אל תעצרו את החיים: איך להתמודד עם טיפולי הפוריות
הקושי הפיזי, האכזבות הרבות ולעתים גם הצורך להתמודד עם אובדן של ההריון - כולם הופכים את טיפולי הפוריות לתקופה קשה מנשוא עבור בני הזוג. כיצד ניתן להקל עליה ולמה חשוב להמשיך לחיות במהלכה? מומחית מסבירה
יש נושאים שהחברה שלנו, ליברלית ככל שאנחנו חושבים שהיא, עדיין מעדיפה להשתיק. ישנם מצבים שהחברה שלנו מעדיפה להדחיק, לא להתמודד עימם או להתמודד עימם למשך זמן קצר מאוד. אחד המצבים האלה הוא אובדן הריון.
"אחד מכל חמישה הריונות מסתיימים בהפלה", אומרת רחלי היין, מייסדת ומנהלת "מרכז פנים", מרכז ייחודי שהוקם במטרה לתת תמיכה רגשית לזוגות בטיפולי פוריות. "הריון אחד מתוך 150 הריונות משבוע 20 מסתיימים במות העובר בתוך הרחם. יש כאלף לידות שקטות (לידות שבהן העובר נולד ללא רוח חיים - נ"צ) בשנה בארץ. ובפועל זה אומר שישנם הרבה מאוד אנשים שמתמודדים עם הרבה כאב. החברה, פעמים רבות, מצפה מזוג כזה להיות עצוב ולהתאבל למשך שלושה עד ארבעה חודשים לערך, ואז לחזור לשגרה. וזה נכון שחייבים להמשיך הלאה, אבל חשוב לזכור כי לבני הזוג המקום הזה עדיין כואב".
אך לא רק מוות הוא נושא שקשה לחברה להתמודד עימו וגורם לה לאי נוחות, אלא גם טיפולי הפוריות. "בחברה החרדית זה בכלל נושא שהינו טאבו, ולא מדברים עליו",
אומרת היין. "המצב הזה יוצר בדידות נוראה בקרב בני הזוג המטופלים. בחברה החילונית אמנם יש יותר מודעות ופתיחות לנושא, אך בכל זאת אנו חיים בחברה שבה הריון, ילודה וילדים הינם דומיננטים, ועדיין רובם הגדול של האנשים לא יודעים במה בדיוק מדובר.
"זוג שעובר טיפולי פוריות מתמודד עם הצורך בהתערבות חיצונית בתהליך שהם קיוו שיקרה ביניהם באופן פרטי וטבעי, ואין ספק כי ההתערבות הזאת, יחד עם הצורך בחשיפה של חייהם הפרטיים ובחשיפת הגוף לפרוצדורות חודרניות, יוצר עבורם קשיים רבים. התהליך הזה נוגע בכל מעגלי החיים של בני הזוג, וזה אומר שיש כאן השפעה על המעגל האישי, הפיזי, הזוגי, המשפחתי, החברתי והמקצועי".
את מרכז פנים הימה היין לפני כארבע שנים, והוא עמותה ללא מטרות-רווח. היין הייתה עובדת סוציאלית בבית החולים "ביקור חולים", שם חשה את הצורך הגדול של זוגות בטיפולי פוריות בתמיכה נפשית. "במהלך עבודתי הרגשתי כי ההתמודדויות בנושאים אלה חייבים לקבל מענה רגשי ופיזי, וכי חייב להיות מקום בקהילה, מחוץ למרפאות ולבתי החולים, שמבין היטב מה בני הזוג עוברים במהלך טיפולים", היא מסבירה. "רציתי להקים מקום שנותן ליווי פרטני ומאפשר למטופלים לדבר, לשתף ואף מאפשר להם לעבור טיפולים בצורה שונה".
המרכז הוקם מתוך מטרה לאפשר ליווי ותמיכה לנשים וזוגות שמתמודדים עם אתגרי הפוריות, ובכלל זאת טיפולי פוריות ואובדן הריון (לידה שקטה). התמיכה בזוגות נעשית באמצעות מודל ייחודי, שמשלב מימד רגשי יחד עם מימד גופני. השירות שניתן במרכז כולל מגוון טיפולים, ביניהם שיחות טיפוליות, דמיון מודרך, עיסוי ויוגה. הטיפולים פרטניים (כלומר אחד על אחד) וכל השירותים ניתנים בעלות מסובסדת.
המרכז עובד בשיתוף עם כל מחלקות הפוריות בבתי החולים בירושלים, והיין מדגישה כי השירות בו אינו תחליף לטיפול המתבצע בקופות ובתי החולים מבחינת תמיכה, אלא הינו שירות משלים לקהילה. עד היום טופלו במרכז מאות רבות של זוגות, כאשר מדובר במגוון גדול של מגזרים, מזוגות חילוניים, אמהות יחידניות ועד זוגות חרדיים.
נכנסים ל"חדר ההמתנה של החיים"
הקשיים בטיפולי הפוריות הם בראש ובראשונה פיסיים, והם "הופכים" את החיים. "זוגות רבים מעידים על תחושה של הישאבות למערכת הרפואית, הכוללת בדיקות, טיפולים ועוד", מסבירה היין. "הם מקבלים הוראות מה לעשות, מתי ואיך, ונוצרת אצלם תחושה חזקה של ניכור מהגוף. לעתים התחושה הזו מלווה בכעס רב או בבלבול. זה קשה לא רק מההיבט הפיזי, אלא גם מההיבט הנפשי, בעיקר כי יש הרבה אכזבות בדרך".
הקשיים האלו והאכזבות, אומרת היין, מעלים גם שאלות אישיות נוקבות. "כשחייך האינטימיים הופכים להיות מתוזמנים, חשופים ואתה מוקף בית חולים ובדיקות, קשה מאוד שלא להגדיר את עצמך רק כמטופל ואפילו רק כחולה. לעתים התחושה היא שהגוף נכשל, תחושה שאני, המטופל, נכשלתי. ועולה השאלה מהו בכלל הערך שלי? מה עוד מגדיר אותי חוץ מהטיפולים האלה?".
היין מציינת כי אם היה מדובר בהליך קצר, ההתמודדו עם הקושי הייתה פשוטה יותר, אך זוגות רבים נאלצים להתמודד עם טיפולי פוריות ארוכים ומלאי אכזבות,
מה שנותן לבני הזוג תחושה של ייאוש, והם לא רואים את סוף התהליך. "ישנם מצבים נפשיים שבאים לידי ביטוי בטיפול עצמו, שהינם מצבים קשים בפני עצמם, למשל אישה שמרגישה שהערך שלה מסתכם במספר הביציות שלה או גבר שצריך להתמודד עם בעיית פוריות, וכתוצאה מכך הוא מרגיש פגיעה בדמוי הגברי. זה, כמובן, מגביר את הקושי הנפשי".
-איזו השפעה יש לכך על הזוגיות?
"ההשפעה עצומה. גברים רבים מרגישים מחוץ לתמונה, כי האישה היא זו שעוברת את עיקר ההתערבות הרפואית. לפעמים האישה הופכת להיות 'המסכנה', כלומר כך היא מרגישה, והיא מצפה שהגבר כל הזמן יתייחס לשלומה ולשאלה כיצד היא מתמודדת. לעתים היא כל כך שקועה במצבה עד שהיא שוכחת שגם הוא חלק מהתהליך. במקרים רבים שני בני הזוג, או אחד מהם, מרגישים אשמים או מאשימים זה את זה במצב הנתון".
-באיזה תחומים נוספים יש לכך השפעה?
"חלק מהזוגות מגיעים מהר מאוד למצב שבו הם עוצרים את חייהם כמעט לגמרי. הם שנכנסים למצב שאני קוראת לו 'חדר ההמתנה של החיים'. התפיסה שלהם היא: 'כאשר יהיה לי ילד אני אשקיע בעצמי'. הם מאמינים שאז הם ישקיעו בזוגיות, בחיפוש ובהרחבת הקריירה, בלימודים ועוד. המצב הזה, הציפייה לילד, משתלט על כל תחומי חייהם, ובא לידי ביטוי גם בדברים יום-יומיים. הם אומרים לעצמם שכשיהיה להם ילד הם ישקיעו בבית ובעיצובו, יבשלו ארוחות, יזמינו אורחים ועוד. הם בעצם מאמינים כשרק כשיהיה ילד, יהיה בשביל מה לחיות והם יהפכו, לתפיסתם, ל'אנשים לגיטימיים'".
אל תדחיקו את הכאב - ואל תתנו לו להשתלט עליכם
היין מציינת כי כל זוג בוחר להתמודד עם הקושי בצורה שונה. "ישנם זוגות שמדברים ומשתפים, ולעומתם ישנם זוגות שבוחרים שלא לשתף אף אחד. לעתים ההתרחקות ממעגלים משפחתיים וחברתיים נוצרת מכיוון שבני הזוג מרגישים שהסביבה אינה מבינה את הקושי שהם חווים או כי קשה להם להיות בסביבת ילדים והריונות".
אך המצב הזה הוא לא גזירה משמיים. ניתן לסייע לאותם זוגות לעבור תהליך שיעזור לו לחיות - תוך כדי הטיפולים. "בראש ובראשונה חשוב להזכיר למטופל כי הוא אדם שלם, כזה שיש בו הרבה יכולות", מסבירה היין. "חשוב לכל מי שעובר את התהליך לזכור כבר מתחילת הדרך מה עוזר לו ליהנות, ומה משפר את הרגשתו. בנוסף, חשוב לזכור שבני הזוג אינם רק מטופלי פוריות אלא שיש לכל אחד מהם ערך כאן ועכשיו. הידיעה הזו מאפשרת לבני הזוג לעבור את התקופה של טיפולי פוריות עם יותר כוחות".
-אבל עם כל הרצון הטוב להמשיך בחיים, במהלך הטיפולים יש הרבה כאב. צריך פשוט להדחיק אותו?
"ממש לא. לפעמים אני יכולה להגיד לעצמי שפשוט קשה לי, ושזה בסדר", אומרת היין. "לא צריך להיבהל מהתחושות האלו. כדאי להגיד לעצמך: 'אני מתמודדת עם דבר לא פשוט, ולעתים אני פשוט צריכה לבכות'. אך חשוב לאחר מכן לדעת לאסוף את עצמך ולהמשיך הלאה".
נקודה חשובה נוספת, על פי היין, היא לדאוג לשתף בתהליך את בן הזוג. "חשוב לנו לעודד את הזוג לעבור את הטיפול שניהם יחד", אומרת היין, "לכן, במצב שבו האישה עוברת את רוב ההתערבות, ובעצם היא הופכת להיות המטופלת, חשוב לדרוש מבעלה להיות שם בשבילה ולתמוך בה, אך יחד עם זאת לא לשכוח את צרכיו ורצונותיו של בן הזוג השני. חשוב לזכור שלמרות שהגבר אינו המטופל, גם הוא עובר את התהליך, ועל מנת שבני הזוג ירגישו שהם עוברים זאת ביחד, חשוב לברר עימו כיצד ומה עובר עליו".
היין ממליצה גם להמשיך את מעגלי החיים ולא להתנתק מהם. "צריך להבין שהכאן והעכשיו הוא מאוד חשוב. חשוב שכל אחד מבני הזוג יבין שיש לו מה לתרום, וכי הייחודיות שלו כאדם וכזוג עדיין קיימת".
הזוגיות, אומרת היין, יכולה להפוך למקור הכוח בתקופה הקשה. "בני הזוג לומדים לעבור את התהליך הזה יחד, והם מבינים שיחד
הוא לא אחד ועוד אחד שווה שתיים, אלא כל מה שקיים ביניהם. הוא בא לידי ביטוי בתקשורת, בהכלה, וכן, גם בדברים קלילים וטובים שעושים יחד. כך הם יוצרים ביניהם כוח אדיר שמאפשר להם לעבור את תהליך הטיפול.
"הכוח הזה, של שניהם ביחד, עוזר להם גם להתמודד עם הבעיות הפיזיות. אנחנו מעודדים את בני הזוג לזכור כי למרות שקיימת התערבות חיצונית, הגוף הוא שלהם ותהליך הכניסה להריון הינו דבר מדהים ופלאי. אנחנו מזכירים להם כי לעתים צריך לנסות לשכוח את התפאורה, ולהתחבר חזרה למפגש של הזרע הביצית, ותחילת החיים החדשים שמביאים לעולם" .
אותה חזרה לחיים נכונה, לדברי היין, גם במקרי הלידות השקטות, תהליך ארוך וכואב נפשית, שמחייב את בני הזוג להתמודד עם האובדן. "אנחנו עוברים איתם יחד את תהליכי עיבוד האבל", מסבירה היין."אנחנו מדברים על הנושא ומסבירים לבני הזוג שלא להיבהל מהכאב. יחד עם זאת, אני מציעה להם לבדוק מתי הם חשים מוכנים לתקשר עם הסביבה, לחזור לחיים. כלומר, מצד אחד לתת מקום לאבל ומצד שני לאפשר חזרה לחיים, בדרך שלהם ובקצב שלהם".
