מחלה נדירה לא אובחנה. הפיצוי: 4.3 מיליון ש'

אישה שחוותה התקף אפילפסיה הובהלה לעין כרם, אולם רק לאחר 6 ימים היא אובחנה כחולה ב"השימוטו אנצפליטיס". בינתיים נגרם לה נזק מוחי

עו"ד מוטי ארדפורסם: 26.02.15 , 19:45

לפני כתשע שנים הגיעה לבית החולים הדסה עין כרם אישה שסבלה מהתקף אפילפסיה. הרופאים ביצעו בדיקות שונות אך המחלה הנדירה שממנה סבלה אובחנה רק בשלב מאוחר, והאישה נותרה עם נזק מוחי. בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את תביעת הרשלנות הרפואית שהגישו האישה ובעלה והורה לפצות אותם ב-4.3 מיליון שקל.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

האירוע התרחש ב-2006, כשבמהלך שינה סבלה התובעת מהתקף והובהלה לבית החולים עם פרכוסים וחום. בחדר המיון בוצעו בדיקות שונות שפורשו כתקינות, ובמחלקה הפנימית הומלץ על ביצוע בדיקת MRI מוח. מחדר המיון היא הועברה למחלקה הנוירולוגית ובמהלך אשפוזה בוצעו בה בדיקות רבות וניתנו לה כמה תרופות, אך מצבה המשיך להחמיר.

תביעה

לקתה בשבץ – וצורפה לניסוי בביה"ח

עו"ד אסף גרינבוים

בת 58 התמוטטה והובהלה ל"בני ציון" בחיפה. בעודה מבולבלת ונסערת היא הוחתמה על השתתפות בניסוי בתרופה חדשה. מה הפיצוי שנקבע לילדיה?

תביעה: לקתה בשבץ – וצורפה לניסוי בביה"ח

ההדמיה בוצעה כשישה ימים לאחר אשפוזה ובה התגלה כי היא סובלת ממחלה נדירה הנקראת "השימוטו אנצפליטיס", הפוגעת במוח. רק 15 ימים לאחר האשפוז הגיעו הרופאים למסקנה כי יש לתת לאישה טיפול בסטרואידים, דבר שגרם לבלימת ההידרדרות ולשיפור במצבה.

בתביעת טענו האישה ובעלה כי הרופאים התרשלו בטיפול ובכך גרמו לה לנזקים קשים, בהם נכות נוירולוגית וקוגניטיבית, וכן מגבלות וקשיים פיזיים. לדבריהם, אף שהייתה מרותקת למיטה, לא ניתן לה טיפול מניעתי נוגד קרישה לדילול דם – מחדל שגרם לה לדלקת וקרישי דם ברגל שמאל.

בין הצדדים עלו כמה מחלוקות שהתבססו על חוות הדעת שהוגשו מטעמם, כשהעיקרית נסובה על שאלת הטיפול הראוי ודרך האבחון.

בהדסה טענו כי לא רובצת עליהם אחריות לנזקים, בין היתר כיוון שמדובר במחלה נדירה שקשה לאבחון (בדרך כלל לוקח חודשים לאבחן אותה). הם הוסיפו שהחלטות הרופאים היו סבירות. לגבי מתן סטרואידים, נטען כי התובעים "חכמים לאחר מעשה", ומתעלמים לחלוטין ממורכבות המצב ומהתלבטות הרופאים בזמן אמת, שבו מתן סטרואידים היה מסכן את התובעת אילו המחלה הייתה אחרת.

השופט כרמי מוסק קיבל את התביעה ופסק כי רופאי הדסה התרשלו. הוא קבע שהעובדה שחלפו כחמישה ימים ממועד האשפוז של התובעת ועד לביצוע בדיקת ה-MRI אינה מתיישבת עם הסטנדרט הרפואי המקובל.

השופט התייחס גם לחוסרים חמורים ברישום הרפואי, ולכך שלא הובאו נימוקים לשיהוי זה במסגרת הרישום. כמו כן קיבל השופט את הדעה שלפיה, לנוכח מצבה הקשה של התובעת, צריך היה לשקול מתן סטרואידים בשלב מוקדם יותר.

גם העובדה שהתובעת לא קיבלה נוגדי קרישה שעה הייתה מרותקת למיטתה כמה שבועות, לעיתים מחוסרת הכרה או מונשמת, מהווה התרשלות של ממש.

השופט החליט להעמיד את שיעור הנכות של התובעת על 72%, ובסיכומו של דבר נקבע כי בית החולים ישלם פיצוי של 4.3 מיליון שקל, בין היתר בגין עזרה חיצונית, הפסדי השתכרות, הוצאות רפואיות וכאב וסבל, ובצירוף 750 אלף שקל עבור שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט.