התגרשו, חזרו ונפרדו: מה יעלה בגורל הרכוש?

לאורך כ-40 שנה של חיים לסירוגין חתמו בני זוג על 2 הסכמים לחלוקת רכוש. כשהאישה הבינה שתצא עם 2 מיליון שקל "בלבד", היא תבעה

עו"ד חגית הלויפורסם: 17.03.15 , 17:28

מערכת יחסים של בני זוג, שכללה גירושים וחזרה חיים משותפים, הסתיימו בפרידה סופית שהעלתה שאלה משפטית מורכבת: מה יעלה בגורל הרכוש שצברו השניים לאורך התקופה? הסיבה לכך היא שאחרי הגירושים חזרו בני הזוג לחיות יחד וחתמו על "הסכם לחיים משותפים", וכשנפרדו סופית תבעה האישה חצי מהרכוש של הבעל. רק בתום הליך משפטי ארוך קיבל לאחרונה בית המשפט לענייני משפחה את עמדת הבעל וקבע שאין לאישה זכות על כל הרכוש שצבר, והיא תצטרך להסתפק בכשני מיליון שקלים בלבד.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

בני הזוג נישאו ב-1973 ונולדו להם שלושה ילדים. ב-1997 הם התגרשו וחתמו על הסכם שקיבל תוקף של פסק דין, ובמסגרתו נקבעו הסדרי המזונות והראייה של הילדים. הם הפרידו את רכושם והסכימו שלא יהיו להם טענות הקשורות לעניין הרכוש.

תביעה

גרושה עברה לצפון. מי יסיע עכשיו את הילדה?

עו"ד ד"ר שרון פרילינג

בני זוג שנפרדו התקשו ליישם את הסדרי הראייה, שלוו בבעיה לוגיסטית סביב שאלת ההסעות. בית המשפט המחוזי נאלץ למצוא פתרון יצירתי

גרושה עברה לצפון. מי יסיע עכשיו את הילדה?

אלא שזמן קצר לאחר מכן, בסוף 1998, חזרו השניים לחיות יחד, והפעם חתמו על "הסכם לחיים משותפים" שבו החליטו כי הנכסים יישארו נפרדים, למעט רכוש שיקנו מכספים בחשבון משותף שפתחו. כמה שנים לאחר מכן רכש הבעל דירת יוקרה מכספו שלו, וב-2005 עברו שניהם להתגורר בה, עד שב-2011 שוב חל משבר ביחסים והפעם הם נפרדו סופית.

האישה הגישה תביעה לבית המשפט וטענה שכל הנכסים, הכספים והזכויות שנרכשו החל ממועד חזרתם לחיים משותפים ב-1997 מהווים חלק מרכוש משותף השייך לשניהם בחלקים שווים, כולל דירת יוקרה הרשומה על שם הבעל. לשיטתה, הסכם הגירושין נזנח על ידם ברבות השנים ולכן הוא בטל. לגבי ההסכם לחיים משותפים היא טענה כי מדובר בהסדר למראית עין שנועד לצורכי מס בלבד.

היא הוסיפה כי גם מבחינת הצדק אין להשלים עם העובדה שאחרי כמעט ארבעה עשורים היא תצא מהזוגיות עם שני מיליון שקל בלבד, שאם תרכוש מהם דירה למגוריה "תישאר רעבה ללחם", בעוד שלבעלה לשעבר יישארו, לטענתה, עשרות מיליוני שקלים.

הבעל טען מנגד כי הן הסכם הגירושין והן ההסכם לחיים משותפים תקפים, והדבר אף קיבל ביטוי בהתנהגות שלו ושל התובעת לאחר שחזרו לחיות ביחד. הוא הוסיף כי בינו לבין אשתו הייתה הפרדה רכושית מלאה, ולכן הוא אף הגיש תביעה לסילוקה מהדירה ולתשלום דמי שימוש ראויים עבור המגורים בדירה.

שמרו על הפרדה

השופטת תמר סנונית פורר דחתה את תביעת האישה וקבעה כי שני ההסכמים תקפים ולכן לה אין יד ברכוש הנתבע. לדבריה, הצדדים ערכו "יישור קו" רכושי בהתאם להסכם הגירושין. תיקם ברשויות המס הופרד וכל אחד מהם ניהל מאז חשבונות בנק נפרדים. אמנם היה להם גם חשבון משותף, אך הם שמרו על "הפרדת החלטות" – כל אחד לגבי רכושו וענייניו הכלכליים – והתובעת לא הציגה שום ראייה להתנהלות אחרת.

לגבי הדירה, שנרכשה מכספו של הנתבע בלבד, ציינה השופטת כי התובעת הייתה מודעת להליך הרכישה ובשום שלב לא ביקשה לרשום אותה על שמה, וניכר שידעה כי לא מדובר בדירת מגורים משותפת.

השופטת אף דחתה את הטענה בדבר שיקולי צדק, וציינה כי דווקא אכיפה של נורמות הדורשות תום לב בין בני זוג מביאה לתוצאה צודקת, שבה כל אחד נדרש לקיים את התחייבותו.

השופטת דחתה את כל מרכיבי התביעה, וקבעה כי התובעת תישא בהוצאות משפט בסך 41,300 שקל.