הכירו והישמרו: 10 טפילים שחיים אצלכם במיטה
חושבים שישנתם לבד? במהלך הלילה זחלו על המצעים, הסדינים והמזרן שלכם פרזיטים, חרקים וזוחלים המטפסים על גופכם כשאתם ישנים, עוקצים, מגרדים ומוצצים את דמכם. התוצאה עלולה להסתיים גם בסכנת חיים
פחדתם ממפלצות מתחת למיטה כשהייתם ילדים? חכו שתשמעו מי באמת זוחל במיטה שלכם בזמן שאתם ישנים: כלי המיטה עמוסים באלפי טפילים, חרקים, זוחלים וביציהם המחכים לעלות על גופכם, לזחול על העור, לעקוץ ולמצוץ את דמכם. מרביתם אמנם לא יגרמו למחלה קשה, אבל לפעמים המפגש הזה עלול להסתיים בסכנת חיים.
הנה כמה מהשרצים שמסתתרים בין המצעים והסכנה האורבת מהם:
פישפש המיטה
החושך, הלכלוך והמחנק בחדר השינה הם גן עדן לחרק Cimex lectularius הנמנה על משפחת הפישפשים. זהו טפיל שאמנם אינו גורם למחלה, אך מהווה מיטרד קשה.
הפישפש חי על סדינים ושמיכות ופעיל בעיקר בלילה. במהלך היום מסתתר פישפש המיטה במיטות, רהיטים, מזרנים או ארונות. חלק מהם מסתתרים גם בקיני ציפורים שעל גגות בתים פרטיים. עם רדת הלילה, מתקרב פישפש המיטה אל האדם הישן, עוקץ עד 500 פעמים ומחדיר את הרוק לפצע.
כתוצאה מכך, נוצר על העור נגע אדום ומגרד החולף בתוך מספר שעות או ימים. הטפיל עמיד ביותר ויכול לשרוד גם שלושה חודשים ללא מזון. במקרים נדירים, אצל הסובלים מאלרגיות לעקיצות, עלול להתפתח התקף אלרגיה קשה.
מיתוש ועד דבורה וצרעות: איך למנוע ולטפל בעקיצות
קרדית אבק הבית
קרדית אבק הבית היא יצור מיקרוסקופי חי, שניזון משיערות ומקשקשים של בני אדם, וחי בעיקר במזרנים, בשקי שינה, בסדינים ובשטיחים. הקרדית אוהבת סביבת לחות גבוהה, ולכן ככל שהאזור לח יותר, כך ישנן יותר קרדיות. באזורים לחים הקרדית גם מתרבה מהר יותר.מיטה אחת עשויה להביל 100 אלף עד 10 מיליון פרטים של קרדית אבק הבית, הניזון מאכילת תאי העור המתים שלכם הנושרים ללא הרף. הקרדית מפרישה צואה 20 פעמים ביום, והפרשה זו היא הגורמת להתקפי אלרגיה ואסתמה.
כדי להיפטר מהקרדית חשוב לשמור על סביבה כמה שיותר יבשה בעזרת אוורור החדר והנחת מזרנים בשמש, ההורגת את הקרדית. מומלץ להימנע מכריות עם נוצות ומשמיכות צמר ולהעדיף שמיכות סינתטיות, וכן להימנע מהצבת ספרים על מדפים פתוחים שסופחים אבק.
המלצה נוספת היא לוותר על שטיחים ובעלי חיים עם פרווה. לסובלים מאלרגיה לקרדית כדאי לכבס את המצעים בטמפרטורה גבוהה ולשאוב אבק לפחות פעם בשבוע.
אלרגים לקרדית האבק? על השיטות לטיפול
עובש קלדוספוריום
עובש קלדוספוריום היא פטריה נפוצה חובבת סדינים משומשים, ובמיוחד לחים. הפטרייה, המכילה עשרות זנים, עלולה לגרום לזיהומים בעור ובציפורניים. שאיפה של העובש עלולה לגרום לדלקות בסינוסים ובריאות. העובש הזה הוא גם אלרגני מאוד, ועלול לגרום להתקפי אלרגיה קשים במיוחד באסתמתיים.
כינים
המכה השלישית היא צרה צרורה: כיני הראש וכיני הגוף גורמים לא יהרגו אתכם, אבל יגרמו לגרד עז וטורדני, תוך שהן מתרבות במהירות. כינת הראש ממוקמת בקרקפת, בעוד שכינת הערווה וכינת הגוף נצמדות לשיער הגוף. הכינים גם חובבות מצעים.
כל כינה בעלת שישה זוגות רגליים שעליהן צבתות ובעזרתן הן אוחזות בשיער. באמצעות צבתות הפה הכינה דוקרת את העור ומוצצת את הדם. במהלך חייה, הנמשכים כארבעה שבועות, הכינה הנקבה מטילה 50 עד 150 ביצים, בקצב של כארבע ביצים ליממה, ובתוך חודש הן מתפתחות לכדי כינים בוגרות.
במהלך הטלת הביצים מפרישה הנקבה חומר דביק המצמיד את הביצים לשיער ואלו שלא בוקעות תוך עשרה ימים - מתות. ביצים מתות עלולות להישאר דבוקות לשיער במשך שישה חודשים נוספים.
הכינה עוקצת את עור האדם כשש פעמים ביממה כדי למצוץ את הדם. העקיצה יוצרת תגובה אלרגית, הכוללת גם אדמומיות וגירוד. ככל שתתגרדו יותר, כך גדל הסיכון לזיהום של איזור העקיצה. עם זאת, זיהום משני באיזורי העקיצה, הוא נדיר מאוד.
בדקנו: איזה תכשיר נגד כינים הכי מוצלח
אי קולי
החיידק הצואתי, הגורם לשילשולים והקאות, ובמקרים קשים גם להתייבשות ולזיהום בדם, יכול להדביק גם דרך כלי מיטה. הזיהום עשוי להתחיל כתסמיני הצטננות של חום ונזלת, אבל הוא עלול לחדור גם לכליות ולמוח ולגרום לנזק בלתי הפיך.
לא להאמין: איך מגיעים חיידקים צואתיים למטבח
MRSA
חיידק-העל מרס"א (סטאפילוקוק אאוראוס עמיד מתיצילין) הוא אחד החיידקים העמידים ביותר לאנטיביוטיקה, עד כדי כך שלא ניתן לטפל ב-20% - 50% מהנדבקים. החיידק, הנמצא גם על כריות, שוכן בדרך קבע על העור ובעיקר בנחיריים.
לרוב חיידקים ממשפחת הסטאפילוקוקוס אינם מזיקים, אלא כשהם חודרים לגוף דרך חתך, פצע פתוח, קטטרים או שימוש במחטים מזוהמות. במקרים אלו גורם החיידק למחלות קשות ומסכנות חיים.
וונקומיצין, אנטיביוטיקה רבת עוצמה היא מהאנטיביוטיקות הבודדות היכולות לגבור על חיידק זה, וגם אליה לעתים מגלה ה-MRSA עמידות.
החיידק האלים שמתפשט: תאשימו את האנטיביוטיקה
בעלי חיים
בעל החיים שלכם עשוי להיות חברכם הטוב ביותר, אבל לא כדאי לכם להרשות לו לעלות על המיטה: אם אתם מאלה שאוהבים לישון עם בעל החיים, אתם בסיכון לחטוף תולעים, חיידקים מבעלי החיים, וגם פרעושים.
סקביאס
אם שירתתם בצבא, ודאי נתקלתם במונח "שמיכת סקביאס". שמה ניתן לה בזכות החרק הקרוי סרקופטס סקאביי, חובב הסדינים המשותפים. החרק מתפשט במהירות במגע של עור בעור, ולכן אופייני למקומות בהם מרוכזים בני אדם יחדיו, כמו במעונות, גני ילדים, מחנות הצבא וכמובן במקומות בהם מרבים ביחסי מין. סקביאס יכול להדביק גם באמצעות בגדים משותפים או כלי מיטה.
כשהחרק מחוץ לגוף, הוא אינו שורד יותר מ-48 עד 72 שעות. אולם על גוף האדם, נקבת הסקביאס עשויה להאריך ימים עד חודש. במהלך זמן זה היא מטילה ביצים, לעתים על העור עצמו ולעתים היא חופרת ומטילה מתחת לעור, מהם בוקעים זחלי הסקביאס.
תנועת הסקביאס בתוך העור ועליו, גורמת לגרד עז הדומה לתגובה אלרגית במראהו: כתמים של נגעים אדומים מורמים מעט מעל פני העור. גם נוכחות הביצים אותן הטילו נקבות הסקביאס על העור, גורמות לתגובה אלרגית עזה המביאה לתחושת גרד קשה.
בתוך ארבעה עד שישה ימים מרגע ההדבקה, מתחילים הסימפטומים להופיע. על העור יופיעו נגעים הנראים כמו חצ'קונים או חורים זעירים על העור, במיוחד בין האצבעות, על קפלי עור בזרועות, במרפקים בברכיים, על הפין, השדיים או הכתפיים.
הנגעים גורמים לגרד עז בכל הגוף, במיוחד בלילה. תחושת הגרד העז גורמת לנדבקים לגרד את הפצעים, ובכך לגרום להדבקה נוספת (הדבקה שניונית) גם בחיידקים.
זה לא הורג, אבל מעצבן: 7 מכות נוספות
תולעי מעיים
כ-30% מילדי העולם נדבקים לפחות פעם אחת בזיהום בתולעים. ההדבקה שכיחה בעיקר במעונות בהם ילדים ישנים ומשחקים יחד, אבל עלולה להתרחש גם דרך מצעי מיטה.
התולעת הנפוצה ביותר בקרב אוכלוסיית הילדים, היא תולעת התוקפת בעיקר את אזור פי הטבעת ומכונה אוקסיאוריס, או אנטרוביוס ורמיקולאריס.
התולעים הטפילים נחשבות להרמפרודיטים, אשר אינם זקוקים לבן המין השני כדי ליצור צאצאים. הזיווג נעשה אצל התולעת אם על ידי היצמדות של תא זרע וביצית היוצרים ביצית מופרית, או על ידי יצירת ביציות מופרות באיבר שהוא גם זכרי וגם נקבי.
תולעת האוקסיאוריס היא לבנה ואורכה כסנטימטר. היא שוכנת לרוב בתריסריון, במעי הדק והגס. נקבת התולעת נודדת בלילה לאזור פי הטבעת שם היא מטילה עד 15 אלף ביצים.
ביצי התולעת בוקעות בתוך שש שעות ונותרות בחיים למשך 20 יום. הדבקה בתולעת מתרחשת דרך בליעה של ביצים שהועברו דרך ציפורניים מלוכלכות, ביגוד, מצעי מיטה וגם מזון מזוהם. הביצים עוברות דרך מערכת העיכול. לאחר בליעת הביצים בוקעות תולעים הגדלות בתוך הגוף כחודש.
הדבקה בתולעת אוקסיאוריס גורמת לגרד עז ואי שקט בלילה. הסיבה לכך היא התגובה האלרגית לה גורמת התולעת. לעתים נדירות עלולה התולעת לגרום לדלקת באזורים נוספים במערכת העיכול ובהן דלקת התוספתן.
הטיפול בתולעי המעיים הוא פשוט מאוד וקצר, וכולל את התרופה ורמוקס, ובשמה הרפואי מבנדאזול, אותה נותנים במינון של 100 מיליגרם פעם אחת, ופעם נוספת לאחר כשבועיים.
יש הממליצים לתת את התרופה במשך שלושה ימים עוקבים, לאחריהם שבועיים הפסקה, ואחר כך שלושה ימים נוספים. במקביל יש צורך להחליף את המצעים, המגבות והביגוד עמו היה הילד במגע ולכבס את המצעים בהרתחה כדי למנוע זיהום מחדש.
מגרד שם למטה באמצע הלילה: על תולעי מעיים
איך להימנע מזיהומים?
מומלץ להקפיד ולכבס את המצעים אחת לשבוע לפחות.
אם הזעתם בלילה או קיימתם יחסי מין, העבירו את המצעים לכביסה שכן נוזלי הגוף ולחות מהווים מצע לצמיחת חיידקים, פטריות וטפילים.
אם אחד מבני הבית לקה בזיהום טפילי (כמו סקביאס, פישפש המיטה, כינים, תולעים), יש לכבס את המצעים של כל בני הבית בהרתחה, תוך כדי טיפול רפואי בבן הבית שנדבק.
אם אתם סובלים מדלקת בשתן או שילשולים והקאות, מומלץ להחליף מצעי מיטה מידי יום.
אם לקיתם בזיהום עורי באחד הטפילים, תצטרכו להתאזר בסבלנות רבה. לעתים הגרד עז ונמשך גם שבועות ארוכים כשחלק מהטפילים עמידים לטיפול האנטי פרזיטרי.
לפנייה לכתב/ת 
