למה אתם עומדים להתחתן עם האדם הלא נכון
הסטטיסטיקה היבשה מראה שחמישים אחוז מהזוגות הנשואים עתידים להתגרש וקשה להתעלם מנתון שכזה. בעצם זה כאילו אומרים לנו - אל תנסו, גם ככה לא תתחתנו עם האדם הנכון. אז למה זה קורה לנו? למה אנשים בוחרים פרטנרים שאינם נכונים עבורם, ואיך אפשר למנוע את זה?
1. מי אני?
אנחנו מבלים שנים רבות בלמידה פורמלית ומעט מאוד בחקירה פנימית של מי אני? ומה אני רוצה בחיי? וכאן מתחילה הבעיה. אנשים מתחילים "לחפש את עצמם" לרוב בתחילת שנות העשרים לחייהם כשהם מתנתקים מהמסגרות הרגילות ומבית הוריהם. התהליך לוקח זמן, כל אחד כמובן בקצב שלו. פעמים רבות עוד לפני שהאדם הגיע לאיזו יציבות לגבי עצמו הוא נכנע ללחצים נורמטיביים סביבתיים וממהר להתחתן "כי אלו השנים", "כי אנחנו לא נעשים צעירים יותר", "כי בגיל שלי לאבא שלי היו 3 ילדים", "השעון הביולוגי" וכדומה.
כשאנחנו לא מבינים ומכירים את עצמנו מספיק, אנחנו פחות יודעים מה נכון ומתאים לנו בבן הזוג ועושים בחירות קריטיות ושגויות שמעצבות לנו את כל החיים. אז מה עושים? נרגעים. לוקחים את הזמן להבין מה נכון עבורי, מה אני רוצה, מה השאיפות שלי, איזה בן זוג יתאים לי והאם אני בשל לקשר בכלל. התהליך לא צריך לקחת 20 שנה אבל כן לוקח זמן. תיעזרו באנשי מקצוע, בסדנאות, בספרים, בטיולים, בכל דבר שדרוש לכם בשביל להבין את עצמכם יותר טוב. תאפשרו לעצמכם לבחור נכון, כי מלחץ עוד לא יצא שום דבר טוב.
2. להתעלם מהסימנים שבדרך
אנחנו חיים בעולם דינמי, מתקדם ומהיר, שבו הכל הפך להיות אינסטנט. בעולם שכזה אנחנו ממהרים, לחוצים ופחות פנויים וסבלנים להכיר באמת. אנחנו בקושי מבינים את עצמנו, קל וחומר מבינים את האדם שנמצא מולנו. אנחנו ממהרים להשיג נקודות ציון בדרך, "לעבור לגור יחד", "לקבל טבעת", "חתונה", "ילד", "משכנתא", אנחנו עסוקים בהישגים ולא בהוויה. אנחנו לא עוצרים לפתח אינטימיות אמיתית עם אותם אנשים שאנחנו בוחרים, אנחנו כמו במרוץ להתקדם ולהתקדם מבלי להסתכל אחורה.
הרבה פעמים, לאורך הדרך, ישנם רמזים כי האדם שמולי אינו מתאים לי ואנחנו בדרך כלל בוחרים לא להתבונן בהם שמא יחבלו לנו במרוץ אל עבר ה"אושר". אז מה עושים? לא ממהרים לקדם את הקשר מבלי שמכירים את האדם שניצב מולנו כמו שצריך. בודקים האם זה מישהו שבאמת מתאים למה שאני זקוק לו? לוקחים את הזמן לפתח אינטימיות וחברות אמיתית, מנסים להכיר אחד את השני במצבים וחוויות שונות. מפתחים ביטחון ואמון, בודקים איך האדם השני מגיב במצבי משבר וקושי, ואם ישנם משקעים או חיכוכים שעולים מטפלים בהם ביסודיות כבר לפני החתונה ולא מחכים לחתונה בשביל ללכת לטיפול זוגי אם צריך.
3. שלום לילדות
תפיסת בן הזוג שלנו והקשר הזוגי, מושפעת מאוד ממה שראינו בבית בין ההורים ואיך ההורים שלי הביעו עצמם כלפי. שני אלמנטים אלו מעצבים את התפיסה שלי לאהבה, קרבה וזוגיות. על כן, אנו הרבה פעמים רואים אנשים שמשחזרים דפוסים שראו בבית גם אם דפוסים אלו היו שליליים. כך למשל, בת להורים מכים עשויה למצוא עצמה בקשר עם גבר מכה, ולחילופין - בן להורים שביניהם זוגיות תקשורתית חברית וטובה עשוי להיות בשל לקשר ויחפש את אותו הדבר לעצמו. במילים פשוטות, אנחנו מחפשים את האהבה שהייתה או לא הייתה בבית. מה שקורה זה שלפעמים אחרי החתונה אנחנו מגלים שבעצם זה לא מתאים לנו ולמי שאנחנו כיום. אנחנו מגלים שאנחנו כבר לא מעוניינים לקבל אהבה בצורה של ביקורת/קנאה/חדירה לפרטיות וכיו"ב. ואז מגיעים החיכוכים עם בן הזוג.
אז מה עושים? חוקרים ומגלים: מה דפוס האהבה שלי? מה ראיתי בבית? מה המודל שלי והאם אני מוצא עצמי מחפש אותו? זה חלק הכרחי והמשך ישיר לסעיף 1, הכרות עם עצמי. אנחנו גם צריכים לדעת למה אנחנו נמשכים לסוג מסוים של אנשים, אז לבדוק האם הם באמת נכונים לנו? או פשוט מזכירים לנו את הורינו באיזשהו אופן? אם היינו משקיעים בחקירה המוקדמת הזו, הבחירות שהיינו עושים היו הרבה יותר מדויקות.
4. עולם הרווקות כסטיגמה
אנחנו מחזיקים באמונות קשות שמתייחסות למצב רווקות כמחלה או פגם. אנחנו חברה שחוגגת את מוסד הנישואין, למרות שהסטטיסטיקה לא אופטימית בעליל. כשאנחנו מתייחסים למצב הרווקות כמצב גרוע שיש להימנע ממנו, מה הפלא שאנחנו פשוט עוצמים עיניים ומתפשרים על מה שיש? אנחנו מוצאים את עצמנו עושים הכל בשביל להיות במערכת זוגיות, בשביל לשנות סטטוס, ולא עוצרים לחשוב האם בכלל יש פה התאמה.
אז מה עושים? מבינים שרווקות זה שלב משמעותי וקריטי ליצירת נישואים מוצלחים. מי שלא יודע ליהנות ברווקותו ולנצלה כמו שצריך לחקירה והבנה פנימית של העצמי שלו, יתקשה מאוד לבחור בצורה טובה פרטנר לחיים. רווקות היא שלב לגיטימי ואין להתעלם ממנו או לסווגו כרע. יש המון מה ללמוד על עצמנו ועל הדפוסים שלנו לפני שניכנס לקשר.
5. אנחנו לא ממש מבינים באהבה ומערכות יחסים
אין לנו ממש ידע כשזה מגיע למערכות יחסים, רגשות ואהבה. לא מלמדים אותנו את זה בבית וגם לא בבית הספר. אנחנו לא שואלים שאלות או חוקרים את המודלים הזוגיים סביבנו. במקרה הטוב, אנו לומדים את השיעור שלנו וממשיכים הלאה, אך בדרך כלל אנחנו פשוט חוזרים על אותן טעויות שלא מובילות לשום מקום ולא מבינים למה זה לא הולך לנו. אז מה עושים? לומדים על זה כמו כל נושא אחר - למידה באמצעות משאבים חיצוניים כגון ספרים, סדנאות, מחקרים או אנשי מקצוע.
<<< כל העדכונים - בפייסבוק של ערוץ יחסים >>>
6. שכל או רגש?
בעבר, נישואים היו נחשבים לשידוך מחושב ורציונאלי, כאשר משפחות היו מחתנות את ילדיהן עם מי שנראה עבורם בן זוג ראוי, ללא התייחסות למה שבני הזוג עצמם רוצים או מרגישים. כיום, קיימת תפיסה רומנטית לנישואין, שהפכה את מוסד הנישואין לזה שהכול רק סביב הרגש ואיך שמרגישים עם בן הזוג. היום לא צריך לחשוב יותר מדי, לנתח או להשתמש בידע ובהיגיון כאשר בוחרים פרטנר כיוון שזה נחשב ללא רומנטי. מה שנחשב רומנטי זה להציע נישואין בספונטניות לאחר כמה שבועות של היכרות, או להתחתן בחפוז כי זה "מרגיש נכון".
כשאנחנו זורמים עם הרגש, אנחנו מתעלמים מגורמים אובייקטיבים שעשויים להעיד על חוסר התאמה בין בני הזוג. חוסר ההתאמה הזה הוא שמוביל לגירושין בסוף. אז מה עושים? התשובה במקרה הזה היא תמיד שילוב. הבחירה הנכונה בבן זוג הנכון תהיה שילוב של שכל, רגש ואני אוסיף גם גוף ונפש. רק כשכל האלמנטים האלה מסונכרנים ובן הזוג שלנו מתאים לנו בכל הרמות הללו נדע שנעשתה כאן בחירה מאוד מדויקת. יש שיגידו שזו בררנות לבחור מישהו שמתאים בצורה הזו, אני טוענת שזה חיסון בטוח לגירושין, אפשרי ומומלץ.
יש עוד סיבות רבות למה אתם עשויים להתחתן עם האדם הלא נכון. אבל אני יודעת שכשעושים עבודה אישית, הסיבות הללו לא מעניינות ולא רלוונטיות, כי אני בטוחה שראשית זה אפשרי, שנית זה נפלא לבחור את האדם הנכון והמדויק עבורכם, ושלישית זה כיף לנצח את הסטטיסטיקה.
ליגד גרנית פורת - מדריכת חיים, מאמנת אישית ומקימת הסדנה ליצירת זוגיות.
לפנייה לכתב/ת 
