הא-ליטות החדשות: שוכבים על רימונים
האליטות של מפא"י ייבשו ביצות והקימו קיבוצים. אנשי חירות נמקו בכלא הבריטי ונצרפו בעשרות שנות אופוזיציה בטרם עלו לשלטון. המגזר הסרוג זה עתה הגיח לעולם, וכבר מתיימר למשול. בזכות מה, בדיוק? אם רוצים להציל את עם ישראל - אולי במקום לדבר, כדאי להתחיל להתחבר
מיתוס חדש-ישן מתהווה בציבור הסרוג. הזרוע הפוליטית של המגזר, מפלגת "הבית היהודי", דיגדגה למשך יומיים את ה-20 מנדטים. בבתי הכנסת בגבעת שמואל החלו כבר לחשושים שהורכבו מהמילים "מפלגת שלטון", אלא שברגע האחרון שוב עמד עם ישראל בסכנה נוראה. מיד חירף המגזר נפשו, זינק על הרימון האלקטורלי - והקריב עצמו למען העם, המולדת והקואליציה.
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
כחובב היסטוריה, ידוע לי שלכל מיתוס יש מטרה תודעתית. אם כך, את מי משרת מיתוס ההתפרקדות על הרימונים הפוליטיים; מדוע הוא נוצר - והאם בקרוב אנו צפויים לביטויים נוספים להנצחת ההקרבה ההיסטורית, אולי בדמות פסל "הסרוג השואג" בסניף "בני עקיבא" מלבס?
עוד בערוץ היהדות - קראו:
"נכנסו מתחת לאלונקה", "לא יורים בתוך הנגמ"ש" ו"לשכב על הגדר" - עולם הפרוזה הדתי-לאומי מצטמצם לכדי דימויים מעולם המיתולוגיה הצה"לי, ולא בכדי. הציבור הזה משוכנע כי אחיזתו בצה"ל מקנה לו בזכות את הסמכות להשתרר על עם ישראל.
הציבור הישראלי אמר "לא"
אני משער כי המיתוס הנ"ל נועד להסביר עניין מאוד פשוט: איכה ישבה בדד עם
שמונה מנדטים, מפלגת שלטון בפוטנציה. האם העם אכן אינו מעוניין בכל הטוב הזה שהציבור הסרוג משתוקק להרעיף? מדוע? הרי מדובר בציבור הכי איכותי, הכי מגזר סגולה, ופי-אלף יותר אליטה. אז למה כל כך מעט? ואיך קרה שאפילו מצביעים סרוגים, בשר מבשרה של הציונות הדתית, כפרו בעיקר והצביעו לנתניהו?
האגו המגזרי אינו מאפשר הפקת לקחים אמיתית מהמתרחש. קל הרבה יותר לשפר עמדות לתוך מגננת ה"אחריות הלאומית" שגילה כביכול המגזר הנבחר. נוח לטעון שהמגזר הסרוג, בחיר האל, נשא בכל הייסורים הכרוכים בוויה-דולורוזה של 8 מנדטים, כדי לכפר לכלל אוכלוסי ישראל על חטאיהם. אך האמת פשוטה ועגמומית הרבה יותר: הציבור הישראלי אמר "לא" מהדהד לאליטה הסרוגה.
הגורם העיקרי שבכוחו היה להעתיר שפע של מנדטים על "הבית היהודי" הוא סקטור האלי-אוחנות. מדובר באותה מאסה מסורתית-מזרחית, והיא זו שממליכה מלכים ומשפילה פסאודו-אליטות עד עפר. בגין הבין זאת. נריה והודיה עדיין לא.
אכן, בציונות הדתית מדברים תדיר על "אחים", על "אהבת ישראל", על "קירוב לבבות", ועל שאר ביטויים המגרים אצלי את רפלקס ההקאה. אלא שטרם נולד הכדורגלן שיעבור את המחסום שבפתח שער הכניסה למסדרון של חדר ההמתנה שבו מתכנסת ועדת קבלה של "יישוב תורני".
האליטות של מפא"י ייבשו ביצות
הסרוגים לא יקבלו את האוחנות, ולא מפאת גזענות כלפי מזרחיים. זה גם לא עניין אישי.
הם פשוט אינם יכולים לסבול אדם שאינו נראה וחושב בדיוק, אבל בדיוק כמותם. הנה, ינופפו ברב בן דהאן ובשולי מועלם - הם מזרחיים והם אצלנו. אבל לכבוד הרב ולכבוד המועלם זקן ושביס (בהתאמה), והם אינם נוסעים לים מיד בסוף תפילת מוסף.
אליטה אינה מושגת באמצעות התנשאות או בירבורים על "הנהגת עם ישראל". האליטות של מפא"י ייבשו ביצות, הקימו קיבוצים וניצחו מלחמות. אנשי חירות נמקו בכלא הבריטי ונצרפו בעשרות שנות אופוזיציה בטרם עלו לשלטון. המגזר הסרוג זה עתה הגיח לעולם האמיתי, וכבר מתיימר למשול. בזכות מה, בדיוק?
רוצים להיות אליטה? הרי לכם הודעה משמחת: אין צורך לזנק על רימונים. פשוט הפסיקו "לקרב" לבבות ול"חזק" את הילידים הנבערים באמצעות פוליטרוקים של תודעה יהודית או גרעינים תורניים. "זהות יהודית" אנינה מצטמצמת רק ל"תורה ועבודה".
בכלל, בעניין הפרוייקטים של חינוך מחדש למסורתיים – קצת צניעות. רבני ישיבות ההסדר והקו עם כל הממבו-ג'מבו הגאולי שלהם, עדיין לא למדו את מה שארמונד, בעלה של מסעודה משדרות, שכח כבר ביציאה מקזבלנקה.
אז במטותא רדו לכם ממרומי הר המור, וצאו מחפירות היישובים המבוצרים באליטיזם של "אהבת ישראל". פתחו את יישוביכם וחיו בצוותא עם המסורתיים (ואפילו עם חילוניים, הרחמן יציל) - גם אם הם נוסעים בשבת. עם קצת פחות סלידה מהזולת, זה אפשרי. זה גם כדאי. בהתנתקות הבאה זה יחסוך לנו סרטים כתומים והשתטחות על רימונים.
- אסף וול הוא שותף ב"מתכנה
"
