"שנה קשוחה מאוד": צדיק ורע לו, וטוב לכם
הבמאי הכשרוני ג'יי.סי. צ'נדור מנפק עוד דרמה שמאתגרת את הקפיטליזם האמריקני. ב"שנה קשוחה מאוד" אוסקר אייזק מגלם מהגר שמנסה לשמור על החוק בתנאים בלתי אפשריים בניו יורק האלימה משנות ה-80
"תמיד בחרתי בדרך שנראתה הכי נכונה. התוצאה מעולם לא שינתה לי, רק איזו דרך אתה בוחר כדי להגיע אליה". המשפט היפה הזה, שנאמר על ידי אבל מוראלס, גיבור הסרט "שנה קשוחה מאוד" ("A Most Violent Year"), מסכם פחות או יותר את תפיסת העולם שלו - סירובו לבחור בדרך הפשע, גם אם הסביבה המקיפה אותו, של גנגסטרים ושוטרים, גוררת אותו לשם.
עוד ביקורות סרטים ב-ynet:
מבחינות רבות מזכיר סרטו של ג'יי.סי. צ'נדור כמה מהסרטים האמריקאים הטובים שהופקו בשנות ה-70, ובמיוחד את דרמות הפשע העירוניות של סידני לומט ("סרפיקו", "נסיך העיר"). תחושת הריקבון, האלימות - שבסרטו של צ'נדור נותרת בעיקר בכותרתו - התיאור הריאליסטי של פינותיה האפלות של ניו יורק, והגיבורים שיוצאים נגד השיטה, מעוררים לכל אורך הצפייה את עבודות המופת ההן.
ואכן, עלילת "שנה קשוחה מאוד" מתרחשת בניו יורק של 1981, שהיתה כמסתבר אחת השנים האלימות בתולדותיה של העיר. אבל מוראלס (אוסקר אייזק) הוא בעליה של חברת משאיות להובלת דלק, אותה ירש מאביה של אשתו, אנה (ג'סיקה צ'סטיין). כאשר אחד מנהגיו מותקף באכזריות ומשאיתו נשדדת, מוראלס מבין שמישהו ממתחריו מבקש למנוע בכוח את התרחבות עסקיו. הדבר קורה ברגע קריטי מבחינתו, כאשר הוא חותם על עסקה עם חבורה של אנשי עסקים יהודים-חרדים לרכישת רציף לחופי האיסט-ריבר על מנת לאחסן שם את הדלק.
מוראלס הוא מהגר ש"עשה את זה". בדיוק כמו גיבוריהם של סרטי הגנגסטרים ההוליוודיים של שנות ה-30 ("פני צלקת", "קיסר קטן"), או משפחת קורליאונה ב"הסנדק". אלא שלהבדיל מהם, הוא לא גנגסטר ולמעשה מסרב לנקוט בדרכים האלימות של מתחריו, מה שמביא את אשתו הקשוחה - שמעוררת לעיתים בזיכרון את דמותה של ליידי מקבת, והיא בעצמה בתו של גנגסטר - לזלזל בו.
באחת הסצנות האגביות לכאורה בסרט, מכוניתם של השניים פוגעת בצבי תוך כדי נסיעה לילית בכביש חשוך. וצ'נדור נדרש אל הסיטואציה כדי להבהיר בדיוק את המתח ביניהם, ואת יחסה האמביוולנטי של אנה כלפי גבריותו של בעלה.
סרטו של צ'נדור משרטט ניו יורק שהיא פסיפס אתני, וניסיונו של אבל לחדור אל הטריטוריה שסמנה לעצמה הגבריות הלבנה (בתחילת הסרט הוא ומשפחתו עוברים לבית מפואר בפרברים) מעמידה את חייו ועסקיו בסכנה. בנוסף, תובע מחוזי נחוש (דיוויד אוילאו) מתעתד לחשוף עבירות פיננסיות שונות שמוראלס ביצע לכאורה, מה שמכניס אותו לסחרור נוסף.
התוצאה היא סרט אינטנסיבי, לעיתים מהפנט, שבוחן את התמודדותו של הפרט מול מערכת לחצים קיצונית מפנים ומחוץ, ובעיקר נוכח הקודים השבטיים של חסידי השיטה הקפיטליסטית. להבדיל מהם, אבל מוראלס, המוסרי זאת אומרת, מסרב לרמות, להרוג, להשחית, ולהתאים עצמו לעולם שבו אדם לאדם זאב.
עיסוק זה בניסיונות הישרדותו של האינדיבידואל בסיטואציה שמובילה אותו אל הקצה ניכר היה כבר בסרטו הראשון של צ'נדור, "התמוטטות" (2011), שהתרחש על רקע המשבר הכלכלי של 2008, וביתר שאת ב"הכל אבוד" (2013) - מופע היחיד של רוברט רדפורד הנטוש בלב ים. כמו זה הנוכחי, גם שני הסרטים הנ"ל תיארו, מי באופן ישיר ומי בדרך אלגורית, את מאבק הקיום האנושי אל מול הקפיטליזם הגלובלי.
שחקניו של צ'נדור עושים עבודה נפלאה. אוסקר אייזק בתפקיד מוראלס מגלם דמות בעלת צביון דתי כמעט. הוא מי שעומד במבחן ואינו נכנע לפיתוי שמציבים בפניו האלימות, והתחרות הפרועה בשמו של הקפיטליזם. כאשר הוא מורה לחבורה של סוכני מכירות צעירים לבחור תמיד באופציה היוקרתית יותר כאשר מציעים להם משקה (תה ולא קפה), ולמקד את מבטם רגע אחד יותר מדי בעיני הלקוחות הפוטנציאליים - הוא מזכיר לנו את טיבו האמיתי, המשחק ההגון, של השוק התחרותי.
ג'סיקה צ'סטיין, אחת השחקניות המרתקות היום בקולנוע האמריקאי, משכנעת בדמות הרעיה שמאתגרת את ערכיו
המוסריים של בעלה, ואילו אלברט ברוקס בתפקיד עורך הדין הנאמן - דמות קבועה כמעט בסרטי הפשע העירוניים מאז ימי ה"פילם נואר" של שנות ה-40 - מעניק לסרט מידה של פיקחות צינית, ואילו ג'רי אדלר הוותיק גונב את ההצגה בתפקיד סוחר חרדי.
אך בעיקר, "שנה קשוחה מאוד" - איכשהו, מקומו של הסרט נגרע ממצבת המועמדים לאוסקר השנה - מעיד פעם נוספת על היותו של צ'נדור אחד היוצרים המוכשרים והמסקרנים של הקולנוע האמריקאי העכשווי.
"שנה קשוחה מאוד" (ארה"ב) - במאי: ג'יי.סי. צ'נדור, שחקנים ראשיים: אוסקר אייזק, ג'סיקה צ'סטיין, אלברט ברוקס, דיוויד אוילואו וג'רי אדלר. אורך הסרט: 125 דקות.
