40 שנה במדבר? נסו 50º (מעל או מתחת ל-0)
דרכם של בני ישראל במדבר עשויה היתה להצחיק את תושבי הכפר אוימיאקון ברוסיה שרגילים ל-50º מתחת לאפס, או את הנוודים במדבר דנקיל באתיופיה שעבורם 50º (+) בצל זו חגיגה. 7 מקומות מאוכלסים בעולם בהם תופעות טבע מוזרות ומזג אוויר לא סביר הם חלק מהיום יום. הישרדות, גרסת המציאות
40 שנה הלכו בני ישראל במדבר, בדרכם לארץ האבות הנחשקת שהובטחה להם בטרם יצאו לטיול המייגע הזה. מסע לא פשוט שדורש הרבה אורך רוח, תעוזה וגם לא מעט כישורים הישרדותיים בחום המדברי. אין ספק כי מאז אנחנו מוקירים להם תודה גדולה על כך, ובמשך קצת יותר משבוע מתענים באכילת מצה יבשה עם שוקולד.
אבל מתברר שיש מי שסבלו וסובלים אולי קצת יותר מאבותינו. אספנו שבעה מקומות מאוכלסים בעולם שתופעות הטבע ומזג האוויר השורר בהם נותנים פייט רציני לאותו מסע צחיח מההגדה. מהמדבר הלוהט ביותר, דרך תושבי הכפר שכל חייהם נמצאים עמוק מתחת לאפס ועד העיר שמומלץ לסתום את האף כשמגיעים לבקר בה.
הלוהט: מדבר דנקיל, אתיופיה
את הרשימה המכובדת פותח אחד המקומות החמים ביותר על פני כדור הארץ, עד שביקור חד פעמי בו עלול לגרום לתחושה שזהו הגיהנום בכבודו ובעצמו. מדבר דנקיל (Danakil) נמצא במזרח אתיופיה, על הגבול עם אריתריאה וג'יבוטי. המדבר הלוהט פרוש לאורכו של השקע הסורי-אפריקאי, וחלקים אחדים בצפונו נמוכים כ-100 מטרים מתחת לפני הים, ומרוצפים במשטחי מלח כתוצאה מהצפות חוזרות ונשנות מים סוף.
כפי שכבר הנחתם, דנקיל הוא האתר בו שוררות הטמפרטורות הגבוהות בעולם - משקעים כמעט שלא יורדים בו, ובעונת הקיץ הן יכולות לטפס ליותר מ-50 מעלות. ואם זה לא מספיק קיצוני עבורכם - לאורך המדבר ניצבת לה שרשרת של הרי געש, כאשר שניים מהם עדיין פעילים: ארטה עלי (Erta Ale), שבתוכו מבעבעת לבה רותחת ועשירה באדי גפרית, ודלול (Dalol) שמכיל התפרצות של תמיסות גפרית לוהטות.
ולמרות כל זאת, ישנם כאלו שהרי געש ו-50 מעלות במקרה הטוב, לא ממש מרתיעים אותם. בדנקיל ניתן למצוא נוודים מוסלמים בני שבט האפאר, המתגוררים באוהלים ומתפרנסים ממקנה ומחציבה של גושי מלח באגמי המלח הגדולים של צפון המדבר.
מיותר לציין כי תנאי המחייה במדבר הם על גבול הבלתי אפשריים, ובני השבט נאלצים להתמודד בין היתר עם טמפרטורות קיצוניות, מיעוט בגשמים ורוחות חזקות למדי. אולי זו הסיבה שהם עוינים למדי, ולאורך השנים נרשמו במקום לא מעט מקרי רצח כאלו ואחרים. עם מזג אוויר כזה - קשה להאשים אותם.
הקפואה: אוימיאקון, סיביר
ומהמקום החם ביותר - למקום הקר ביותר. הכפר אוימיאקון (Oymyakon) שבלב יקוטיה שברוסיה, יכול לשמש מקום מפלט מצוין לנוודים ממדבר דנקיל. אך יש סיכוי שתוך זמן קצר אפילו הם יבקשו לחזור לאגמי המלח ול-50 המעלות של המדבר, שכן הקור העז ששורר שם פשוט אינו מתקבל על הדעת.
ולתיירים האמיצים שמחליטים בכל זאת לבקר במקום, יחכה בכניסה שלט הזהרה שלא מותיר מקום לספק ומכריז כי הגיעו ל"אוימיאקון - קוטב הקור". ולא, לא מדובר בסתם התרברבות - הכפר הסיבירי הנידח זכה בתואר המיוחס "המקום המיושב הקר בעולם", אחרי שבשנת 1993 נמדדה בו טמפרטורה של 67.7 מעלות מתחת לאפס. אבל עם כל הכבוד למעלות הנמוכות הללו, טמפרטורת השיא שנמדדה במקום, היתה בשנת 1926 - אז נרשמו שם 71.2 מעלות מתחת לאפס.
לתנאי מזג האוויר המאוד לא אידיאלים הללו, מצטרף גם יום קצר במיוחד בחודשי החורף שבו יש רק שלוש שעות של אור ביום. אז איך מתמודדים עם הקיפאון הזה 472
היקוטים המתגוררים בכפר? פשוט מאוד - ממשיכים בשגרה הרגילה, מחממים את הבית באמצעות עצי הסקה שנחטבו מהיער הסמוך מבעוד מועד ובמקרה הטוב, כשהטמפרטורות צונחות מתחת למינוס 55 מעלות - יש סיכוי שילדי הכפר הקטנים יורשו להישאר בביתם ולהכין בובות שלג קפואות.
היבשה: סן פדרו דה אטקמה, צ'ילה
והנה עוד אתר בעולם שכנראה שהטבע לא ממש התכוון שיגורו בו, או לפחות לא אלו שהולכים על שתיים. מדבר אטקמה (Atacama), ששוכן ברובו בצפון צ'ילה אך מתפרש גם בפרו ובבוליביה, הוא המדבר הצחיח ביותר בעולם. ואם תהיתם - אז כן, הוא יותר יבש אפילו מהנגב שלנו.
בהתאם לכך הוא מיושב באופן דליל ביותר, ורוב רובם של המתיישבים בו מתרכזים בעיירה סן פדרו דה אטקמה (San Pedro de Atacama), שממוקמת בגובה של 2,407 מטר בנווה מדבר באטקמה.
העיירה הקטנה, על בתי החימר נמוכי הקומה שבה, מצליחה למשוך אליה לא מעט תיירים תיירים סקרנים שמחפשים הרפתקאות, וכאלו יש שם לא מעט. הסמיכות שלה לאגם המלח הידוע Salar de Atacama מעניק לה יתרון תיירותי נפלא, ואולי זוהי הדרך של הטבע לכפר על האקלים הצחיח והמדברי שהעניק לה.
תושבי המקום, שזיהו את פוטנציאל המיקום שלהם (כאילו שהיתה להם ברירה אחרת), הקימו בעיירה הנידחת מקומות לינה, מסעדות וחנויות של עבודות יד מסורתיות. אך עם כל הכבוד למסעדות ולשופינג, האטרקציה המרכזית במקום מגולמת על ידי הנוף המרהיב שמעטר את האזורו כולו - מעל העיירה מתנשאים הרי געש יפהפיים, וניתן לצאת ממנה לגייזרים של אל טאיטו, לעמק הירח, לאגם המלח, ולמעיינות החמים של נהר פוריטמה.
הרטובה: מגהליה, הודו
המדינה הבאה היא הוכחה ניצחת לכך שהחיים הם פשוט לא הוגנים. מגהליה (Meghalaya) שבהודו, היא אחת הארצות הגשומות בעולם. ובעוד חברתה לרשימה סובלת מיובש קיצוני וממחסור אדיר במשקעים, כמויות הגשם במגהליה מגיעות ל-12 מטרים בשנה והיא אף מחזיקה בתואר "המקום הרטוב ביותר על פני כדור הארץ".
המדינה הגשומה נהנית משפע של נהרות ומפלי מים, ומרבית שטחה מכוסה יערות. אך רגע לפני שכולנו אורזים את המזוודות ועולים על המטוס הראשון למדינה ההודית, כדאי לזכור שכמות גשם שכזאת היא לא תמיד כיפית ומהנה כפי שנדמה לנו.
אז נכון, הכל ירוק מסביב ואפשר להתקלח כמה זמן שרוצים בלי לדפוק חשבון, אבל השלוליות העצומות שמכסות את הדרכים ותחושת הסרבול שמצטרפת לטיפות המים הבלתי פוסקות - מורידות את סף ההתלהבות, וגורמות לאקלים המדברי שלנו להיראות פתאום כמו מתנה אמיתית.
הגבוהה: לה רינקונדה, פרו
המקום הבא יגרום לכם לחשוב פעמיים לפני שתקנאו בברי המזל שמתגוררים בפנטאהוזים יוקרתיים במגדלי פאר כאלו ואחרים, ויש סיכוי שהוא אפילו יגרום לכם להאמין שהחיים על הגובה הם לא כל כך נוחים כפי שהם נראים מבחוץ. ועל כך, 30,000 תושבי העיר לה רינקונדה (La Rinconada) שבפרו - בהחלט יכולים להעיד.
העיר המבודדת, ששוכנת בגובה 5,100 מטר, לעולם לא היתה נכנסת לאף רשימה, אלמלא היה מדובר בעיר הגבוהה בעולם. ובהתאם לכך יש בה מחסור בחמצן, עוני וגם לא מעט ייאוש. החלק האופטימי יותר מופיע בדמות הנוף מרהיב של ההרים המושלגים שסביבה ובמכרות הזהב הסמוכים לה, שמספקים לתושבי המקום פרנסה.
ואם עלה בדעתכם לנפוש בה בחופשת הקיץ הקרובה - תחשבו שוב. דרכי הגישה לעיר מסורבלות במיוחד ונמשכות כמה ימים, בעיקר בשל העובדה שהעיר עצמה שוכנת על קרחון קפוא וניתן להגיע אליה רק באמצעות משאית ובדרכים הרריות ומפותלות שמקשות על הנהיגה. אבל הי, לפחות אין בהן פקקים.
זאת שאין לה יום ואין לה לילה: אלרט, קנדה
תארו לעצמכם שבמשך עונה שלמה לא תזכו אפילו ליום שימשי אחד, ולהיפך - לאורך תקופה ארוכה תצטרכו לסבול את אור השמש ללא הפסקה. נשמע כמו אחת משיטות העינוי של ימי הביניים? אז זהו, שתושבי הישוב הנידח אלרט (Alert) שבקנדה מעבירים כך חיים שלמים.
אלרט, השוכן בטריטוריה נונאווט, הוא המקום המיושב הצפוני ביותר בעולם ומרוחק רק 817 ק"מ מהקוטב הצפוני. וכיאה למקום שכוח אל שכזה, מתגוררים בו חמישים תושבים בלבד. מדי פעם, ניתן למצוא בו גם תושבים ארעיים שעברו במקום על מנת להגיע לתחנה של צבא קנדה הסמוכה, תחנת מזג האוויר או תחנת המחקר האטמוספרית שממוקמות שם.
כאמור, הישוב אינו האטרקציה הגדולה בעולם, על אחת כמה וכמה בעונת החורף, אז הטמפרטורות בו יורדות ל-40 מעלות מתחת לאפס ועלטה מוחלטת משתררת במקום לאורך כל שעות היממה. ואם זה לא מספיק, בקיץ "נהנים" התושבים האומללים מ-24 שעות של אור שמש בוהקת ומתישה. ועם תענוג צרוף שכזה, אין פלא שהמקום משרת את חיילי קנדה יותר מאשר את הקנדים עצמם.
המבעבעת: רוטורואה, ניו זילנד
ואת הרשימה המופלאה הזו חותמת העיר רוטורואה (Rotorua), הנמצאת ב"חגורת האש", ומוכרת בעיקר בשל הפעילות התרמית הרוחשת ומבעבעת בסביבתה, המופיעה בדמותם של מעיינות חמים, בוץ וולקני וגייזרים.
העיר הקטנה ידידותית למדי למבקרים בה, ואף משמשת כמרכז התרבות המאורית מתוקף היותה אחד המקומות הראשונים בהם התיישבו המאורים במאה ה-14, עם הגיעם לאי הצפוני של ניו זילנד.
הפעילות הוולקנית היא שמשכה אותם אליה, שכן היא חוסכת את עלות חימום הבית ומאפשרת להם להתחבר ישירות למקורות התרמיים המזרימים לביתם דרך קבע מים חמים ללא צורך בדוד חשמל.
אז נכון, חיסכון זה דבר חשוב, בפרט כשמדובר בחשמל, אבל מה לגבי ריח הגופרית העוטף את האזור כולו עד כדי רצון עז לאף סתום במקרה הטוב,
או לאיבוד חוש הריח במקרה הפחות טוב?
נראה כי תושבי המקום כבר התרגלו לניחוחות המופצים בעיר מגוריהם, ואם לכם יש כוונה לפקוד את המקום באחד הימים - עשו לעצמכם טובה, ונסו להגיע לשם מצוננים.
עוד בערוץ החופש של ynet:
מטייל תיעד 4,286 ק"מ בתמונות סלפי
