והוא שעמד
איציק גרודקה סגר דיל עם אלוהים: אם יוכל ללכת אחרי שרגליו התרסקו בתאונה בין שתי משאיות, ידאג להעמיד על רגליהן משפחות שהתרסקו כלכלית. אלוהים עמד בהתחייבות – ומאז גם איציק לא מפסיק
עד אוקטובר 2005, איציק גרודקה היה אברך חרדי "רגיל". תאונת דרכים קטלנית ותחזיות פסימיות של הרופאים לגבי האפשרות שיעמוד אי פעם על רגליו, הובילו אותו לעשות עסקה עם אלוהים: "אם תעמיד אותי על הרגלים - אעמיד אחרים".
כמעט עשר שנים חלפו, ואותו ה"דיל" הוליד ארגון ארצי שלוקח על עצמו לשקם ולהעמיד מחדש על הרגליים מדי שנה עשרות ישראלים שמסיבות שונות נכנסו לסחרור אישי או כלכלי.
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
הרגע הזה, כאמור – לפני עשור, שינה את חייו של גרודקה: נסיעה שגרתית בכביש 471 מפתח תקווה אל ביתו שבאלעד נקטעה באורח טראגי, כאשר שתי משאיות התנגשו זו בזו בנתיב הנגדי, סטו אל המסלול בו נסעו איציק ואדם נוסף שאסף אל רכבו – והתנגשו בו בעוצמה. המכונית הפרטית נלכדה בין שני כלי הרכב הכבדים, וכמובן שנמחצה לחלוטין.
"הטרמפיסט שהיה איתי נהרג במקום, ונוסעי אחת המשאיות נהרגו גם הם", הוא משחזר, "אני עצמי הייתי בהכרה, אבל הבנתי שהמצב שלי לא טוב. ראיתי סביבי חלקי גופות, זכרתי שישב לידי מישהו, זכרתי שדיברנו. הכול היה מאוד מוחשי - מלבד הכאב, אותו לא הרגשתי".
עוד בערוץ היהדות :
טיפש אחד דחף, וציבור שלם נאשם?/ לאה בלוי
58 דקות חלפו עד שאנשי הכבאות וההצלה הגיעו לזירה לחלץ את גרודקה ממה שהיה עד לפני הרכב המשפחתי שלו – כמעט שעה שנדמתה בעיניו כנצח: "הם לא האמינו שאשאר בחיים עד שיסיימו את העבודה", הוא אומר בגילוי לב, "הרכב נמעך כולו ונשאר רק המושב שעליו ישבתי. כשפרמדיקית טיפול נמרץ הצליחה סוף-סוף למשוך אותי ממנו, הם גילו שהרגל שלי עוד תפוסה בשלדת הרכב. עוד משיכה והיא הייתה נשארת שם לתמיד".
איך אתה מסביר את ההישרדות הנסית הזאת?
"אני מאמין שנשארתי בחיים בגלל אבא שלי זכרונו לברכה. חולה לב קשה. אם הוא היה שומע אז שמתתי - ההלם היה הורג אותו. זו גם הסיבה שמשמיים השאירו אותי בהכרה, כדי שבפתח חדר המיון, רגע לפני שהוכנסתי ללילה שלם של ניתוחים, אוכל להרים אליו טלפון ולספר לו על 'התנגשות קטנה', ושאני פה בבית החולים לפרוטוקול בלבד - כי אולי יש לי נקע ביד".
הרופאים בבלינסון, שם אושפז לחודש ימים, קבעו שאין איבר בגופו שלא הותיר עליו עדות לתאונה המחרידה, אך יותר מכולם נפגעו הרגליים, שרוסקו לחלוטין. "הפרופסור שניתח אותי לילה שלם אמר לי: 'בנינו אותך כמו מפלסטלינה, תגיד תודה שנשארת בחיים'. לאחי הגדול שהמתין מחוץ לחדר הניתוח בישרו שאולי-אולי אני אוכל פעם לשבת".
בתום האשפוז הממושך נשלח גרודקה אל "בית לוינשטיין", כדי להסתגל לחיים החדשים שמצפים לו כנכה המרותק לכיסא גלגלים. "בלילה הראשון שם הבנתי איך זה שהאדם של אתמול והאדם של מחר יכולים להיות שני אנשים שונים לחלוטין – האחד נורמטיבי, איש משפחה, והשני בלי תקווה ואופק לעתיד. האווירה סביבי הייתה של ייאוש".
נותנים חכה ומלמדים לדוג
באותו לילה קשה, תוך כדי שהוא לומד כיצד להתנהל עם כיסא הגלגלים ואיך להישען בשיווי משקל על קביים, עשה איציק את אותה "עיסקת חייו" עם אלוהים – ומכאן התחיל להתרומם, תרתי משמע. אחד הרגעים המכוננים היה כאשר נאלץ לצאת מבית החולים השיקומי לצורך טיפול שיניים דחוף - ושלוש מדרגות הפרידו בינו לבין דלת הכניסה למרפאה.
"המלווה שבא איתי לא היה מסוגל להרים אותי מהכיסא גלגלים, אז הפלתי את עצמי על הרצפה, וביד הלא מגובסת היחידה שהייתה לי גררתי את עצמי פנימה. רק כשהייתי כבר 'בפנים' קלטתי אישה במרפסת ממול עומדת ובוכה. היא ראתה אומללות, אבל אני רק קרנתי מאושר: הצלחתי לעשות משהו בכוחות עצמי!".
כנגד כל התחזיות הרפואיות הפסימיות - הלא יאומן קרה: לאחר ארבעה חודשים של טיפולי שיקום מפרכים, איציק יוצא מ"בית לווינשטיין" – כן, על הרגלים. "אלוקים עשה את החלק שלו - עכשיו אני צריך לעשות את שלי", הוא אומר לעצמו – ופונה מייד להקדיש את חייו לחסד, לצד עבודתו כאיש חינוך.
הכיוון היה ברור: לגאול נזקקים מתלות שהם כבולים אליה ולאפשר להם חיים עצמאיים. השיטה: לא להאכיל אותם דגים אלא לקנות להם חכות וללמד אותם לדוג. בחלק מהמקרים, כמו אירוע רפואי טראומטי במשפחה, כללה העזרה גם תמיכה זמנית - עד שהחיים חוזרים למסלולם.
גרודקה גייס שני שותפים לארגון "עולם חסד" שייסד - אנשי העסקים גבי מגנזי וערן יפרח. "רצינו לעזור לאנשים לא סתם תרומות, אלא לעזור באמת, ואז גבי הפגיש לי את איציק", מספר ערן, "אחרי שבע דקות כבר ידעתי שזה הבנאדם שלנו. איש מדהים שעוזר תמיד לכל דבר ובכל נושא - גם בלי קשר לארגון".
יפרח מצביע על שני אבות להצלחה: האחד – "נבחרת של אנשים שכל מה שחשוב להם זה האחר". השני – "איציק לא מוכן לקחת שקל בתמורה, וכשזה בא ממקום טהור ונקי - זה גם מצליח".
אז מה אתם בעצם עושים?
גרודקה: "אנחנו למעשה צוות שיקום. כולנו מתנדבים שתורמים מזמנם ומיכולותיהם המקצועיות לטובת אחרים. יש לנו עורכי דין שעוזרים בנושאים משפטיים, מומחים למיצוי זכויות, אנשים שמוצאים עבודה כשצריך, עוזרים בהסדרי חובות אם יש (ובדרך כלל יש), בשיחות ובתמיכה נפשית וכלכלית במהלך תקופת הטיפול – כל זה במטרה שמשפחה שהתרסקה או הייתה בדרך לשם תוכל תוך כמה חודשים לעמוד עצמאית על הרגליים".
איציק מתאר בסיפוק כיצד השתנו ב-180 מעלות חייהם של ילדים שגדלו בבתים "בלי תקווה" – אך לצד זאת מספר גם על פעילות במקומות הנחשבים ל"שבעים".
למה הדוס הזה עוזר לנו?
"רק לפני שנה הגעתי אל משפחה שגרה במושב בשרון", הוא מספר, "הם נקלעו לסחרור כלכלי רציני בעקבות משבר רפואי של האב. אני דופק בדלת, הם פותחים, ו-15 דקות ראשונות עוברות רק בתהייה למה לדוס השחור הזה אכפת מהמצב שלהם. הם לא הצליחו להבין את זה. הלם מוחלט".
"בסופו של דבר אמרתי לו: תראה, אנחנו חברה עסקית. על כל שקל שתצליח להביא - אנחנו ניתן שקל משלנו. אשתו, בעלת תואר במדעי הרוח, לא ממש הצליחה לעבוד לפרנסתה - ומימנו לה הסבה מקצועית. היום שניהם מתפרנסים בכבוד. בפסח הזה הם תרמו סל מזון עבור משפחה אחרת שנמצאת בעיצומו של התהליך".
מקרה נוסף עליו מספר גרודקה הוא של איש הייטק מצליח שהפסיק לעבוד בעקבות תאונה קשה וטראומה נפשית שבאה אחריה. "הגעתי לפגישה איתו, ואמרתי: 'אני מאמין שאתה יכול לחזור ולהתפרנס בכבוד', אבל הוא נפגע ולא רצה לדבר איתי שבועיים. בסוף הסכים לנסות".
"התחלנו לסייע למשפחה בשכירות ובמזון - הוא התאמץ וגם אנחנו. היום, שלוש שנים אחרי, הוא חזר לעצמו, ויש לו הוראת קבע של תרומות חודשיות אלינו. יש המון סיפורים כאלה. זו רק דוגמה קטנה למאות אנשים שאנחנו מגיעים אליהם".
רק כך בונים עולמות
איציק מתרגש כשהוא רואה כיצד נתמכי העמותה שלו הופכים לחלק ממשפחת "עולם חסד", אחרי שעמדו על רגליהם. "לא משנה אם זו אישה חד הורית מאשדוד, או בני זוג לא דתיים ממודיעין או משפחה חרדית מרובת ילדים מאלעד - אין אירוע משפחתי שאנחנו לא מוזמנים אליו, ורבים מהם גם הופכים למתנדבים או תורמים בעצמם. זו תעודת הכבוד הכי מדהימה שיכולנו לקבל".
בשבוע שעבר עוד פיקח גרודקה על מבצע "חסדי יהודה" - משלוח מאות סלי מזון שארגן חברו לעמותה, נועם לנדאו, לזכר אביו. לפתע התקבלה שיחה מאם אחת המשפחות. היא בוכה בטלפון, מספרת לו עד כמה התרגשו הילדים לקבל את "המשלוח מהסופר" - כולל ספר מתנה בשבילם.
"הכל מגיע באריזות של רשת מזון מוכרת, ובמשאית שלהם", הוא מסביר, "המטרה היא שאף אחד לא יחשוד שהם לא שילמו על זה. זה סל מלא כל טוב, ועשיר בדיוק כמו שהיינו קונים לעצמנו ועד הבית. למשל אם יש שני מוצרים ואחד נחשב לאיכותי יותר, נקנה דווקא אותו, כי הם לא צריכים להרגיש סוג ב' בגלל המצב שלהם".
"אני מאמין שבשנה הבאה, בזכות הסיוע שלנו, אותה אישה שבכתה תעזור בעצמה למשפחה אחרת. רק ככה בונים עולמות".
לפנייה לכתב/ת 
