טיפש אחד דחף, וציבור שלם נאשם?

(צילום: שלומי כהן, "כיכר השבת")

בבית המקדש יקרה הנס הזה, כך מספרים לנו: אנשים יעמדו צפופים וישתחוו רווחים, ולא יאמר אדם לחברו צר לי המקום.

<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>

עוד בערוץ היהדות :

• הגדת הגלות: ההיסטוריה היהודית נחשפת בהגדות
  

פסח בכותל: עשרות אלפים בברכת כהנים/ צפו

כל מה שרציתם לדעת על פסח

ואפילו במקרים קיצוניים יותר: חברות התחבורה מודעות לכך שיש לתגבר את הקווים, אך הן, בהחלטה אסטרטגית שניתן

להבין אותה איכשהו, מעדיפות את רוב האוכלוסייה על פני המיעוט החרדי. התוצאה: בשכונות החרדיות אין מספיק אוטובוסים. בתחנת אוטובוס ממתינות לעתים עשרות משפחות שמנסות לעשות ככל שיעלה ברגליהן להיות על האוטובוס, ולא להמתין בתחנה שעה נוספת. גם במקרים הללו בדרך כלל אין דחיפות, למרות שיש עומס וצפיפות.

ברוב המקרים אפשר לראות איך אדם קשיש גורם לנס נוסף שמזכיר את קריעת ים סוף; איך מכבדים נשים עם ילדים קטנים, ונותנים להן לעבור. במקרים מעטים קורה אחרת.

זה מתחיל מטיפש מרושע אחד שנחה עליו רוח שטות. הוא דוחף את זה שלידו, שנדחף על מספר אנשים הדחוקים לצידו. מכאן הכל עובד כמו דומינו או מגדל קלפים. כל אחד שנדחף - דוחף בעקבותיו עוד כמה (שלא באשמתו), ואז מתחילות צעקות, ואיכשהו הכל נגמר בנס נוסף. לא תמיד.

לא תופעה גורפת

כמו בכל אוכלוסייה, גם במגזר החרדי יש בכל מקרה כזה את הטיפש התורן. זה שנהנה לקפוץ בראש ולדחוף. הוא

לוקח אדם אחד, בודד, דוחף רק אותו - ועל הדרך נדחפים כל הנוכחים. זה קורה בהזדמנויות נוספות ובווריאציות שונות.

הנה דוגמה טרייה: טרגדיה נוראה קרתה במהלך הלוויתו של הגאון הרב שמואל הלוי ואזנר, כאשר אדם נהרג ואנשים נוספים נפצעו. אבל להפוך את האדם היחיד ההוא שדחף, ששינה מסלול, לתופעה גורפת? להכליל את כל בני המגזר – ועוד לקרוא לזה "חלק מהתרבות החרדית"? זו הגזמה מרושעת.

בקרוב תבוא הגאולה. ניפגש כולנו בבית המקדש, ושוב יהיה צפוף. אבל שם לא תהיה שנאת חינם, ולא צרוּת עין, וכנראה שגם משקעים מהעבר יעברו ונהיה כולנו יחד. אוהבים זה את זה, לא דוחפים ולא מכלילים.

• הכותבת היא מנהלת מחקר ועוסקת באסטרטגיות שיווק למגזר החרדי