ה"שבוס" שייסע בין הטיפות. בשבת
השינוי המרכזי ש"שבוס" מציע הוא שינוי בשיח, לא שינוי בשטח. שינוי בחזון ובמטרות, הרבה לפני השינוי בכבישים. אחרי עשרות שנים של מאבקים סביב הפעלת תחבורה ציבורית בשבת - צץ בשטח פתרון מעשי. לא עוד ניסיון פוליטי להכניע את הדתיים, אלא ניסיון להלך בין הטיפות
בימים האחרונים סוערת הרשת החברתית סביב מחאת ההמונים על היעדר שירותי תחבורה ציבורית בסופי-שבוע. המחאה הזו לא שונה במהותה ממחאות דומות שראינו בשנים האחרונות, שנחלו כולן, עד כה, כישלון חרוץ.
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
אלא שמתחת לרדאר מתפתחים תהליכי עומק מעניינים, שעשויים להיות פתח לשינוי בתחום. לאחרונה הסתיים בהצלחה גיוס הכספים והתומכים של "שבוס" – תחבורה שיתופית בשבת בירושלים. באמצעות פלטפורמת מימון ההמונים הד-סטארט (Headstart) גייסו היזמים סכום של 111,180 שקלים, הגבוה אף מהיעד שנקבע (מאה אלף שקלים), ועתה הכל מוכן לתחילת ההפעלה בשטח.
עוד בערוץ היהדות :
- נפטר הרב חיים גריינמן, ממנהיגי הליטאים
- הדיל בין איציק גרודקה לאלוהים
- תינוק לא הורגים פעמיים/
רוחמה וייס
בקרוב, כך על פי התכנון, יחל לפעול בשבתות מיניבוס במסלול קבוע, המתחיל משכונת פסגת זאב בצפון העיר, עובר דרך מרכז העיר, ומסתיים בבית הכרם. הקו, יש לציין, ישרת את חברי הקואופרטיב בלבד, שיידרשו לרכוש מנוי על מנת ליהנות מהשירות.
עקפו את הסטטוס-קוו
האם זו לא תחבורה ציבורית? מבחינה פורמאלית, "שבוס" לא מציע תחבורה ציבורית אלא תחבורה פרטית (שיתופית),
ולכן, טוענים היוזמים, אין בכך הפרה של החוק האוסר הפעלת אוטובוס ציבורי בימי המנוחה בקו שירות. אך באופן מעשי, במידה והרעיון יתרחב למסלולים נוספים (כפי שמתכננים היזמים), ואולי אף לערים נוספות - הדבר ישנה דה-פקטו את צביון השבת בישראל. לכאורה, החילונים מצאו דרך לעקוף את הסטטוס-קוו, ולהפעיל תחבורה ציבורית בשבת.
אך לא פה טמון הכלב. השינוי המרכזי ש"שבוס" מציע הוא שינוי בשיח, לא שינוי בשטח. שינוי בחזון ובמטרות, הרבה לפני השינוי בכבישים. אחרי עשרות שנים של מאבקים ומלחמות עיקשות סביב הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, הממוקדות במישור ההצהרתי והחוקתי – צץ בשטח פתרון מעשי.
לא עוד ניסיון פוליטי להכניע את הדתיים בקרבות דתיים-חילונים, אלא ניסיון להלך בין הטיפות, ולמצוא פתרון אפקטיבי וצנוע לבעיה של "שבויי התחבורה הציבורית", שאין ברשותם רכב פרטי או רישיון נהיגה.וזו קריאה לדתיים ולחילונים לנטוש את שדה הקרב ההצהרתי ולאמץ שיח של הקשבה, של צרכים ושל פתרונות.
"שבוס" הוא קריאה לשלום
מעמד השבת בכלל, וסוגית הפעלת תחבורה ציבורית בשבת בפרט, הן סוגיות טעונות בעלות אופי פולמוסי-אידיאולוגי, המעודד את הצדדים להקשיח עמדות ואינו מאפשר שיג ושיח אמיתיים. קשה להגיע לעמק השווה, וכל ויתור נתפס כהפסד בקרב נוסף במלחמה הגדולה. סוגיות אלו הן "המקום שבו אנו צודקים", עליו כתב יהודה עמיחי, אשר בו "לא יצמחו לעולם פרחים באביב", וכל עוד שיח השבת עומד במקום הזה, שינויים לא יתחוללו שם.
"שבוס" הוא קריאה לשלום. איננו חייבים לקבל את הפתרון שהוא מבקש לקדם, אך אנחנו חייבים לקבל את השיח, ולהפוך אותו לפחות טעון ויותר מקשיב. עלינו לאמץ שיח של עקרונות, צרכים ופתרונות - במקום שיח של קרבות ראש בראש. לקחת בחשבון את ערכי צביון השבת, זכויות הפרט, המדינה היהודית, הדמוקרטיה והשבת כיום מנוחה - מתוך מטרה להגיע לפתרון מוסכם שיחליף את ההסדר הנוכחי והקרבות הבלתי פוסקים סביבו.
צורת חשיבה כזו השתקפה בהצעת החוק שהוגשה רגע לפני פיזור הכנסת התשע-עשרה על ידי
אלעזר שטרן ורות קלדרון, וביקשה להלך בין הטיפות ולגבש פתרון מוסכם לסוגיות המרכזיות הקשורות במעמד השבת ובצביון השבת בישראל: עבודה ומסחר, בילוי ותחבורה ציבורית.
ההצעה שהתבססה על הצעות קודמות ונסמכה על ההסכמות בין הרב יעקב מדן ופרופ' רות גביזון (אמנת גביזון-מדן), תאפשר הפעלת תחבורה ציבורית באמצעות מוניות שירות ברשויות מקומיות שירצו בכך, תטיל מגבלות חמורות על עבודה ומסחר בשבת - ותתאפשר פתיחה של מקומות תרבות ובילוי.
גם בנוגע להצעה זו, כמו גם ביחס ל"שבוס", לא חשובים הפרטים הקטנים (לעת עתה). חשובה הדרך, השפה. אז עזבו את המחאה - תקשיבו ל"שבוס".
- הכותב הוא חבר בצוות השבת בפרויקט "שביל הזהב" להסדרת יחסי עם, דת ומדינה במכון לאסטרטגיה ציונית
לפנייה לכתב/ת 
