הכל חוץ משוקולד: קרוז בין ערי נמל באירופה
חדרי אוכל מפנקים, דק שיזוף מושלם ואינספור פעילויות יצליחו כנראה להפיל גם את אחרון הכתבים הציניים. דרור עמיר חלם על חומוס וקיבל גורמה במסע דילוגים ימי על סיפון הספינה ספלנדידה
במקרה, כי בכל זאת קשה להאמין שאני הולם את קהל היעד של שייט תענוגות שכזה. כשחושבים על קרוז, חושבים על משהו שנע בין הנהנתני להמוני, בין "ספינת האהבה" לדיוויד פוסטר וואלאס. לא בדיוק מקום שבו תמצא תל אביבי ציני שמסתפק בחלומות פשוטים על חומוס - אלא כזה שבו תפגוש בעיקר בבני המעמד בינוני-גבוה, בטווח הגילאים של 40 צפונה. אבל הקהל, מתברר, קצת יותר מגוון. ובהתאם, גם הבידור שמוצע לו.
בחדר האוכל ובלאונג' המרכזי, הקהל בהחלט הולם את ה"סטריאוטיפ הקרוּזי" - וכך גם העיצוב המפואר, שלא לומר מוגזם. אבל כשמגיעים לבופה שעל סיפון הספלנדידה, הקהל מתחלף ברובו למשפחות צעירות. בבר שמעליו, בערב הקריוקי, ממוצע הגילאים צונח לאזור ה-20-30. גם בחדר הכושר הקהל צעיר יחסית, ובבריכות הג'קוזי החשופות תחת כיפת השמיים שלטו בעיקר מתבגרים.
באירופה, מספר המארח מטעם MSC ישראל, יוסי דדוש, זו חופשה מקובלת לקהלים שונים ומגוונים. גם צעירים מאוד, בעיקר בתקופת off-season. בארץ עדיין מדובר בתחום נישה, באופן יחסי. את ספינות החברה האיטלקית אמנם פוקדים מדי שנה אלפי ישראלים - אבל העברית אינה ממש השפה הנשמעת מסביב במשך ארבעה ימים.
ככל הנראה, לא תיתקלו פה יותר מדי ב"תן-לה-שוקולד-מה-היא-ערביה": אפילו בבופה החופשי שעל הסיפון, אווירת ה"הכל כלול" מעודנת ומדוללת במעט קלאסה אירופית. גם האוכל עצמו מגיע עם שיק איטלקי, ונע בין החביב (בבופה) למוצלח מאוד (בארוחת הערב שבחדר האוכל המרכזי). מעדות אישית אוכל להרגיע ולציין שצמחונים לא יישארו רעבים.
מבחינת אפשרויות הבידור, האמת היא שדי פשוט למצוא תעסוקה. ברחבי הספינה פזורים ברים שונים (באחד משודרים משחקי ספורט, באחרים נערכות הופעות ומסיבות), חדרי ספא, בריכות מחוממות ופתוחות, קזינו, משחקיית ארקייד חביבה ואפילו סימולטור פורמולה 1 שלפחות מהצד נראה מוצלח.
הגודל העצום גם גורם לכך שרוב הזמן, כמות האנשים לא ממש מורגשת - מלבד אולי בבופה, ובאזור הלאונג' המרכזי ואולם המופעים בשעות השיא של הערב. מצד שני, קחו בחשבון שכל האטרקציות השונות פזורות איפשהו על הספקטרום המיינסטרימי: אולי יש פה מסיבות בסגנון שונה לקהל מגוון - אבל מי שחולם על ערב גותי בלונדון או מסיבת טכנו ברלינאית לא ממש ימצא את עצמו פה.
עם כל הכבוד למאמצים הרבים של הצוות לתת לך את התחושה שכל מה שתרצה נמצא בהישג יד, בלי לרדת ליבשה - היתרון האמיתי שמספק סוג כזה של נופש טמון דווקא מחוץ לספינה. יש משהו ממכר בקונספט הזה של מלון שבכל בוקר דלתותיו נפתחות לעולם אחר: יום אחד אתה אוכל טאפאסים בשוק לה בוקריה בברצלונה, יום אחר כך עושה שופינג במרסיי, ולמחרת נודד לסמטאות של גנואה העתיקה. נכון, אי אפשר באמת להכיר ולמצות עיר תוך כמה שעות של שוטטות - אבל היי, זה לא אומר שלא כיף לנסות.
ומה לגבי השעות הארוכות בלב ים? תוך זמן קצר אפשר לגבש איזושהי שיגרה נוחה וקלילה: ארוחת צהריים מאוחרת בבופה, מופע הבידור המרכזי (בזמן השהות שלנו, המוצלח מביניהם היה ערב מחווה לפבארוטי), ארוחת ערב, סיבוב אלכוהול בין הברים והמסיבות - ולבסוף שינה ארוכה. וכמו שכל הורה טרי מגלה מהר מאוד על בשרו - תנודות בלתי פוסקות הן המתכון הטוב ביותר לשינה מושלמת.
הכתב היה אורח חברת MSC
