שתף קטע נבחר
 

התורה מעניקה שיוויון הזדמנויות למוגבלים

בתקופתנו נהוג להתייחס למגבלות אובייקטיביות של גיל, מגדר, נכויות פיזיות ונפשיות כאל גורמים המעכבים קבלה לתפקיד – ואילו התורה מלמדת אותנו כי כאשר אדם ראוי לתפקיד - שום מגבלה פיזית לא מהווה גורם לפסילתו. התורה אפילו מביאה לנו שתי דוגמאות לשינוי תעסוקתי בגיל השלישי: משה ואהרון

כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם מִזֶּרַע אַַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב אֶת אִשֵּׁי יְהֹוָה מוּם בּוֹ אֵת לֶחֶם אֱלֹהָיו לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב: לֶחֶם אֱלֹהָיו מִקָּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וּמִן הַקֳּדָשִׁים יֹאכֵל: (ויקרא כא, 22-21).

 

לטורים נוספים של פרשת שבוע כלכלית בערוץ כלכלה :

 

בפסוקים אלו מופיע רעיון נפלא לגבי התמודדות חברתית עם אובדן כושר עבודה. כוהנים שעבדו במשכן, ומסיבה כלשהי נפל בהם מום, אינם יכולים להמשיך לעבוד בעבודת הקודש - אך עדיין רשאים לאכול מלחם הקודש. מסביר רבי זלמן סורוצקין בספרו "אזנים לתורה": "מזה עלינו ללמוד עד כמה על נותן העבודה לדאוג לפועל או שכיר, שנעשה בעל מום ואינו ראוי עוד למלאכתו - שעליו לדאוג לפרנסתו המלאה כמו שהייתה עד כה״.

משה רבנו. התחיל משרה חדשה בגיל שמונים, ולקושי בדיבורו נמצא פתרון באמצעות אהרון והזקנים (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
משה רבנו. התחיל משרה חדשה בגיל שמונים, ולקושי בדיבורו נמצא פתרון באמצעות אהרון והזקנים(צילום: shutterstock)
 

עם זאת, מציין סורוצקין את חובת אותו אדם שאיבד את כושר העבודה, למצוא עבודה ראויה שתתאים לו. כדוגמה הוא מציין, לפי הכתוב בגמרא (יומא נ"ד, ע"א), כי כוהנים אשר נפל בהם מום ולא יכולים עוד לעבוד בעבודת הקודש, בודקים את עצי המזבח ומוודאים שלא יהיו מתולעים. התורה מלמדת אותנו שבאחריות המעביד לדאוג לרווחת העובד במצב החדש שנקלע אליו - אבל עם זאת, חובת העובד למצוא פרנסה מתאימה לעצמו. כיום הוקמו מוסדות חברתיים, שתפקידם לסייע לאנשים שאיבדו כושר עבודה למצוא פרנסה - אך אפשר שמעסיקים ילמדו את אותה מידת חסידות וידאגו אף הם לרווחת אותו הפרט.

 

משה רבנו כדוגמה אישית

בסיפורי התורה אנו עדים למשה רבנו בעצמו המהווה דוגמה אישית לאפשרות שילוב בעבודה של בעלי מוגבלויות.

 

וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל יְהֹוָה בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אַנֹכִי: (שמות ד, 10).

 

אין דבר העומד בפני הרצון, ואין מגבלה שתמנע קבלת אדם לתפקיד. זהו המסר המשמעותי הנלמד ממינויו של אדם מגמגם לתפקיד הנהגה. בתקופתנו נהוג להתייחס למגבלות אובייקטיביות של גיל, מגדר, נכויות פיזיות ונפשיות כאל גורמים המעכבים קבלה לתפקיד – ואילו התורה מלמדת אותנו, כי כאשר אדם ראוי לקבלת תפקיד והוא בעל כל הכישורים הנדרשים, שום מגבלה פיזית לא מהווה גורם לפסילתו; כי לכל גורם מעכב ניתן למצוא פתרון, כשם שלקושי בדיבורו של משה נמצא פתרון באמצעות אהרון והזקנים, שמילאו משימה זו בעבורו. התורה אם כן, מעניקה שוויון הזדמנויות לבעלי מוגבלויות.

 

וּמשֶׁה בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְאַהֲרֹן בֶּן שָׁלשׁ וּשְׁמֹנִים שָׁנָה בְּדַבְּרָם אֶל פַּרְעֹה: (שמות ז, 7).

 

אז מי אמר שאי אפשר לפצוח בקריירה שנייה בגיל מבוגר? התורה מביאה לנו שתי דוגמאות לשינוי תעסוקתי בגיל השלישי: משה, שנבחר על סמך כישוריו האישיים מתחיל את משרתו החדשה בגיל שמונים, ואהרון – בגיל שמונים ושלוש. הגיל, אם כן, לא בהכרח קובע.

 

מרים שפיר היא יועצת קריירה ומחברת הספר "רעיון עבודה שבועי" - היבטים תעסוקתיים בפרשות השבוע

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים