דור נכחד: פצצות אטום לא הרגו אותם, הגיל כן
בשעה שבניו יורק נערך הכנס בנושא מניעת הפצת נשק גרעיני, קוראים ניצולי פצצות האטום מהירושימה ונגסאקי להביא במהרה לסוף השימוש בנשק הקטלני. אנשי דור ה"היבאקושה" יודעים שלא יאריכו ימים ולכן חשוב להם לספר את סיפורם הטרגי: "לא ראיתי את ענן הפטרייה כי הייתי בתוכו"
מת אחרון אנשי הצוות שהפציץ את הירושימה
עוד חדשות בעולם :
דיווח: לה פן הסתיר מיליונים בבנק בשווייץ
"מחפשים ניצולים בידיים חשופות, עִזרו לנו"
השומר מאושוויץ חיבק את הניצולה: "סולחת לו"
אש ועימותים בבולטימור: 15 שוטרים נפצעו
המדינות שחברות באמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT) מתכנסות מדי חמש שנים לדון באמנה. הגיל הממוצע של ה"היבאקושה" - כינוי ביפן לניצולי הפצצה האטומית - עומד על 80 שנה, ובשנים האחרונות הם הולכים מן העולם. אמש (יום ב') נערכה בניו יורק צעדת מחאה בהשתתפות אלפי בני אדם נגד נשק גרעיני. את הצעדה הובילו שלוש נשים יפניות בכיסאות גלגלים לאורך מסלול של כ-2.5 קילומטרים.
סומיטרו טאניגו'צי בן ה-86 הוא אחד מניצולי הפצצה האטומית המפורסמים ביותר, אך לא היה יכול להצטרף למפגינים בניו יורק. האיש עם הקול השקט והגוף החלש ישב על כיסא גלגלים וצפה בטלוויזיה בצעדת המחאה. כלי תקשורת יפניים ליוו את הניצול הקשיש מנגסאקי במהלך צפייתו באירוע.
קמה מההריסות וחילקה מים לגוססים
"נדהמתי כשראיתי אותו", אמרה הניצולה בת ה-83 מהירושימה סטסוקו טרלו, שהשלימה את צעדת המחאה בכיסא הגלגלים שלה. "הוא נראה רזה מאוד". טרלו הייתה בת 13 כשפצצת אטום הופלה על העיר הירושימה ו-140 אלף בני אדם איבדו את חייהם. "אנשים ראו מרחוק את ענן הפטרייה ושמעו שאגה רועמת. אבל אני לא ראיתי את הענן משום שהייתי בתוכו", היא סיפרה. לדבריה, היא קמה מההריסות והעבירה שעות בחלוקת מים בשדה מלא אנשים שגוססים למוות.
הניצולה היפנית הקשישה הסתובבה במהלך השנים ברחבי העולם וסיפרה אלפי פעמים את סיפורה האישי. "מה עם הבריאות שלי? אני בורכתי", היא אמרה לאחר צעדת המחאה בניו יורק. אלא שחבריה מספרים שמדי יום היא חווה כאבים.
יפן נודעה כמדינה עם האוכלוסייה המבוגרת ביותר בעולם, אלא שיש מי שמזהירים כי השפעות פצצות האטום על בריאותם של ה"היבאקושה" יקצרו ככל הנראה את חייהם.
טאניגוצ'י היה בן 16 ורכב על אופניו במרחק של 1.6 קילומטרים ממרכז הנפילה של פצצת האטום האמריקנית בנגסאקי. 70 אלף בני אדם איבדו את חייהם. הגב שלו נכווה כה קשה עד שבמשך שלוש שנים וחצי הוא נאלץ לשכב על הבטן שלו. חבריו סיפרו שהוא עדיין סובל מפצעים פתוחים ולא יכול להזיע.
היפנים הפסיקו להתבייש
סאליבן פרצה בבכי כשסיפרה על מותו לא מזמן של חברה הטוב, ניצול פצצת האטום שהיה בשנות השמונים לחייו. היא עדיין לא יודעת איך בעתיד ימשיכו לספר את סיפוריהם של הניצולים היפנים אחרי שאלה יילכו לעולמם.בשנתיים האחרונות נפתחו בהירושימה ובנגסאקי תוכניות הכשרה עבור אנשים שישמעו את סיפוריהם של הניצולים היפנים. אולם לדבריה של סאליבן, הממד האישי חסר כאן.
מזכ"ל האו"ם באן קי מון הודה לא מזמן באופן מיוחד ל"היבאקושה". "אני רוצה לראות שמישהו יביט בעיניים של האנשים האמיצים האלה ויאמר שהוא יודע טוב יותר למה גורם נשק גרעיני", אמר באן עם פתיחת הכנס בנושא פירוק נשק גרעיני.
קרוב ל-30 ניצולי הפצצה האטומית הגיעו לניו יורק לכנס הגרעין, אולם נראה כי בכנס הבא בעוד חמש שנים יהיה המספר קטן בהרבה.
במשך שנים רבות התביישו ביפן לדבר בצורה גלויה על החשיפה לקרינה רדיואקטיבית שממנה סבלו תושבי הירושימה ונגסאקי. סבה של היביקי אויצ'י ניצל מהפצצה בהירושימה, אולם מת מסרטן העור כעבור זמן מה, אולם איש לא סיפר לה את סיפורו עד לפני שנתיים כשאמהּ חלתה בסרטן השד ודאגה שפצצת האטום גרמה לכך.
עוד לפני ששמעה את סיפורו של סבה התחילה אויצ'י לעבוד ב"מועצה היפנית נגד פצצת אטום ופצצת מימן". "מעולם לא פגשתי את סבי, אך ייתכן שהוא גרם לי לעסוק בזה", היא אמרה. "כל פעם שאני שומעת עדויות של היבאקושה אני חשה שהוא חלק מהן".
ביפן תולים תקוות רבות בניצולים הצעירים ביותר כמו למשל טושיקי פוג'ימורי בן ה-71. "אנחנו, צעירי היבאקושה, מנסים להעביר הלאה את החוויה", הוא אמר. אולם, הוא לא ממש זוכר מה קרה באותם ימים נוראים באוגוסט 1945 משום שהיה בן שנה בלבד.