מי בעצם מחויב להסיר תכנים מגוגל? דעה

האם גוגל יכולה וצריכה להסיר תכנים המהווים לשון הרע? האם ראוי שתבצע בדיקות מראש או רק תמתין לבקשת אנשים פרטיים או בתי משפט?

עו"ד ד"ר שני רופאפורסם: 02.05.15 , 14:01

לפני פחות משנה פורסם בישראל פסק דין שבו הורה בית משפט השלום בתל אביב כי "אין לחייב את גוגל, כמנוע חיפוש, באחריות לפרסום תוכן מאמר המפורסם על ידי האתר המפרסם, צד שלישי". התובע – עו"ד שייצג את לשכת עורכי הדין בהליכים משמעתיים שניהלה נגד עורך דין אחר שהורשע בכמה פרשיות – טען כי מנוע החיפוש של גוגל מציג תוצאת חיפוש שמי שצופה בה מקבל את הרושם שהוא זה שהורשע.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

השופטת הבכירה חנה ינון קבעה כי מדובר בפרסום שעלול להטעות ואכן לגרום לאנשים להסיק כי התובע הוא זה שהורשע כביכול, אלא שהיא חייבה רק את מפעיל האתר בהסרת התוכן, ואילו התביעה נגד גוגל נדחתה.

השופטת קבעה כי הצדק עם גוגל, שטענה כי הביטוי בכותרת נוצר ונשלט על ידי מפעיל האתר ומועתק בהליך אוטומטי מתוך התוכן שנכתב בקוד הטכני של דף האינטרנט באתר. בנוסף טענה גוגל כי אין להפוך את אותה ל"צנזור על" שיחליט במקום בית המשפט האם מדובר בלשון הרע, ובתוך כך עלול גם למנוע גישה למידע שאין בו פסול.

מנוע החיפוש של גוגל, בדומה למנועי חיפוש אינטרנטיים אחרים, סורק באופן אוטומטי תוכן הנכתב בתוך תגיות HTML המהוות חלק מעמוד האינטרנט שבאתר, למעט תכנים המוגדרים מראש ככאלה שאין לסרוק אותם. משכך לכאורה צדקה השופטת ינון, כיוון שמנועי החיפוש הם אכן צד שלישי, ופעולת הסריקה מתבצעת ללא יד אדם.

אילוסטרציה (צילום: shutterstock)

מזווית שונה, יש להזכיר בהקשר זה כי בפסק דין שניתן ב-2014 בבית הדין האירופאי לצדק, נקבע כי משהובא לידיעת גוגל דבר פרסום לשון הרע, מחובתה להסיר או למחוק את הפרסום הפוגעני. מכאן שאף על פי שמדובר במערכת אוטומטית, לגוגל יש את היכולת להסיר או לחסום כל תוכן כראות עיניה.

האם צדקה השופטת כשאמרה כי "המידע מוכנס באופן אוטומטי למנוע החיפוש של גוגל ולא יכול מבחינה מעשית לעבור בדיקה מקדמית של גורם אנושי אשר יבדוק את אותו מידע"?.

מאחורי המערכות עומדים אנשים

כידוע, מנועי חיפוש כגון גוגל ואחרים עובדים בשיטה של "עכביש": מערכות הסורקות את התכנים באתרים השונים ומציגות בתוצאות החיפוש את אשר סרקו. בדיוק כמו שביכולתן לסרוק ולהציג את המידע האקטואלי ביחס להגדרת החיפוש של הגולש, כך ניתן היה לבצע בדיקה אוטומטית בעניין לשון הרע.

עוד באירופה

כך החמצנו פתרון לבעיית לשון הרע ב"גוגל"

עו"ד גיא קדם

בית המשפט האירופי וענקית החיפוש כבר עשו את העבודה עבור הגולשים הישראלים שנפגעים מחיפושים. אבל בית משפט השלום בת"א בחר להתעלם

כך החמצנו פתרון לבעיית לשון הרע ב"גוגל"

ישנן מערכות שביכולתן לבדוק ולסנן תכנים, וכן להתריע בדבר עבירות זכויות יוצרים, לרבות חסימת תכנים אשר עומדים בהגדרתם כעבירות מסוגים שונים, לדוגמה תכנים המהווים עבירות פדופיליה.

מעובדות אלו עולה כי השופטת טעתה כשקיבלה "בכניעה" את טענתה של גוגל בדבר אי יכולתה לחסום את התכנים. יתרה מכך, מרבית המערכות הטכנולוגיות במרחב הקיברנטי הן אוטומטיות, כלומר לשיטתה של השופטת, אין באחריותם של בעלי המערכות דבר בעניין ביצועיהם.

להבדיל אלף אלפי הבדלות, הדבר משול למערכת יריית קרן לייזר חדשנית אוטומטית שאותה פיתח אדם, שכל תפקידה הוא לפגוע ולהרוג את חיידק האבולה. את המערכת הציב האדם בפינת הרחוב, ולהפתעתו המערכת ביצעה את פעולתה, אך בנוסף הרגה גם את האנשים נושאי הנגיף. בבוא העת יתייצב הנאשם מול השופט ויטען כי שהדבר לא באחריותו שכן המערכת היא אוטומטית.

מאחורי כל פיתוח טכנולוגי עומדים מתכנתים, מהנדסים וצוותי בדיקה שונים. באותה דרך שבה יצרו את המערכת האוטומטית, הם יכולים גם ליצור ממשק החוסם דפים אלו ואחרים. בדיוק מסיבה זו מונהגת בעולם מערכת "הודעה והסרה" – הנפגע מיידע את מנוע החיפוש בדבר עוולה שנגרמה נגדו, והמנוע מצדו מחויב להסיר את התוכן הגורם עוול.

באופן כללי הגישה הרווחת היא שאין להאציל על מנועי החיפוש תפקידי שיטור והכוונה, שהרי לא לכך הם נועדו. במרכז גישה זו ניצבת הטענה כי צנזורה היא מדרון חלקלק ומכאן שאין מקום להעצים את כוחה של לגוגל מעבר למימדים הנוכחיים.

גוגל כמונופול

בשנים האחרונות העלתה חברת גוגל את מחירי הפרסום הממומן במנוע החיפוש באופן דרמטי, והדבר לא גרם לבריחת לקוחות. כמו כן, יש לציין כי 97% מסך החיפושים באינטרנט בישראל מתבצעים דרך גוגל, ויש לה מידע על היסטוריית הגלישה של רבים מאיתנו. לפיכך מדובר בעיניי במונופול אינטרנטי של ממש.

לאורך מחקריי לא מצאתי תיעוד בעניין כללי אתיקה של מנועי חיפוש. לשאלת ה"צנזור על" ככתוב בהחלטתה של השופטת ינון, אני סבור שכמונופול, דווקא מחובתה ומיוזמתה האישית של חברת גוגל להפעיל "צנזור על" עבור התכנים המוצגים במנוע החיפוש אשר בבעלותם.

יפה היה אם במקום "להילחם" נגד התובע, הייתה גוגל מושיטה לו יד ועוזרת לו להקטין את העוולה שנגרמה לו.