החרדים דורשים: תנו לבחור איך להיקבר
לאחר שבמגזר החרדי מסרבים לקבור בקבורה רוויה, ונדרשים לשלם עשרות-אלפי שקלים תמורת קבורת שדה - הוחלט במסגרת ההסכם הקואליציוני בין "יהדות התורה" ל"ליכוד", על הקמת ועדה בין-משרדית שתאפשר לציבור לבחור בין קבורה רוויה לקבורת שדה, ללא תשלום
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
בשיטת קבורה זו נטמנים בכל דונם רק קצת יותר מ-250 איש. בשנים האחרונות הבינו גם אישי הציבור הדתיים כי קיימת מצוקת קרקעות בישראל, ולכן הרב עובדיה יוסף והרבנות הראשית "הכשירו" שתי שיטות קבורה עתיקות: האחת היא "קבורת מכפלה", שבה טומנים בני זוג זה מעל זה – והשנייה, שהפכה לפופולרית מאוד בעשור האחרון - שיטת הקבורה בכוכים, המכונה גם "קבורה רוויה" וכן "קבורת סנהדרין".
כל מה שחדש ומעניין בעולם היהודי - בערוץ היהדות :
- פלורידה: חסיד נדרש לגלח זקן ולהסיר כיפה
- גם בישיבה של בני יודעים: אני לסבית, מזרחית ודתייה/ ניקול גיל
- מחקר: "ילדי השואה נפלו בין הכיסאות"
בשיטה זו שהיתה נהוגה בעם היהודי לפני כאלפיים שנה, המתים מונחים בקומות, זה מעל זה. ולמרות שהרבנות הראשית התירה, כאמור, שיטת קבורה זו - בציבור החרדי מתנגדים בחריפות לשינויים, ודורשים להיקבר כבעבר, בקרקע, בשל האמונה כי הנפש מוצאת את מנוחתה רק אם הגופה נטמנת בקרקע, ללא דבר שחוצץ בין המת לבין האדמה, למעט התכריכים. לפני ארבע שנים החליט משרד הדתות לתמוך באופן רשמי בקבורה רוויה, והדבר קומם את המגזר החרדי.
גפני: דורשים בחירה
נוכח מצוקת המקום בבתי הקברות בירושלים ובמקומות אחרים ברחבי הארץ, מציעה החברה-קדישא למשפחות הנפטרים "קבורה בכוכים". קברים אלה מוצעים על ידה חינם אין כסף. בכדי למנוע ניגוד עניינים, החברה-קדישא איננה מוכרת חלקות קבר למשפחת הנפטר. שהרי את הקברים היא מספקת בחינם.
לפיכך, משפחה שאינה מעוניינת ב"כוך" המוצע לה על ידי החברה-קדישא, ומעדיפה חלקת קבר
"אמיתית" - תוכל לקנות חלקה שכזו רק מבעלי "חלקות פרטיות", לרוב עמותות, תמורת סכומים בלתי נתפסים.
ח"כ משה גפני אמר הבוקר ל-ynet כי בשנים האחרונות הוצף בפניות של סלבריטאים, לצד פניות מהציבור הרחב, בבקשה לקבור את המת בשיטה המסורתית, אולם מי שביקש לקבור את יקיריו בשיטה זו, נדרש לשלם עשרות-אלפי שקלים.
"היו בעבר שני דו"חות מקצועיים בנושא: של שמואל סלווין ושל בועז סופר", אמר גפני, "ושניהם טענו כי קבורה רוויה תעלה מיליארדי שקלים בחמישים השנים הקרובות, בשעה שקבורת שדה בתקופה זו זקוקה רק לשטח של כשניים וחצי ק"מ, על שניים וחצי ק"מ.
"אין לי ספק שאילו היו ממשיכים בשיטה זו, מבקר המדינה היה כותב על כך בחריפות ודורש לדעת מי אישר את בזבוז הכספים. אנחנו למעשה מצילים את משרדי הממשלה מהביקורת, ולכן במסגרת ההסכם הקואליציוני דרשנו להקים ועדה בין-משרדית שתאפשר לציבור לבחור בין קבורת שדה לקבורה רוויה".
"אנחנו מייצגים את כולם"
על השאלה איפה יש מקום פנוי לקבור במרכז הארץ, השיב גפני: "במרכז הארץ יש מקומות שבהם לא ניתן לבנות,
כמו למשל ליד שדה תעופה, או מתחת לקווי מתח גבוה. גם מחוץ לערים ניתן לקבור בקרקע, ומי שיירצו להיקבר בקומות, יוכלו כמובן. אנחנו לא מתייחסים לשאלה ההלכתית, ומייצגים למעשה את כולם".
ראוי לציין כי למרות שגפני מסרב לקשור בין ההסכם הקואליציוני ובין ההלכה, אי אפשר להתעלם ההתנגדות בציבור החרדי נגד הקבורה הרוויה. בנובמבר 2010 הוצאה באישון לילה גופתו של הרב זלמן דרוק מהר מהמנוחות בירושלים, והועברה לבית קברות אחר בעיר. המנוח שהיה רב בית הכנסת הגדול בבירה, רב שכונת רחביה וחבר בחברה קדישא בירושלים, הסכים להיקבר בקומות. אלא שלאחר הלווייתו הצטיידו בני המשפחה בפסק הלכה של הרב יוסף שלום אלישיב, שטען כי אם מעבירים את המת ל"קברי אבות", הרי שמדובר בשדרוג המתיר להוציא את הנפטר ממקום מנוחתו.
