רומן רוסי: היוצר של "המנון המלחמה" כבר לא אלמוני
בשדה הקרב הלחין מיכאל ניקוננקו את "עששית" - השיר שהפך להמנון "יום הניצחון" על הנאצים. אבל ניקוננקו נפטר באלמוניות, מבלי שניתן לו קרדיט. לאחרונה עלה השיר עם משפחתו לישראל, והתווים מוצגים ב"יד ושם". ארקדי דוכין תרגם לעברית, וולאדי בלייברג מבצע. האזינו
באפריל 1943, בשטח לחימה עקוב מדם ואש של הארמייה ה-57, הלחין מיכאל ניקוננקו, חייל בצבא האדום, את מה שעתיד להפוך לאחד מהמנוני מלחמת העולם השנייה ברוסיה. ואף שאין אחד מיוצאי ברית המועצות שלא מכיר את השיר שהושר כל שנה בתשיעי למאי, "חג הניצחון" על הרייך השלישי - הקרדיט לא ניתן ליוצרו מעולם.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
כעת מבקשים במשרד העלייה והקליטה לעשות תיקון, והיום (ב') יוצא "עששית" בתרגום לעברית של ארקדי דוכין, ובביצוע יוצא "כוכב נולד", ולאדי בלייברג. ניקוננקו כבר נפטר, והצדק נעשה אחר מותו – אך רעייתו וצאצאיו החיים בישראל יתנחמו כי יוצר "ההמנון" מקבל, סוף-סוף, שם ופנים באירוע ההצדעה שייערך הערב בהיכל התרבות.
עוד תרבות יהודית :
אירועי ה-9 במאי שצוינו בסוף השבוע האחרון בכל רחבי העולם (וגם ישראל), עודם נחגגים כהצדעה לעדות ההיסטורית החיה – אותם לוחמים קשישים, הצועדים במדיהם המקוריים ובחזה עטור מדליות, אות לקרבות שניהלו מול הרייך השלישי עד לניצחון. רובם של הווטרנים החיים היום בישראל, הם עולים מברית המועצות לשעבר.
סיפור עצוב על מאבק לצדק
שיר הנושא של "יום הניצחון" המושמע בכל טקס אפשרי, הוא סיפור עצוב על מאבק משפטי ארוך ונחוש
לצדק; להוקרה שבוששה לבוא – לאחר עשורים ארוכים שבהם זכה לקרדיט: "לחן עממי", עד שהתקבלו העדויות שאסף ניקוננקו מחבריו שלחמו לצדו, והיו עדים לגלגולו של הלחן.
"היא הייתה בהירת צמה, הוא היה לפני קרב מתוך סבך של הלילה, קר נפרדו בכיכר": שיר המלחמה הקלאסי הזה פורסם בעיתון בעיצומה של המלחמה, ומילותיו צדו את עיני מפקדו של מיכאל ניקוננקו, שלחם עם חייליו בחזית המזרחית. בניסיון לעודד את רוחם של פיקודיו, ביקש המפקד מהחייל ניקוננקו שהפליא לנגן, כי ילחין עבור החיילים את המילים שתיארו פרידה של חייל מאהובתו.
בשטחי המנוחה, בהפוגה מן הקרבות בלב חרקוב שבאוקראינה – נולד הלחן "שהפך לשלאגר הפלוגתי בן-לילה", כפי שמספרת נכדתו, לובה זולוטוביצקי. להקה צבאית שהגיעה למקום, התלהבה מהלחן הקליט, והמנהלת ביקשה רשות להשתמש בו. "היא שאלה את סבא שלי איפה התווים שלו, אבל סבא שלא קיבל הכשרה פורמלית במוזיקה, ולמד לנגן משמיעה בלבד - אמר שאין לו כאלה. אז היא בקשה ממנו לנגן לה את השיר, תוך שהיא כותבת עבורו את התווים על פיסת נייר".
"אבא הרים ידיים"
זולוטוביצקי עצמה נחשפה לסיפור רק אחרי שהלחן של סבא נשמע על מסכי הטלוויזיה. "הייתי אולי בת 12", היא נזכרת, "ואז אבא אמר, 'הנה מנגנים את השיר של סבא'. וזהו זה. הם לא אהבו לדבר על זה, זה היה נושא מאוד כאוב עבור אבא שלי".
את הכרת את סבא אישית?
"כן, הוא נפטר כשהייתי בת שלוש, אבל אני זוכרת אותו היטב. כשהייתי ילדה ניסיתי לא לחקור יותר מדי. אבא סיפר על קצה המזלג, את הסיפור, ואמר לי שאם ארצה אי-פעם לראות את החומר המשפטי, הכל מגובה בניירת ובמסמכים, וגם התווים המקוריים משנת 1943 נמצאים אצלו".
השיר הפך להמנון ענק, ופיסת הנייר שעליה נכתבו התווים, לא נשכחה. "לאחר המלחמה שלחה אותו מנהלת הלהקה לסבא שלי", כך זולוטוביצקי, "תוך שהיא מצרפת מכתב המעיד על אמינות הסיפור. היא כתבה לו שהיא מאושרת לדעת שהוא חי.
"סבא עבר מוועדה לוועדה עם מסמכים ועדויות. המפקד, החיילים בפלוגה שנשארו בחיים - כולם העידו שהוא היה המלחין, אבל זה לא עזר. כשסבא נפטר, אבא הרים ידיים, ולא רצה להתעסק עם זה יותר".
התווים הועברו ל"יד ושם"
עם החלוף השנים התגבשה ההכרה כי זהותו של המלחין נמצאה, והדפים שעליהם נכתב הלחן
בעיצומם של הקרבות, מוצגים היום ב"יד ושם". רעייתו היהודייה, ילדיו ונכדיו חיים היום בישראל, ומתרגשים נוכח המחווה הראשונה שלה יזכה המלחין ה(לא עוד) אלמוני.
"אני חושבת שאבא תמיד הרגיש מחויבות כלפי סבא, שהוא כאילו לא לחץ מספיק עם הבירוקרטיה" זולוטוביצקי אומרת. "היום המלחין הוכח, ואני שמחה שזה יקבל את הבמה הראויה. אני הולכת לבצע ריקוד קטן עם הלהקה שלי - להקת ריקודים סלוניים באירוע, וסבתא תשב בקהל ותצפה. היא לא תכיר את המילים בעברית, אבל את המנגינה היא בטוח תזהה".
בלייברג, מבצע השיר בעברית אומר כי "אני זוכר את הווטרנים עוד כילד באוקראינה. לשיר את המילים ההם, ולהחיות אותן מחדש בעברית, זו חוויה מדהימה. אנחנו חיים במדינה שנלחמת, והן אקטואליות לא פחות, גם אחרי 70 שנה".
