המדינה חויבה: לנכי צה"ל – הציוד הטוב ביותר

נכה ממלחמת ששת הימים תבע לקבל את התותבות המשוכללות ביותר. השופטת למשרד הביטחון: "לא להסתכל על זה דרך החור בגרוש"

עו"ד אלי סבןפורסם: 12.05.15 , 20:31

פסק דין שהתקבל לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב מהווה בשורה לנכי צה"ל: השופטת ד"ר מיכל אגמון גונן, שדנה בתביעה של קטוע יד ורגל ממלחמת ששת הימים, קבעה שנכי צה"ל זכאים לקבל את המכשור הרפואי והעזרים המתקדמים ביותר, והבהירה לאגף השיקום במשרד הביטחון שאין באפשרותו "להסתכל על הדברים דרך החור שבגרוש".

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

היא דחתה את עמדת משרד הביטחון, שבמקרה המדובר ביקש להסתפק בדגם זול יותר, שאמנם יאפשר לתובע לתפקד מבלי לסבול מכאבים, אולם נחשב פחות מתקדם מבחינה טכנולוגית. בהכרעתה היא ציטטה "מגש הכסף" של נתן אלתרמן, אחד מביטויי ההכרה העמוקים ביותר לתרומתם של הלוחמים לתקומת ישראל.

תביעה

אחרי 68 שנים: איש פלמ"ח לא הוכר נכה צה"ל

מערכת PsakDin

בן 89 טען שעינויים שעבר בכלא הבריטי בתקופת המנדט גרמו לו לנזקים נפשיים ודרש גמלה. בית המשפט טען שלא הוכח קשר בין מצבו לבין העינויים

אחרי 68 שנים: איש פלמ"ח לא הוכר נכה צה"ל

השאלה העקרונית נדונה בעקבות עתירת נכה צה"ל בשיעור 100%, לשעבר קצין ביחידה מובחרת, שאיבד במלחמת ששת ימים את רגל ימין ואת יד שמאל. לימים הוא פיתח קריירה מדעית וכיום הוא פרופ' לארגונומיה וביו-מכניקה ומומחה בעל שם עולמי.

העתירה הראשונה הוגשה כבר ב-2011, ובה הוא טען שהרופא הראשי באגף השיקום אינו מאשר לו החלפת והתאמת תותבות כנדרש ממצבו הרפואי המורכב. בנובמבר אותה שנה הגיעו הצדדים לפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין, ובה נקבע מנגנון מפורט להחלפת התותבות. על פי ההסכם, המדינה התחייבה לספק לו שתי תותבות רגליים ממוחשבות, וכן צוין כי הדגם האחרון הקיים הוא מסוג "גניום 3", שלטענת העותר, גם מבחינה רפואית נקבע כי זהו הדגם המתאים לו.

אלא שהוא לא קיבל את התותבות, ולאחר התדיינויות רבות מול אגף השיקום, הגיש ב-2014 עתירה נוספת. לאחר דיונים רבים ניתן פסק דין נוסף (על ידי השופטת יהודית שיצר), שבו התבקשה המדינה לכבד את פסק הדין הקודם, אך גם אחריו אגף השיקום לא שינה את טעמיו.

לפני כשלושה חודשים הגיש העותר בקשה לחייב את המדינה לבצע את הסכם הפשרה ולממן לו שתי ברכים ממוחשבות מסוג גניום – הסוג המתקדם ביותר הנמצא כיום בשימוש נכי צה"ל.

המדינה טענה מנגד שאגף השיקום עמד בתנאי ההסכם. היא התעקשה שאין בהסכם התחייבות לספק לעותר שתי תותבות מסוג גניום דווקא, והוא יכול להסתפק בתותבות שהתאימו לו (מסוגים אחרים), או לקבל תותבת גניום אחת.

חוב עצום

המחלוקת, כאמור, הייתה בשני נושאים: הראשונה הייתה כללית (האם זכאים נכי צה"ל לדגם המשוכלל ביותר של תותבת שהוכר לשימוש), ואילו השנייה לגבי המקרה של העותר. בפסק דין משלים תיארה השופטת אגמון-גונן את ההתפתחויות וההליכים בעניינו של העותר ומתחה ביקורת חריפה על התנהלותו של אגף השיקום. היא שמה סוף לעניין וענתה בנחרצות על שתי השאלות: היא קבעה שיש לספק לנכי צה"ל את המכשור הרפואי המתקדם ביותר הנמצא בסל הזכאויות, ולא להסתכל על הדברים דרך "החור שבגרוש".

"יש חוב עצום של החברה בישראל לאלו שנפגעו בקרב למען בטחונה", כתבה. "אנו, כחברה, צריכים לעשות כל שביכולתנו כדי לאפשר לנכי צה"ל איכות חיים מקסימלית בהתאם למצב שבו הם נמצאים. ואם המכשור המשוכלל יותר משפר, ולו במעט, את איכות חייהם, אנו כחברה חבים זאת להם".

בהתאם, גם במקרה של העותר הורתה השופטת למדינה לספק לו את התותבות על פי הפירוט בהסכם הפשרה, ופירטה את התנאים. היא הדגישה כי טענות המדינה מקוממות במיוחד מכיוון שהן חוזרות ונשנות כאשר התברר כבר כי מדובר בבעיות רפואיות הנובעות ממצבו הקשה של העותר.

עוד נקבע שהמדינה תישא בהוצאות העותר "בגין הליך מיותר זה" בסכום של 35 אלף שקל.