כך נראית קריירה של פעלולן ישראלי בהוליווד
הוא שם לג'וליה רוברטס אזיקים על הידיים בלהיט הקולנועי "אושן 12", היה מחבל ב"צלף אמריקאי" והשתלשל בחבל ממסוק לפסל החירות. ב-25 שנה האחרונות מתגורר פעלולן הקולנוע צ'ינו בינמו - לשעבר שמעון מהימ"מ - בלוס אנג'לס. לרגל כנס של ניצולי אסון המסוק מ-1977, הוא מבקר בישראל. סיפורו של כוכב שמיליארדים צופים בו ואיש לא מכיר
"תמיד נמשכתי לדברים מסוכנים, אבל גם כשלקחתי סיכונים זה היה עם אצבע על הדופק. אני תמיד נמצא על הנקודה שמפרידה בין המסוכן למשוגע. אני יודע מה זה פחד ןלא חושש להודות שאני פוחד, כי מי שלא פוחד נפגע יותר מהר".
לכתבות נוספות בערוץ ymedia :
- תפריט חדש, השגריר השבדי ואתניקס
- איזה ישראלי זכה לקרני זהב מקיסר יפן?
- אסור לפרסם אלכוהול? כך אפשר לעקוף זאת
זו האג'נדה של צ'ינו בינמו, אחד הפעלולנים ושחקני הכפיל הידועים בעולם. בינמו, 56, שנולד בחיפה בשם שמעון, קיבל את השם צ'ינו מחבריו לימ"מ, שם הוא שירת בצעירותו. מאז השם הולך איתו, ואפילו רשום בתעודת הזהות שלו. "קראו לי כך בגלל הסיכונים שאני אוהב לקחת על עצמי".
לקפוץ מ-80 מטר גובה
ב-25 שנה האחרונות מתגורר בינמו בלוס אנג'לס. אליה הגיע כשמאחוריו רקורד של שירות בימ"מ; מדריך צניחה בגדוד 202 של הצנחנים; חבלן משטרה ותפקידי אבטחה שונים, ביניהם אחראי האבטחה של להקת משינה. ואז הגיע הרגע, לדבריו, שהחליט שהוא לא מוכן להיות עוד "דוברמן פרטי", והחל לחפש את עצמו מחדש.
"אנחנו מובלים על ידי מקרים", הוא מספר, "ובמקרה שמעתי מחבר שמפיקים בארץ סרט אמריקאי וצריכים פעלולן. החלטתי לנסות את זה. בתפקיד הראשון שלי בסרט "לוחם של כבוד", כש"נהרגתי" בפעם הראשונה בחיי, כחייל, החלטתי שזה מה שאני הולך לעשות בחיים. מה שקרץ לי זה לא להיות מול המצלמה, אלא להיות בלב האקשן ולעשות את ה'כאילו'. גם נהניתי מללמוד ללכת כנגד האינסטינקטים שלי".
מה זה אומר?
"להיות פעלולן זה ללמוד להיות מאופק. לא להחזיר כשמישהו מכה אותך, שזה אינסטינקט ראשוני - בוודאי של מי שהיה מאבטח - אלא לבלום את האינסטינקט הזה מול המצלמה. לחטוף ולא להגיב".
צפו: בינמו עולה באש
צפו: בינמו עשוי היטב
התפקיד הבא של בינמו, שסלל לו סופית את הדרך לקריירה של פעלולן בסרטים היה בניו יורק, בה התגורר במשך שלוש שנים. "שוב היתה זו יד המקרה, שהביאה אותי למקום שרציתי להיות בו. במקרה שמעתי על סדרת טלוויזיה שצולמה אז בברוקלין, שנדרש בה פעלולן, והחלטתי לנסוע לשם לדבר עם במאי הפעלולים. הגעתי לסט, פגשתי את הבמאי, ששאלה ראשונה שלו הייתה אם אני מוכן לקפוץ כשחקן כפיל מבניין שגובהו 80 מטר. השבתי לו שאני מוכן, אבל מכיוון שלא קפצתי עד אותו יום מכזה גובה, אקפוץ רק אחרי שאתאמן על כך. מסתבר שבתשובה הזו קניתי את עולמי ואת הכניסה לתחום. העבודה הזו גם העניקה לי את החברות באיגוד השחקנים, שזה יותר קשה לקבל מאזרחות אמריקאית".
מאז שימש בינמו פעלולן ושחקן כפיל בעשרות סרטי קולנוע, כמו "אושן 12", "אושן 13" ו"צלף אמריקאי" (בו שיחק מחבל), וגם בסדרות טלוויזיה. הסרט האחרון ששיחק בו, "איש הנמלה", טרם יצא לאקרנים. הוא גאה במיוחד על כך שהיה, עד היום, היחיד שקיבל אישור להשתלשל בחבל ממסוק לפסל החירות. "השתלשלתי בחבל מהמסוק, שעמד 50 מטר מעל פסל החירות. הגעתי לפסל, אספתי לידי את השחקן שגילם דמות שמבקשת להתאבד מפסל החירות - וביחד איתו חזרנו אל המסוק. זה אירוע שלא אשכח".
מרוויחים טוב על סיכון חיים?
"השכר נע סביב 900 דולר ליום עבודה, ובנוסף יש הטבות ותמלוגים ותוספת סיכון, וכמובן ביטוח. אפשר לחיות מזה בכבוד, וכמובן גם להנות".
נגעת בזוהר ההוליוודי?
"תמיד זכרתי שאלו רק סרטים, שזו תעשיית השואוביזנס ולא החיים האמיתיים. יש בין השחקנים כאלו שמשחקים אותה כאילו הם מלכי העולם - ויש אחרים, שעל הסט מתגבשים איתם יחסים נחמדים. כשמסיימים לצלם, מתנתקים. כשהשתתפתי ב"שלושה מלכים", יצרתי קשר נחמד עם ג'ורג' קלוני. הוא אדם סופר-חברותי ונטול מניירות. גם אל פאצ'ינו נחמד"
צפו: חוטף מכות ועוד כמה מהפעלולים של בינמו
וג'וליה רוברטס? שיחקת לצידה
"גו'ליה רוברטס, למשל, יפה בחיים לפחות כמו על המסך וגם נחמדה. כששיחקתי לצידה ב'אושן 12', קומדיית הפשע מ-2004, הייתי השוטר שבא לעצור אותה ואת השחקן הראשי לצידה, אנדי גרסיה. בגלל שזה כזה סרט גדול, המפיקים לא רצו שהיא תקבל את ההרגשה שבאמת יש לה אזיקים על הידיים. שיחקתי את השוטר שלא עושה חשבון, אבל ככפיל הייתי רגיש אליה. במהלך הצילומים, ג'וליה היתה בהריון. מכיון שלא ידענו איך היא תגיב בגלל ההורמונים, אז כל השחקנים היו אדיבים ונחמדים אליה. גם אני", הוא מחייך.
היום, 30 שנה לאחר שהחל לנדוד בעולם, הוא רוצה, לדבריו, לחזור לארץ עם אשתו ועם שני ילדיו, הצעיר בן 13. "לפני כחודש שיחקתי בסרט חדש. 'נהרגתי' בסרט, סיימתי לצלם, חזרתי הביתה, התלבשתי ועליתי על טיסה לארץ. חגגנו פה לבן שלי את הבר-מצווה שלו. גדלתי במדינה הזו, ואני אוהב אותה, אני מאוד ציוני. לצערי, אורי בינמו, בנו של אחי שהוא ראש עיריית נשר, נהרג וקיבל צל"ש על הפעולה בה השתתף. כתבתי בעקבות כך תסריט ואני רוצה להפיק אותו. אני רוצה לקדם את נושא הפעלולים בסרטים ובסדרות הטלוויזיה פה, והחלום שלי הוא לפתוח בארץ אולפנים לפעלולים, שלא קיימים פה עדיין ואז סרטים זרים יצולמו כאן".
כאב שיישאר כל החיים בלב
מחר, יום שישי, ישתתף בינמו בפגישת מחזור של הפלוגה שלו מהצנחנים 202 - פעם ראשונה לאחר 38 שנה מאז שנפרדו דרכיהם בתום השירות. ביום שני שעבר נפגשו כולם בבקעה, באנדרטה שביישוב ייט"ב, בטקס הזיכרון השנתי של 54 הצנחנים של פלוגה ד' מגדוד 890, שנהרגו בתאונת מסוק בבקעת הירדן במאי 1977.
ליבו וליבם של חבריו לגדוד ולפלוגה מלאים על דרך הטיפול בנספים ובמשפחותיהם. "במשך עשרות שנים הוגדר האסון, בו נספו 44 לוחמים וקצינים מחטיבת הצנחנים כ'תאונה האווירית הקשה ביותר בתולדות צה"ל', והנה, האנדרטה שבמקום הוקמה ביוזמת המשפחות השכולות, ולא מדברים על האסון. המשפחות ממשיכות להיאבק על הקמת אנדרטה ראויה ועל תמיכה ממשלתית בהקמתה, וכן על מקומם של הנספים בספרי ההיסטוריה הישראלית", הוא אומר בכאב.
"אז אני לא יודע לשים את האצבע על מי ולמה זה כך, אבל איך זה שאומרים היום אסון המסוק, וכמעט אף אחד, מלבד המשפחות, לא זוכר את האסון הזה ולמה אף פעם לא מגיע נציג ממשלה לאזכרות השנתיות? בפגישת המחזור ביום שישי נחשוב על זה ונגיע להחלטות על דרכי פעולה, כדי שהמשפחות לא ירגישו שנעשה להן עוול".
כמעט 40 שנה לאחר האסון. הוא עדיין חקוק בזכרונך?
"בוודאי, בזכרוני ובזיכרון חבריי לפלוגה. לא פעם אני חושב: אני יכולתי להיות על המסוק הזה. כשהאסון קרה, כולנו חזרנו ליום הראשון שלנו בטירונות, כשעמדו שם שני מפקדי הפלוגה וקראו שרירותית בשם של האנשים, וחילקו אותנו - אחד לימין ואחד לשמאל. במבט לאחור, זה משהו כמו מספרי מוות בשם הגורל. הייתי במסוק שהמריא בדיוק לפני המסוק שהתרסק, וכשנחתנו ראינו את אלומת האש. הבנו שקרה משהו.
"יום טוב סמיה, שהיה מ"פ ב-202, כתב שהאסון הוביל אותו לאחת התקופות הקשות בחייו. גם אותי. לאחר האסון, ולמרות האסון, הוחלט להמשיך מיד בתרגיל. המח"ט אמר שאם דבר כזה קורה במלחמה, גם ממשיכים. זה הצבא הישראלי. זו הייתה החלטה קשה, אבל נכונה. המשכנו בתרגיל עם כאב נוראי, כאב שיישאר בליבי כל חיי".
לפנייה לכתב/ת 
