טולוז: "שגרה של קללות ויריקות"
הם גאים ביהדותם, אבל מעדיפים לא להחצין אותה באקלים המסרב להתקרר זה כבר שלוש שנים - מאז הפיגוע הרצחני בבית הספר בטולוז. יהודי העיר חיים תחת שמירה כבידה, והצעירים מעדיפים לעלות לישראל. "הבעיה של היהודים הפכה לבעיה של אירופה כולה"
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
יהודי טולוז היו שמחים לשמור על אלמוניות הקהילה שלהם, אך אירוע טרור מחריד בבית הספר היהודי, שינה הכל. באירוע זיכרון שנערך בבית הספר לקראת סוף השבוע, במסגרת "ועידת רבני אירופה", קרא להם הראשון לציון, הרב יצחק יוסף, לעלות ישראל.
כל מה שקורה, חדש ומעניין - היכנסו לערוץ היהדות :
- הגענו להר הבית, והרגשנו מושפלים/ מעיין חורש
- נייעס: "האח הגדול" של החרדים
- תבעה את המנהלת החרדית: 7 שנות התעללות
דומה כי קריאתו של הרב הראשי נופלת על אוזניים קשובות בהרבה מזו של סגן נשיא הפרלמנט האירופי באותו השבוע, להישאר באירופה: "זו גם המולדת שלכם", אמר אנטוניו טייאני, במסר לקהילות היהודיות בוועידת רבני אירופה. "אף יהודי לא צריך להרגיש אנוס לעזוב את אירופה".
עולים לישראל
חמישה-עשר אלף יהודים מונה הקהילה, אך באופן אבסורדי כמעט,
למעלה מ-15 אלף חיילים מאבטחים את המרכזים היהודיים והמוסדות בכל רחבי צרפת, בהתאם לתקנות החדשות. הרב יעקב מונסנגו, מנהל "אוצר התורה" ואביה של מרים שנרצחה בפיגוע, סיפר כי מאז הפיגוע "משפחתו, אינה שלמה".
אירוע הזיכרון נעל את "ועידת רבני אירופה" שנערכה בטולוז, מתוך מאמץ לחזק את הקהילה היהודית המקומית, והשתתפו בו נערים ונערות - חלקם בוגרי המוסד - שבאו לחלוק כבוד לנרצחים. לאה ברדה (19) ואחיה דוד (16), סיפרו כי אינם מעוניינים עוד להישאר בטולוז, ובעוד כחודש יעלו לישראל.
ברדה איחרה באותו בוקר מר ונמהר, וניצלה מהטראומה שהייתה מנת חלקם של חבריה, שנאלצו לצפות ברצח שהמתרחש מול עיניהם. שלוש שנים אחרי, היא מספרת על ההלם הגדול: "המשכנו ללכת לבית הספר. זה היה מאוד קשה, אך לא בלתי אפשרי. אני אישית החלטתי לעזוב ולעלות לישראל".
החיים לפני והחיים אחרי
רב הקהילה, אברהם וייל, מתאר מציאות מורכבת: "אנחנו גאים להיות יהודים, ועל אף שזו קהילה גדולה אנחנו מאוד משפחתיים. יש עשרה בתי כנסת, אבל כולם מכירים את כולם, ויש קשר חזק וקרוב. מה שסבלנו פה לפני שלוש שנים הוא בלתי יתואר, אפילו בחלומות הכי רעים שלנו".
לפני כחודשיים נדרש הרב וייל עצמו להסיר את הכיפה בכניסה לקלפי בטולוז, בהצבעה בבחירות המקומיות, והוא מתאר תופעות אנטישמיות של "מכות קללות", כדבריו. "כשהמצב הביטחוני בישראל מתערער, זה מתגבר - וזה היה בלתי נסבל בקיץ האחרון. הסתכלו עלי כמו על רוצח ילדים".
הרב יוסף יצחק מטוסוב, שליח חב"ד בטולוז ומנהל בית הספר רש"י, מתאר אף הוא שגרה של קללות ויריקות. והחלל שנפער בקהילה מסרב להיסגר: "אני מאמין שהילדים כבר התאוששו. עבדנו מאוד צמוד עם אנשי מקצוע, וברוך ה' יש תוצאות מצוינות. מצד שני, אי אפשר באמת להתאושש מדבר כזה. כמחנך שלהם אני אומר זה פצע שתמיד יישאר פתוח".
"זו הבעיה של אירופה כולה"
הרב מטוסוב, שהיה המנהל החינוכי של הילדים שנרצחו, מציין כי מדי שנה מאז הפיגוע, עוזבות כעשר
משפחות לישראל. "יש יהודים שעד כה לא היו בקשר צמוד עם הקהילה, ואחרי הפיגוע הרגישו צורך דווקא להתקרב ולהיות חלק. 'גאווה יהודית' זה המילה הנכונה, למה שקרה פה מאז".
תיארתם לעצמכם שדבר כזה עלול לקרות?
"ממש לא. חשבנו שאולי בפריז, או מרסי, או אזורים אחרים שבהם חיה אוכלוסייה מוסלמית קולנית ובוטה. אבל לא כאן, לא בטולוז. לכן אנשים קיבלו את זה בהלם מוחלט. המסר, בסופו של דבר, הוא שאין שום מקום שהוא באמת בטוח. לא כאן, אבל גם לא בישראל. ולכן אנחנו חייבים לעמוד על המשמר".
איך ילדים גדלים תחת שמירה חיילים עם רובי סער, כמטרות נעות?
"התרגלנו לזה שיש חיילים, וזה לא כל כך מפריע", אומר הרב וייל. "עדיף את זה מאשר המצב שהיה - כאשר נטל הביטחון נפל על כתפי הקהילה. היינו צריכים לממן את זה, ולגייס מתנדבים מהקהילה שישמרו על מוסדות החינוך".
את ילדיו שלו שולח הרב וייל לפארק עם כיפה וציציות "בלי שום בעיה", כדבריו. "צריך להיזהר, אבל אפשר לצאת מהבית".
יש לכם קשים עם הקהילה המוסלמית המקומית?
"אני לא יכול להגיד שיחסים רעים. הם כמעט בלתי קיימים. אני פעיל בארגונים בין-דתיים, אז יש לי קשר קרוב עם נציג מוסלמי, אבל הוא לא אימאם או קאדי. הם לא מגיעים למפגשים האלה. יש מחסום מנטאלי. צריך להבין שזו הבעיה של כולם. האסלאם הקיצוני הוא סכנה לכל אירופה. הם מפגעים גם נגד נוצרים ונגד ליברלים".
לדבריו, אזרחי צרפת כולם רואים את התגברות הג'יהאדיסטים בצרפת כולה, בחוסר אונים. "הבעיה של היהודים הפכה לבעיה של אירופה כולה. שכן אחד אמר לי ברגע של כנות: אתם יכולים לברוח, לעלות לישראל. אבל מה יהיה איתנו אם זה ימשיך ככה? לאן אנחנו נברח?"
