"מדיקן": הבילבי שלא הכרתם
"מדיקן", ספרה של אסטריד לינדגרן מחברת "בילבי", מצטרף לטרנד תרגומי ספרי הילדים הקלאסיים שתוקף את מדפי חנויות הספרים. וכמו בכלל יצירותיה של הסופרת השבדית, גם כאן מככבת דמות שובבה ושובה לב שאינה נענית בקלות לסמכות. ביקורת
נדמה כי שנת 2015 בזירת ספרות הילדים בארץ, עומדת בסימן של תרגום מחודש לקלאסיקות מן הילדות. חלקן מתורגמות מחדש ובצדק, מנקות מעל עצמן את שכבות האבק של העברית הישנה שאהבה, לעתים, להסתיר או להוסיף למקור, וחלקן, איך נאמר בעדינות, פחות בצדק.
ייתכן שמדובר בצורך אמיתי להנגיש, לתקן עוולות או סתם לרענן את אבני היסוד בספרות הילדים העולמית אצלנו. ייתכן שמדובר בצורך של ההוצאות "ללכת על בטוח". כך או כך, מדף ספרות הילדים זכה השנה לתרגומים רבים של יצירות קלאסיות מחדש כגון "צ'רלי בממלכת השוקולד", "פוליאנה" (שזכתה לשני תרגומים), "הנסיך הקטן" ועוד.
בין ספרים אלו מתבלט "מדיקן" ספרה הנפלא של סופרת הילדים השבדית אסטריד לינדגרן - המוכרת בעיקר בזכות הדמות שבראה וכבשה את העולם: "בילבי" - שרק מדפדוף קל בו, ניכרת ההשקעה והאהבה של המחברת בעלילה. בשונה מהקלאסיקות האחרות שצוינו כאן, "מדיקן" אינה מהמפורסמות שמביניהן, ותרגומה החדש יזכיר לכל הקוראים בו, כיצד ספרות טובה חוצה גילאים, גיאוגרפיה וזמן.
תרגומה הנהדר של דנה כספי, שלאחרונה תירגמה גם את "ספר הקיץ" מאת טובה ינסון, ואיוריה עוצרי הנשימה של ולי מינצי, מכניסים אותנו, הקוראים, לעולמה של מדיקן כבר מהעמוד הראשון.
עולם שבו לבתים יש שמות, ולטבע ולמזג האוויר נוכחות מרשימה. עולם מלא במשחקים שממציאים מהראש, בו בנם של השכנים אופה מאפים ריחניים, ובבית החווה הקרוב יש עגלים, תרנגולות וסוסים.
את מדיקן אנו פוגשים רגע לפני שהיא מתחילה ללכת לבית הספר - רגע שבו היא נפרדת מהחיים כפי שהכירה אותם ביוניבקן, ה"בית האדום הגדול שעל גדת הנחל הקטן", ושבהם בילתה בעיקר במשחקים עם אחותה הקטנה בת החמש. כעת היא ניצבת מול התמודדויות שונות הבאות בחבילה אחת הם מסגרת הלימודים החדשה. זאת על רקע מלחמת העולם הראשונה אשר, לפחות בספר הראשון בסדרה, נוכחותה מועטה מאוד.
בדומה להרבה מגיבוריה של לינדגרן, כמו למשל בילבי או אמיל, מדיקן היא ילדה שובבה שמוצאת עצמה לא אחת בכל מיני סיטואציות משונות, כמו הפעם שבה החליטה לצנוח עם מטריה מגג מחסן העצים, או הפעם שהחליקה עם אחותה יחדיו על הנחל הקפוא, עד לחווה מרוחקת בלי לומר לאף אחד, או הפעם שבה בדקה אם יש לה חוש שישי ונכנסה באישון לילה לביתן הכביסה לפגוש רוח רפאים.
"לילדה הזאת צצים רעיונות במהירות שבה חזיר ממצמץ", אומרת עליה לינוס-אידה שבאה בימי שישי לנקות את יוניבקן, או כפי שמנסחת זאת לינדגרן: "היא רוצה כל כך להיות נחמדה וממושמעת, ולכן חבל שלפעמים זה פשוט לא מצליח לה".
הבחירה של לינדגרן להעמיד במרכז יצירותיה ילדים שאינם נענים בקלות לסמכויות ולמסגרות היא בחירה מעניינת וחשובה המקנה חתרנות מסוימת לדמותו של הילד. לגיבוריה של לינדגרן יש חופש להשתובב, לעמוד על שלהם, לעשות שטויות וללכת שבי אחר יצריהם. כמו כן, ישנה גם החירות לטעות ולהצטער על מעשיהם בדיעבד.
בכך היא מתארת חוויה בסיסית כל כך בילדות והיא הרצון לבעוט בסמכויות, להיות עצמאי, לעשות דברים לבד - ובד בבד הרצון להיות אהוב, מחובק ומוגן.
במקרה של מדיקן המתח בין השניים מתואר דווקא דרך הרמוניה שבבבסיסה עומד יוניבקן, ביתה, שלו כמעט חיים משל עצמו, עם כל המתגוררים בו: אמא, אבא, אלוה המשרתת וליסבט אחותה האהובה.
מעלליה של מדיקן מתחילים ומסתיימים בבית זה שמעניק לה תחושות ביטחון ואהבה שאינן ניתנות לערעור. מתוך החיבוק הזה, שיודע מתי לשחרר ומתי להתערב, מתי לגעור ומתי למחות את הדמעות, יוצאת מדיקן להרפתקאותיה היומיומיות.
אחד הדברים היפים בסיפור של "מדיקן" הוא היומיומיות שלו. הספר מתאר באופן שובה לב את חייה ונפשה של ילדה "רגילה" בת שבע על כל המעלות והמורדות שבהם, ועושה זאת באהבה ובעדינות גדולה, נטולת מתיקות ורגשנות.
ב"מדיקן" אין תעלומה גדולה וגם לא מעשי קונדס יוצאי דופן, אלא חיי יום-יום מלאים בתגליות קטנות וגדולות, ובהתרחשויות פנימיות המסופרות בטון שרואה את המציאות דרך נקודת מבט ילדית, לצד מבט בוגר ומחויך. קול המספר ב"מדיקן" לוקח את ידו הקטנה של הקורא בבטחה בין דפיו ומעלה סיטואציות רבות שניתן להזדהות עמן, למרות הזמן והגאוגרפיה המפרידה בינו לבין מדיקן.
במרכז הספר עומדת מערכת היחסים בין מדיקן לבין אחותה הקטנה ליסבט. הספר אינו עוסק באופן מוצהר במערכת יחסים זו, אך הוא משרטט אותה בדיוק רגיש ומביא לידי ביטוי את כל הקשיים הכרוכים בה, יחד עם האושר הגדול שהיא חובה בתוכה. הנה רק דוגמא קטנה לכך: כאשר ליסבט נכנסת למיטתה של מדיקן בלילה, אחרי שעברו יחד יום ארוך ומתיש שבו הזכירה מדיקן לאחותה לא אחת כמה היא ילדותית: "'את יכולה לחבק אותי?' היא שואלת, ומדיקן מסכימה. היא אוהבת לחבק את ליסבט. היא מרגישה שהיא עצמה כה גדולה וליסבט כה קטנה, זו הרגשה חמימה ומיחדת".
אסטריד לינדגרן כתבה כ-115 ספרים. "בילבי" היתה הראשונה ואחריה באו, כמו בשטף נהר, רבים וטובים אחרים. קריאה עליה מעלה דיוקן מעניין של אישה שנתנה כבוד רב לקוראיה הצעירים שלה, ושידעה לפרוט באופן מדויק וישיר על נימי נפשם. תרגומה החדש של כספי, כמו גם איוריה של ולי מינצי, הפיחו חיים חדשים במדיקן והכניסו אותה שוב ללבי. אני בטוחה שהיא תיכנס גם ללבם של קוראים גדולים וקטנים, בקריאה משותפת או בקריאה עצמאית, כי ברגע שיתחילו לקרוא את הספר על אודותיה לא ירצו להניחו מהיד.
"מדיקן", מאת אסטריד לינדגרן. משבדית: דנה כספי. הוצאת כנרת זמורה-ביתן. 221 עמ'.
