ביטוח לכסף שלנו בבנק? לא בקרוב
כמעט בכל המדינות המפותחות בעולם כספי הלקוחות בבנקים מבוטחים. בישראל עלו לאורך השנים לא מעט הצעות חוק המחייבות את הבנקים לבטח את הפיקדונות, ובכך למנוע קריסה של בנקים ולהגן על כספי הלקוחות – אך באוצר ובבנק ישראל לא ממהרים
האם בישראל, כמו ברוב מדינות העולם, תהיה הגנה ממוסדת לכספי הלקוחות בבנקים? למרות חשיבות הנושא, הגנה כזו לא צפויה בקרוב.
- הכנסות הבנקים ב-3 חודשים: 11.3 מיליארד שקל
רבים מאיתנו זוכרים את הפאניקה שהגיעה בעקבות המשבר הכלכלי בשנת 2008. בנקים ברחבי העולם קרסו וטורים ארוכים של לקוחות מבוהלים שביקשו למשוך את כספם השתרכו מול סניפי הבנקים באנגליה, ארה"ב, הולנד ומקומות רבים נוספים.
ואולם היתרונות של ביטוח פיקדונות אינן מסתיימות בכך. ביטוח כזה מגביר את התחרות ומפחית את הריכוזיות במיוחד אם הביטוח מתייחס בנפרד לפיקדונות בבנקים שונים ולא לסך פיקדונות המפקיד במערכת הבנקאית, זאת משום שהדבר מעודד את ציבור המפקידים לפצל את פיקדונותיהם בין בנקים שונים על מנת לבטח סכום גדול יותר.
מעבר לכך, ביטוח כזה מחזק את הבנקים הקטנים מכיוון שהביטוח אינו עושה הבחנה בין בנק גדול לקטן. בנוסף הוא מצמצם את הנטל על ההוצאה הציבורית בעת משבר וכן מעניק למפקידים מידה רבה של ודאות ביחס ליכולתם למשוך את הפיקדון במהירות.
לא פלא אם כן שנכון לסוף שנת 2013, מתוך 190 מדינות, ב-112 מתוכן קיים ביטוח פיקדונות ברמה כזו או אחרת. כאשר מדובר במדינות המפותחות, ההיקף גדול במיוחד ועובר את ה-90% (כך לדוגמה, ב-96% ממדינות אירופה יש ביטוח פיקדונות).
מעודד את הנהלת הבנק להסתכן
סקירה שערך בנק ישראל בנושא ותפורסם בקרוב במסגרת הסקירה השנתית של מערכת הבנקאות בישראל לשנת 2014, מעלה כי לביטוח הפיקדונות יש גם חסרונות.
הטענה היא כי ביטוח כזה מגדיל את הסיכון המוסרי משום שהוא מעודד את ההנהלה ובעלי המניות של הבנק ליטול סיכונים גדולים יותר כדי להגדיל את הרווחים.
כך גם נטען שהביטוח פוגע במוטיבציה של המפקידים לנטר את הסיכון הנשקף מהתנהגות ההנהלה, וכן במוטיבציה שלהם לנקוט סנקציות – באמצעות משיכת הפיקדונות – כאשר הסיכון עולה.
חשש נוסף הוא שהבנקים עלולים להעלות את מחירי השירותים הבנקאיים במקרה שהבנקים ישיתו על המפקידים, גם אם חלקית, את עלויות המימון של מנגנון הביטוח.
סקירת בנק ישראל מראה כי רשתות ביטחון כדוגמת ביטוחי פיקדונות תרמו, במדינות שהנהיגו אותן, ליציבות הפיננסית במהלך המשבר של 2008. עם זאת מציינים בסקירה כי הניסיון שנצבר במשבר האחרון חיזק את העמדה שכדי למנוע מצב שבו כשל של בנק גדול משפיע לרעה על המערכת הפיננסית כולה, אין די בביטוח הפיקדונות ונדרשת גם ערבות ממשלתית .
איך זה עובד?
גובה הכיסוי של הביטוח משתנה באופן משמעותי ממדינה למדינה, גם באופן מוחלט וגם באופן יחסי להכנסה לנפש, והוא נע מכיסוי של סכומים נמוכים – 50,000 אירו ואף פחות – עד לכיסוי מלא. המדינות בגוש האירו קבעו כי סכום הפיקדון המבוטח יעמוד על 100,000 אירו, בריטניה קבעה כי הוא יעמוד על 85,000 ליש"ט, ארה"ב – על 250,000 דולר אמריקאי, ואוסטרליה – על 250,000 דולר אוסטרלי.
חלק מהביטוחים בעולם (כ-43%) מבטיחים החזר על הפיקדונות המבוטחים רק במקרה שהבנק נקלע לחדלות פירעון, והשאר כוללים גם תחומי אחריות נוספים, למשל אחריות להקטנת ההפסדים והסיכונים לקרן, דרך הפעלת סמכויות ניטור ובקרה על הגופים המבוטחים. תחומים נוספים אלה משתנים בהתאם לרישוי של הבנקים, לרשות המפקחת, וליכולת לאסוף מהבנקים אינפורמציה.
מי אחראי על הביטוח? על פי נתוני בנק ישראל, ב-66% מהמדינות הממשלה מנהלת את הביטוחים, אולם קיימת שוֹנוּת רבה בין מדינות. במדינות מתפתחות הממשלות מנהלות 82% מכלל הביטוחים, בשעה שבמדינות המפותחות הן מנהלות 44%. במדינות אלה הבנקים מנהלים 21% מהביטוחים, ואת היתר (35%) הממשלה והגופים הפרטיים מנהלים במשותף.
המימון לביטוח הפיקדונות מגיע בראש ובראשונה מפרמיה שהבנקים המבוטחים משלמים, אף כי חלק מהביטוחים מקבלים מימון ממשלתי חלקי או מלא. כאשר המימון משותף, המימון הראשוני מגיע מהממשלה, והיתר – מתשלום מתמשך של הבנקים. ב-77% מכלל הביטוחים יש מימון פרטי, ב-2% – מימון ממשלתי, ובשאר (21%) – מימון משותף. מבחינה זו יש בין מדינות שוֹנוּת משמעותית, ובמדינות שההכנסה לנפש בהן גבוהה, המגזר הפרטי מממן 91% מהביטוחים.
כ-38% מהביטוחים נהנים מתמיכה ממשלתית במקרה שהקרן אינה מספיקה, ולרוב משרדי האוצר מעמידים קווי אשראי או ערבויות לחוב שהונפק. מידת הערבות רבה יותר במדינות שבהן ההכנסה לנפש גבוהה, משום שמצבן הכלכלי מאפשר זאת.
כיצד נגבות הפרמיות עבור הביטוח? לביטוחי הפיקדונות מנגנונים מגוונים. חלקם מקבלים מימון מראש, באמצעות קרן צבורה מפרמיות הבנקים המכוסים, וחלקם מקבלים מימון בדיעבד – הם גובים מהבנקים פרמיות לאחר שהשיבו כספים לבעלי פיקדונות של בנק שנקלע לחדלות פירעון.
כחלון הבטיח: ביטוח עד 750 אלף שקל
כאמור, יש שונות גדולה בין המדינות, בגובה הכיסוי, ובמודל הפיצוי (כך לדוגמה בבריטניה, המודל אינו כולל פיצוי עבור כמה אלפי הליש"ט הראשונים בחיסכון. זה גם ההסבר לכך שגם במדינות בהן קיים ביטוח , עדיין השתרכו תורים בכניסה לסניף הבנק, במשבר של 2008). ובכל מקרה, מהסקירה עולה כי ביטוח פיקדונות אינו מונע לחלוטין ריצה אל הבנק בעת משבר.
ומה קורה בישראל? למעשה מאז שנת 1969 עלו וירדו הצעות חוק שונות להחלת ביטוח פיקדונות. בדרך כלל הן הגיעו על רקע משברים במערכת הבנקאות (בעיקר חדלות פירעון של בנקים, כשהבולט שבהם הוא קריסת הבנק למסחר), אך למעשה הן נשארו על הנייר בלבד.
בפועל, מדינת ישראל פיצתה את לקוחות הבנקים שניזוקו, כך שבישראל קיימת ערבות ממשלתית מסוימת, אולם אין מנגנון של ביטוח פיקדונות וגם אין התחייבות כל שהיא.
נציין כי במצע הכלכלי שפרסם שר האוצר כחלון, עוד בתקופת הבחירות, הוא הצהיר כי בכוונתו לחייב את בנק ישראל להחיל ביטוח פיקדונות עד לסכום של 750 אלף שקל לכל לקוח "כדי לעודד תחרות ומעבר בין בנקים".
נראה כי עמדת בנק ישראל לא השתנתה ב-50 השנים האחרות. בסקירת בנק ישראל נכתב כי הבנק "בוחן את היתרונות והחסרונות הגלומים בהסדר זה ואת הצורך והאפשרות להחילו בישראל".
לפנייה לכתב/ת 
