נוריקו סאן: "לא ידעתי שבישראל אני סלב"
לכוכבת ספר הילדים המצולם "נוריקו-סאן הילדה מיפן" שהביא לילדי שנות ה-60 דגימה מהתרבות היפנית, לא היה מושג שהפכה להצלחה על מדפי הספרים בישראל. בעקבות הסרט "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?" היא מספרת: "אחרי 60 שנה אני נראית שונה לחלוטין מהילדה שהייתי בספר", ומשחזרת את החוויה שעברה עליה, וגם את הטעות הנוגעת לקימונו שלבשה
כשנוריקו שיראישי התבשרה לפני שנתיים על ידי בעלה, שבמאית ישראלית בשם דבורית שרגל הגיעה ליפן ומחפשת אחריה במבצע בלשי, לא היה לה שום מושג שבישראל היא סלבריטי, כמעט 60 שנה, בזכות ספר הילדים המצולם "נוריקו-סאן הילדה מיפן".
"העובדה שבמאית מישראל מחפשת אותי הייתה הפתעה גדולה", מגלה נוריקו-סאן בראיון בלעדי ל-ynet. "הופתעתי גם שהספר פופולרי כבר כמה דורות אצל הישראלים".
עכשיו, בעקבות ההצלחה הגדולה של "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?", סרטה התיעודי של שרגל, וההוצאה המחודשת של "אלה קרי הילדה מלפלנד" ו""נוריקו-סאן הילדה מיפן" (שנכתב על ידי אסטריד לינדגרן ופורסם בארץ לראשונה ב-1957), שני הספרים היותר מוכרים של סדרת "ילדי העולם" של הצלמת השבדית-יהודייה אנה ריבקין-בריק, נוריקו-סאן תגיע לראשונה לישראל.
זה יקרה בתחילת החודש הבא, כשנוריקו-סאן, תהיה אורחת הכבוד של פסטיבל תל אביב הבינלאומי לסרטי ילדים ונוער, שייפתח ב-2 ביולי. "זה כבוד גדול עבורי לבוא לבקר את המדינה, שהאנשים שם קראו את הספר במשך שנים רבות", אומרת נוריקו-סאן. "הספר יצא כבר בכמעט 30 מהדורות ודרך הספר הרבה אנשים קיבלו רושם טוב על יפן, אז אני מאוד שמחה לבוא לראות את האנשים, וזה גם כבוד גדול בשבילי לפגוש אותם.
מצד שני, אני קצת מודאגת שאחרי 60 שנה אני נראית שונה לחלוטין מהילדה שאני בספר, אז אני מקווה שאנשים לא יתאכזבו ממני".
איך הגעת בכלל להצטלם לספר?
"אני לא כל כך בטוחה, אבל אמא שלי סיפרה שיכול להיות שאחת הנזירות שעבדו בגן הילדים של הנוצרים שבו למדתי בטוקיו, סיפרה עלי לחברים של אנה ריבקין-בריק".
מה הזיכרון הכי חזק שלך מהעבודה על הספר?
"מה שאני הכי זוכרת מהצילומים זה המפגש עם הזרים. אני זוכרת טוב את אנה, הצלמת. היא הייתה אישה מרשימה וגם מאוד גדולה, ואווה הילדה שמצולמת איתי לספר, הייתה ילדה מאוד פעילה. אני לעומת זאת הייתי מאוד ביישנית.
"אווה כל הזמן חיבקה אותי וקירבה את הפנים שלה לפנים שלי, באף, כמו שרואים בספר. לילדה יפנית זה לא משהו שקרה ביום-יום בזמנים האלו. ועוד דבר אני זוכרת: ביקשו ממני לעשות פרצוף כועס, ולא כל כך ידעתי לעשות זאת, ובסוף יצא לי בספר פרצוף מופתע ולא כועס".
הצילומים לספר השפיעו על חייך? עיצבו את אישיותך?
"הייתי אז בת חמש, וזו הייתה הפעם הראשונה שפגשתי זרים, לא יפנים. אווה, הייתה הילדה הזרה הראשונה שפגשתי ובעקבות המפגש איתה, התחלתי להתעניין בתרבויות שונות מחוץ ליפן. חשבתי שיהיה נחמד ללמוד אנגלית בעתיד, לתקשר עם לא-יפנים. זה גרם לי להתעניין במה שקורה מחוץ ליפן".
בישראל, היית גיבורת ילדות של לא מעט ילדים וילדות, ובפורים בנות רבות נהגו להתחפש לנוריקו-סאן. גם ביפן היית כזאת כוכבת?
"בכלל לא. אף פעם לא הייתי כוכבת, כי הספר לא יצא ביפן. לא פגשתי אף פעם מעריץ שלי או מישהו שזיהה אותי. אנה ריבקין-בריק שלחה לי עשרה עותקים של הספר וחילקנו אותם בין קרובי משפחה. חוץ מהמשפחה שלי אף אחד לא ידע על הספר. העותק שלי היה במחסן, ולפני כ-15 שנים, כשניקיתי את המחסן חשבתי לזרוק אותו, ואז בעלי עצר אותי ושמר את הספר. אז אני יכולה להגיד שבעלי הוא המעריץ של הספר ושלי".
למה רצית לזרוק את הספר?
"כי לא ידעתי על הערך שלו, העותק שהיה לי היה בשבדית ולא הבנתי מה כתוב בו. אני לא מבינה שבדית. חשבתי שהתמונות הן העיקר בו. אגב, בגלל שלא הבנתי מה כתוב בספר, אף פעם לא הראיתי אותי לילדים שלי - יש לי בן ובת, כשהם היו קטנים. כשהילדים היו בני עשר, הראיתי להם את הספר בפעם הראשונה, כדי שיראו את הבית הישן של סבתא, והילדים אמרו לי שאני לא דומה לעצמי, ושאני כמעט אף פעם לא לובשת קימונו, כמו בספר".
מה את עושה כיום?
"אני עובדת במועצת המנהלים של החברה, שהיתה שייכת פעם לאמא שלי, שגם היא מופיעה בספר".
כשאת מסתכלת כיום על הספר, איך את מרגישה?
"בפעם הראשונה הבנתי את הספר כשאווה הגיעה ליפן עם דבורית - אווה הסבירה לי מה כתוב שם. יש בספר עובדות לא נכונות: למשל, הילדים בזמני כבר לא התלבשו בקימונו ולא ישנו ביוקטה (מעין קימונו קיצי), אלא ישנו בפיג'מות ולבשו בגדים מערביים. אבל יכול להיות שהספר גרם לזרים, לילדים זרים, לחלום על יפן. אני חושבת שזה ספר מאוד יפה".
הייתי ביפן כמה פעמים בשנים האחרונות, וברחובות דווקא ראיתי הרבה נשים בקימונו.
"ב-1955, בתקופה שצילמו את הספר, אחרי מלחמת העולם השנייה, אנשים התעניינו יותר בתרבות האמריקנית, היתה אז יותר אנטי תרבות יפנית. והיום, יותר ויותר צעירים התחילו ללבוש קימונו, ואם לא קימונו אז יוקטה, הבגד שלובשים בפסטיבל קיץ, לחגיגות זיקוקים. יכול להיות שזה סוג של אופנה חוזרת. אני חושבת שזה נחמד, אבל בתקופה שבה הייתי צעירה, ללבוש קימונו נחשב לא אופנתי".
מה את חושבת על הילדה שהיית?
"הייתי ילדה שובבה - בגינה של סבתא שלי טיפסתי על עצים וגגות, תפסתי דגים בבריכות, שיחקתי עם חרקים בטבע, וכשהייתי שובבה מדי ההורים היו שולחים אותי למחסן, שם היו הרבה ענתיקות שהייתי משחקת בהן. היתה לי ילדות ממש כיפית. הרבה טבע, הרבה חופש".
עד כמה הילדות בעידן הסמארטפון, הסלפי והטאבלט שונה מהילדות בתקופתך?
"החיים של הילדים של פעם והחיים של הילדים היום מאוד שונים. ואם משווים, אז יש דברים יותר טובים ויש דברים פחות טובים. הילדות שלי כאמור הייתה בטבע, וזה שונה מאוד מהילדים של היום. כשאני הייתי קטנה היינו יוצרים משחקים וצעצועים לבד, מבלים ומדברים. רכבנו על אופניים, טיפסנו על עצים, ובעיקר היינו משחקים בחוץ. לילדים היום יש יותר כלים לשחק איתם. יש להם יותר אפשרויות והם יותר פתוחים לעולם, יותר מחוברים למה שקורה מחוץ ליפן, ויכולים לראות דברים שונים".
ומה הרגשת כשראית את הסרט של דבורית?
"הניסיון של דבורית לשמור על העבודות של אנה ריבקין-בריק, שצילמה ילדים בכל העולם בשנות החמישים ושישים הוא דבר מאוד חשוב. לא ידעתי שאנה עשתה כזאת עבודה ונסעה להרבה מקומות. עכשיו, כשהפכתי בזכת הסרט שוב למפורסמת, אני מרגישה מוזר".
בביקורה בישראל, נוריקו-סאן תתארח באירוע הפתיחה של פסטיבל
תל-אביב הבינלאומי לסרטי ילדים ונוער, וכן בהקרנה מיוחדת של "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?", שתתקיים ביום שישי, 3 ביולי, בשעה 12:00 בסינמטק ת"א. רוכשי המהדורה המחודשת של הספר יקבלו עותק בחתימתה האישית של נוריקו-סאן. לאירוע יגיע, בין היתר סגן שגריר יפן בישראל, טושיאו יאמאמוטו, וייערך בו פאנל בהשתתפות ילדים, שישאלו שאלות את נוריקו-סאן.
הביקור של נוריקו-סאן בישראל הוא אירוע משותף ביוזמת הפסטיבל לסרטי ילדים, הוצאת הספרים ספריית פועלים - הקיבוץ המאוחד בע”מ, מדור קולנוע באגף לקשרי תרבות ומדע של משרד החוץ הישראלי, ובשיתוף שגרירות ישראל בטוקיו ושגרירות יפן בישראל.
"אני מאוד מחכה לבוא לישראל", מתקשה נוריקו-סאן להסתיר את התרגשותה, "בעיקר בגלל ירושלים והאתרים ההיסטוריים בישראל. שמעתי סיפורים וראיתי תמונות ואני מאוד מתרגשת להגיע למקומות האלו. אני מתכוננת לבקר גם בים המלח. כשהייתי ממש קטנה ראיתי איור של אנשים צפים בים המלח באנציקלופדיה, וזה נראה לי מאוד מעניין לעשות את זה".
