בית המשפט: "נכד שטיפל בסבו הוא דייר מוגן"

חברת עמידר ביקשה לפנות דייר, שהמשיך לגור בדירת סבו שנים אחרי מותו. אולם התביעה שלה נדחתה כי הנכד הוכיח שסעד את סבו בדירה

עו"ד לירן שגבפורסם: 18.06.15 , 19:48

בית משפט השלום בכפר סבא דחה לאחרונה תביעה שהגישה חברת עמידר לפינוי של דייר, שהמשיך לגור בדירת סבו שנים ארוכות אחרי מותו. השופטת מירב בן-ארי קיבלה את גרסת הנכד שלפיה הוא גר עם סבו בדירה לפני מותו וסעד אותו, ולכן הוא עומד בהגדרות חוק הגנת הדייר.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

במהלך שנות ה-80 נחתם חוזה שכירות מוגנת בין עמידר לבין הסב, שהלך לעולמו ב-1996. בשלב מסוים נכנס נכדו לגור בדירה יחד עם בת זוגו. עמידר, שרצתה לפנות אותו משם, הגישה נגדו תביעה בטענה שאינו דייר מוגן. לטענתה, חוק הגנת הדייר קובע שרק בן זוגו של הדייר או ילדיו זכאים להיות גם הם דיירים מוגנים. אם מדובר בקרובים אחרים, עליהם להוכיח שגרו עם המנוח לפחות חצי שנה לפני מותו ושלא הייתה להם בזמן מותו דירת מגורים אחרת.

התחשבות

שופט: דייר עמידר עני ובודד לא ייזרק לרחוב

עו"ד צביה דותן סטרנס

צדק חברתי בבית משפט השלום בקריית גת: החברה רצתה לפנות גבר ערירי ששכר דירה שלה, אבל השופט אקסלרד קבע שהצדק לא מאפשר זאת

שופט: דייר עמידר עני ובודד לא ייזרק לרחוב

במקרה הנוכחי, נטען, הנכד פלש לדירה לאחר פטירת המנוח ללא אישורה. בנוסף, עמידר פירשה את החוק כך שהנכד אינו נחשב "קרוב אחר" מאחר שלא התייתם משני הוריו. עוד טענה עמידר שלנכד הייתה דירת מגורים אחרת מעצם העובדה שיכול היה לחזור לדירת אמו.

הנכד טען מנגד שגר בדירת סבו, סייע וטיפל בו כשלוש שנים לפני שמת, והוא אף הביא עדים שתמכו בגרסתו. לטענתו, הפסיקה קבעה שהעובדה שאמו עדיין בחיים אינה מונעת בעדו להיחשב "קרוב אחר". הנכד גם צירף מסמכים שמעידים על כך שמעולם לא הייתה רשומה על שמו דירת מגורים כלשהי.

השופטת מירב בן-ארי קיבלה את גרסת הנכד ודחתה את התביעה כולה. השופטת קבעה שפרשנות עמידר למונח "קרוב אחר" כבר נדחתה בפסיקה קודמת, ונכד נחשב כקרוב אחר גם אם לא התייתם מהוריו. הקרוב האחר זוכה ליהנות כדייר מוגן כאשר אין למנוח בן זוג או ילד שזקוקים לזכאות הזו, ומכאן שנכדו עומד בקריטריון הנדרש.

עוד קבעה השופטת כי הנכד הוכיח שגר בדירה יותר מחצי שנה לפני מות סבו. בנוגע לאפשרות מגוריו של הנכד בדירת אמו הסבירה השופטת כי גם סוגיה זו הוכרעה בפסיקה זה מכבר, ונקבע שדירת הורים לא נחשבת דירת מגורים אחרת – כלשון החוק – כאשר מדובר באדם בוגר שחי בזוגיות. לפיכך, הנכד רשאי להישאר בדירת סבו המנוח בתמורה לתשלום דמי שכירות מוגנים.

עם זאת קבעה השופטת כי הנכד צריך לשלם לעמידר דמי שכירות עבור התקופה שגר בדירה לאחר פטירת סבו, אולם עניין זה ידון לאחר שעמידר תגיש תביעה לתשלומם. לא נפסקו הוצאות.