מאז משה רבנו: השלטון רוצה אתכם צייתנים

<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

החלום המתוק של כל מנהיג

משה איננו דמוקרט גדול. הוא נדרש להתמודד עם הררי ביקורת, ורוב הזמן הוא חושב שהוא לא אמור לסבול את זה. הפעם המרד כבד במיוחד, ואולי משום כך סבלנותו של משה קטנה במיוחד. משה מכריז על תחרות "הבן הנבחר של אלוהים", ועורך מבחן משונה של מחתות, קטורת ואש (המזכיר קצת את מבחן הנביאים של אליהו). עוד בטרם מסתיים המבחן, מצווה אלוהים על משה ואהרון (במדבר ט"ז, כ'-כ"א): "היבדלו מתוך העדה הזאת ואכֳלה אותם".

כשרות אלטרנטיבית בירושלים: לא נכנעים לתכתיבים(צילום: רוחמה וייס)

לאחר הפצרות, מוותר אלוהים על השמדת העדה, ומסתפק בהריגה פלאית של חבורה מצומצמת. לא ברור מי זכה להיות בחבורה הנענשת, אך אין ספק שמדובר בביס גדול במיוחד שלקחה האדמה (במדבר ט"ז, ל"ב): "ותפתח הארץ את פיה, ותבלע אותם ואת בתיהם, ואת כל האדם אשר לקורח, ואת כל הרכוש". חלומו המתוק של כל מנהיג – לראות את החותרים תחתיו נבלעים חיים בבור עמוק ושחור בקרקעית העולם. איזו דרך קסומה להתמודד עם מחלוקות.

משה נחשד על אשת איש

בלב הדרשות התלמודיות על קֹרח, צצה מסורת מפתיעה, מצניחת לסת ממש (במדבר רבה, קרח י"ח): "'וישמע משה': מה שמע? ...מלמד שחשדוהו באשת איש... שכל אחד קינא לאשתו ממשה". אם כן, גם זה נאמר, ומפיהם של חכמי התלמוד. משה, הנזיר הזה, שחי בלי אישה, פתאום מצטייר באור כל כך אחר. מדהימה המסורת הזו, לא?

אז מה רע בקֹרח?

למה זכו דווקא קֹרח ועדתו לענישה קיצונית ומבהילה זו? לאלוהים ולמשה פתרונים. המחלוקת היא סם החיים של התרבות היהודית. אינני יודעת אם יש בעולם עוד תרבות שהעניקה כבוד שכזה למחלוקת. המחלוקת היא יסוד היסודות ועמוד החוכמות של התרבות התלמודית. אז איך יסבירו חז"ל את חוסר הכבוד למחלוקת, ואת הטוטליטריות המונפת כחרב מעל פרשת קֹרח?

בנסותם להצדיק את שקשה להצדקה, מבקשים חז"ל להבחין בין המחלוקות "הטובות" שלהם, למחלוקת "הרעה" של קֹרח (אבות, פרק ה' משנה י"ז): "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קֹרח וכל עדתו".

הבנתם את זה?

כי אני לא. מי מחליט מתי המחלוקת "לשם שמים" ומתי לא? יתר על כן, החיים מלאים מגמות ואינטרסים, והמחשבה שניתן לבודד את מניעיה של מחלוקת ולתת להם ציונים ברורים של "טוב" ו"רע" תמימה מדי. אז מה ההבדל בין מחלוקת הלל ושמאי, למחלוקת משה וקרח? הפרספקטיבה של הדורות.

בפרשת השבוע הישראלית החליטה חברת התעופה הלאומית לכבול את דיילותיה לנעלי עקב(צילום: מתוך פייסבוק)

בחלוף זמן וכעסים טוענים פרנסי הקהילה כי ביכולתם להכיל את מחלוקת הלל ושמאי, בעודם מסרבים להכיל את ביקורתו של קֹרח. ההבדל איננו במהות המחלוקת, אלא בעמדה הפרשנית של ההנהגה המחבקת מחלוקת אחת, בעודה דוחה את האחרת. בקלות זה היה יכול להיות להיפך.

במילים אחרות – קֹרח הוא כל מי שנדמה להנהגה שהוא מאיים עליה. קֹרח הוא כל מי שמסרב לסתום את הפה ולהמשיך לסחוב את העגלת השליטים בשקט.

קֹרח המציאות א': נעלי עקב

בפרשת השבוע הישראלית החליטה חברת התעופה הלאומית לכבול את דיילותיה לנעלי עקב,

וכפי שנוסח הצו ב"פסק ההלכה" של אל-על: "בהתייעצות בין ועדת מדים לראש חטיבת השירות, ולאחר שנערכה השוואה מול חברות תעופה רבות בעולם, הוחלט כי יש לנעול נעלי עקב גם בזמן עליית הנוסעים".

למען הגילוי הנאות אבהיר שאני מאוד נוהגת לנעול נעלי עקב, אלא שהבחירה להיכנע לתכתיבים שובניסטיים ולהרוס לעצמי את הגב ואת הרגליים, היא שלי, ואני מזיקה לעצמי במקום ובזמן שמתאימים לי.

לא ידעתי שדיילות מחויבות לנעול נעלי עקב בשלב כלשהו של הטיסה, ואודה אם מישהו יסביר לי האם ולמה זה חוקי, כי מוסרי זה לא (זה חוקי ומוסרי בערך כמו לחייב עובדים לעשן סיגריות, או לאכול שומן טראנס). מישהו שם יצא מדעתו?!

לא, איש לא יצא מדעתו. פרנסי וגם פרנסות אל-על לגמרי בדעתם. שהרי נעל העקב משדרת תדמית נשית, סקסית ונחשקת, דווקא משום שהיא לא נוחה. אישה הפוסעת בחוסר יציבות ונאלצת להתמך מדי פעם בגבר היציב שלצדה, היא קלה לנשיאה. אישה בנעלי עקב לא יכולה לאיים על גבר. אישה בנעלי עקב מתאימה לזכר אלפא בדיוק כפי שסינדרלה הקטנה, מתאימה לנסיך הגדול והעשיר. אישה בנעלי עקב זה הכי ציות לממסד שיש.

דיילות יקרות, הממסד משתמש בכן כדי לשדר סדר ושליטה, והוא מורה לכן להפגין מול הנוסעים עדינות וכניעות נשית. וכל הקֹרח היילוד היאורה ישליכהו... את הרי הכי נוחה כשלא נוח לך.

קֹרח המציאות ב': צנזורה על סרטים

בימים האחרונים התקיים דיון עמוס רגשות סביב שאלת הקרנתו של הסרט "אל סף הפחד"

(של היוצרים הרץ פרנק ומריה קרבצ'נקו). הנשיא לשעבר, שמעון פרס, היה ממובילי ההתנגדות להקרנת הסרט. "מדוע לתת לו פתחון פה?" שאל פרס, והוסיף: "זהו סרט תדמית ולא סרט דוקומנטרי תמים - מדובר במפעל שנועד להכשיר ולהלבין רוצח מתועב".

פעמים רבות אני מוצאת את עצמי באותה ספינה אידיאולוגית עם המנהיג החשוב הזה שלנו, אבל הפעם לא. למרבה המבוכה, העולם לא מחולק ל"אנשים טובים" ו"אנשים רעים". בעולם יש רק אנשים והם, כלומר אנחנו, מסוגלים לעשות מעשי חסד וגם מעשי נבלה.

אפילו יגאל עמיר לא חי בפלנטה אחרת. הוא נולד, צמח וגדל כאן. הוא היה יכול להיות גומל חסדים, אבל הוא היה לרוצח. איך זה קרה? מה מושך אותנו, ברואֵי אֶל, פעם אל הטוב מכל טוב - ופעם אל המרושע? האם רוצח יכול להיות אבא טוב? האם אבא טוב יכול להפוך לרוצח?

אלו שאלות יסוד, ואנו חייבים לתת עליהן את הדעת. גם כליאתו של יגאל עמיר בצינוק מבודד במעבה האדמה, לא תסיר מאתנו את החובה לחקור את הרוע שבנו, שיכול תמיד להתפרץ.

אני רוצה לראות את הסרט על יגאל עמיר. אני רוצה שתלמידי בתי הספר יראו אותו. אני רוצה שנלמד אותו ונלמד ממנו. הכרת חייהם של אנשים שפשעו כלפי החברה, יכולה ללמד אותנו צניעות. היא יכולה ללמדנו שלא לעולם חוסן. שכולנו צריכים לשמור על נשמותינו בהקפדה יתירה.

מו"ר, שמעון פרס, סיפור קֹרח, כסיפורי מקרא רבים, יכול להיקרא כניסיון להשטחה של החוויה האנושית. סיפור קֹרח מבקש למיין את העולם למנהיגים טובים ולמנהיגים רעים, אבל החוויה האנושית מורכבת יותר. אם לא נכיר במורכבות ונחקור אותה, אזי נכשיר את הרצח הבא.

ובבית המדרש של הטוקבקים

יוחנן (טוקבק 9) ואחרים - העברתם ביקורת על דבריי בעודכם מביאים כתנא דמסייע את

הטענה שרחב הזונה הייתה סוחרת (בעלת קיוסק, כדבריך יוחנן). בהתחלה צחקתי, הרי פירוש זה הפך לסוג של בדיחה על מערכת החינוך. אבל אז החלטתי לנסות להתייחס להצעה ברצינות, ולהחליף במקומות נוספים במקרא את התואר "זונה" ב"מוכרת מזון".

הִנה שני פסוקים לשיפוטכם. אם תסכימו גם בהם להחלפה – אני אולי אשתכנע. הראשון – בסיפור אונס דינה, כשהאחים שואלים את עצמם: "הכזונה יעשה את אחותנו?" והשני בקינות ישעיהו על חטאי העם: "איכה הייתה לזונה קרייה נאמנה". מה אתם אומרים, עשינו עסקה פרשנית?

ונקנח בפינה ירושלים – לא מה שחשבתם

המרד הירושלמי בתעודות הכשרות של הרבנות ומשגיחיה כבר בולט מאוד בעיר, וכולנו חייבים על כך תודה לאנשים רבים ואמיצים, ובתוכם הרב אהרון ליבוביץ' המוביל את הפרוייקט "נאמני כשרות בקהילה". בתי קפה ומסעדות רבים מוצאים את דרכם להעיד על כשרותם מבלי להסתבך עם החוק המקומם בנושא תעודת הכשרות. הנה דוגמה מקסימה לחלופה יצירתית לתעודת כשרות, מבית קפה קטן ומקסים לא פחות, "קפה אגרונסקי".

שבת שלום!