אונסים את החרסים
מכחישי המקרא והמחזירים בתשובה מעוותים ממצאים היסטוריים כך שישרתו תיאוריות שלהם, הלקוחות מז'אנר הפנטזיה - אבל כל ילד איזה כאפות הם ספגו מהארכיאולוגיה. האמת מנצחת בנוק-אאוט
מאמצי הארכיאולוגים העלו חרס שעליו נחקקו המילים "א(י)שבעל בן בדע", והשמחה רבה. חשוב להבהיר: היא מוצדקת. בניגוד לציידי אוצרות סטייל אינדיאנה ג'ונס, התרים אחר ארונות זהב, הדבר המסעיר ארכיאולוג או היסטוריון אמיתי הוא ממצא כתוב. כתובת בעלת ערך לעולם תעורר מהומה בעולם האקדמי.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
ברוב המקרים ההמולה סמויה מעין הציבור, העסוק בעניינים נשגבים יותר כמועדוני חשפנות בבורגס. אלא שהפעם הזדרזו לא מעט פוליטיקאים לאמץ בחום את הממצא, וכאמור - בצדק מסוים: הוא מוכיח בפעם המי-יודע-כמה כי העם היושב בציון ותיאוריית הספר העומדת בבסיסו מקיימים קשר הדוק עם המציאות המגיחה מדי פעם מבטן האדמה.
כל מה שקורה, חדש ומעניין - היכנסו לערוץ היהדות :
• אחרי 2,700 שנה: בני המנשה על קבר מנשה
• אברהם ושרה במצרים: כמעט-רצח על רקע רומנטי
הכד הקטן שעליו הכתובת נותן כאפה רצינית ללא מעט חוקרים. ההיסטוריה של העת העתיקה במזרח התיכון משכה אליה רבים שמניעיהם אינם עומדים בקנה אחד עם האידיאלים של תנועת חובבי ציון. בואו נגיד שחלקם אפילו מאותגרים אנטישמית. הללו פיתחו תיאוריות שונות ומשונות המקעקעות, לטענתם, את האמינות ההיסטורית של התנ"ך.
תיאוריות מצמצמות אלו, המאחרות ואף מכחישות לחלוטין את הסיפור המקראי, ספגו לאחרונה מהלומות נוק-אאוט בכמה זירות. המפורסמת שבהן ניחתה על פרצופם בשנים 1994-1993, עם חשיפת חלקי הכתובת מתל דן המוכיחה בוודאות את קיומו ההיסטורי של מייסד שושלת בשם דוד. והיא לא הייתה היחידה.
הכתובת המדוברת שנחשפה כעת, ובעברית, ואחרות כמותה - אינן מרשימות אותם. כל ילד ישראלי בכיתה ג' טיפולית מסוגל להבין את כתובת השילוח בשפת המקור. אז מה. המכחישנים ימשיכו לדבוק בתיאוריות מז'אנר הפנטזיה העוסקות בכנענים, בהוביטים, בכוזרים ובחדי קרן.
מרכבות פרעה בים, שתי אצבעות מהטיטאניק
חבורה נוספת המקפידה לאנוס ממצאים ארכיאולוגיים לצרכיה האישיים היא עדת אנשי הדת, בעיקר זו המתמחה בהחזרה בתשובה. מי מאיתנו לא קיבל את המצגת של מרכבות פרעה במעמקי ים סוף, שתי אצבעות מהטיטאניק? עבורם כתובת אישבעל היא חרב פיפיות: מחד היא מחזקת את הקשר העברי לארץ, ומאידך - מגלה את האמת על טיבם של אבותינו.התנ"ך מתאמץ להציג אידיליה של תמונה מונותיאיסטית, באוטופיית נאמנות מונוגמית שכמותה לא תמצאו אפילו בתמונות הפייסבוק של זוג ממודיעין. אבל השם איש-בעל הוא שם תיאופורי (המכיל שם אלוהות בתוכו) שלא ניתן להתעלם ממנו. כך "עבדאללה" הוא עבד אללה, "עובדיה" הוא עבדו של האל "יה". האל יהו חנן את יהוחנן ואת נתניהו נתן האל יהו (ואולי זו הסיבה שלבוז'י לא היה סיכוי מלכתחילה).
כך נקרא אחד מבניו של שאול איש בעל, ואחד מנכדיו מפיבעל. עורכי התנ"ך, בקנאותם לאל אחד, שינוהו ל"מפיבושת" ככינוי גנאי. כך גם יְרֻבַּעַל הוא גדעון, המכונה גם "יְרֻבֶּשֶׁת". התנ"ך ממהר להסביר כי מדובר בגדעון ששמו הוסב כי רב עם הבעל, אך דבר זה אינו מסתדר לא עם הניקוד ולא עם ההיגיון של הסבר פשוט הרבה יותר: "ירבה לו הבעל".
האלוהים שלנו הכי תותח
לא ניתן להכשיר את הבעל, משום שהתנ"ך שופך על ראשו המקורנן קיתונות רבים של חרפות וגידופים. עבור הסופר המקראי, בעל זה פויה ולא יעזור כלום. ברם, התפתלויותיהם של אנשי הדת בעניין הסבר השם הבעייתי "אישבעל" אינן מביישות אפילו את הנחש מגן עדן. אין לי ספק שהללו היו מעדיפים כי הכתובת הנזכרת תכיל שם בעייתי פחות, אולי כמו "זלמן רבינוביץ'".אך המציאות בעינה עומדת. עממי יהודה וישראל עבדו לכמה אלים ולא ראו בזה שום בעיה. לכן בפרק בריאת האדם נכתב "נעשה אדם" בלשון רבים, ובאותו ספר (בראשית) נזכרים "בני האלוהים". כך, המזדמן לקבלת שבת ישמע בבית הכנסת את המילים "מזמור לדוד הבו לה' בני אלים" מתהילים. אם יגיע גם לשחרית, יזכה לשמוע את המילים "מי כמוך באלים ה'" מספר שמות, שפירושן בתרגום חופשי: מכל האלים אתה הכי תותח, וזאת מבלי שלמי מבאי בית הכנסת משהו כאן ייראה לא בסדר.
הממצאים העולים מן הארץ ממשיכים בשלהם. בחרסים רבים שנמצאו בשומרון נפוצה סיומת השמות "בעל". במקום ששמו "כונתילת עג'רוד" נמצאו כתובות המעידות שלאלוהי ישראל הייתה ככל הנראה גם אישה (אשרה).
נכון, קיימים תירוצים מפולפלים לדוגמאות רבות מספור של אלילות, אבל מי שעיניו בראשו ויושרה בליבו - אין לו כל ברירה אלא להודות באמת. מכחישי המקרא מחד ומחזירים בתשובה מאידך ימשיכו מצידם לעוות את הממצאים לטובת מניעיהם האידיאולוגיים, אבל האמת תמשיך לנבוע מבטן האדמה ולהביך גם את אלו וגם את אלו. מדוע? מפני ש"אמת מארץ תצמח". ואת זה לא אני המצאתי אלא דוד המלך. אגב, דמות היסטורית.
אסף וול הוא דוקטורנט בחוג למקרא באוניברסיטת חיפה
לפנייה לכתב/ת 
