החוק לא מספיק? הפתרון לעברייני "דואר זבל"
שבע שנים חלפו מאז חוקק "חוק הספאם" ועדיין אנו סובלים מפרסומות בדוא"ל. הנה הצעה קשוחה להתמודד עם התופעה המטרידה והמזיקה
קרוב לשני עשורים נמשך בעולם הדיון המשפטי סביב נושא ה"דואר זבל" (ספאם), שמהווה מטרד ופגיעה בפרטיות. המחוקק מכיר בכך ובדברי ההסבר להצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 33), נכתב: "תופעת ה-spam מעוררת בעיות במישורים שונים, ובהן - בעיות של אבטחת מידע, חדירה למחשבים בלא היתר והפצת וירוסים, פגיעה בפרטיותו של המשתמש ברשת והטרדתו. תופעה זו מעמיסה עלויות מיותרות על הציבור, ובכלל כך על מפעילי תקשורת (בעלי התשתיות, ספקי אינטרנט וכו'), עסקים, משתמשי אינטרנט פרטיים ורשויות העוסקות באכיפה".
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- זוכה חושף פרשת אהוד ברק והעובדת הזרה
- נישאתם באופן פרטי? חוק יחסי ממון לא תקף
- אפליה: כך הושפלה חולת פסוריאזיס בבריכה
- אם הסיתה ילדים נגד האב - המזונות הופחתו
בפועל, הפגיעה של דוא"ל הזבל חוצה גבולות כי היא מחייבת אותנו, המשתמשים, להתקין הגנות חומרה ותוכנה, אשר עולות לנו כסף וצורכות משאבים ממחשבנו האישי.
ב-2008 חוקק החוק האוסר משלוח דואר זבל, הידוע בשמו "חוק הספאם" (סעיף 30(א) לחוק התקשורת בזק ושידורים, תיקון מס' 40). החוק נועד להתמודד עם התופעה הבלתי רצויה, וקובע כי המעוול במשלוח ספאם ישלם פיצוי ללא הוכחת נזק בסך של עד 1,000 שקל עבור כל הודעת פרסום ששלח. ועדיין, עינינו רואות כי משלוח דוא"ל הזבל לא פסק והתופעה ממשיכה תוך זלזול מוחלט בשלטון החוק ובבתי המשפט. מדוע?
לשיטתי, מקור הבעיה טמונה במאזן האימה שבין פסיקות בתי המשפט לאינטרסים הכלכליים של המפרסם. במילים פשוטות, התופעה תימשך כל עוד משלוח דואר הזבל יהווה מקור פרסום יעיל וכלכלי עבור המפרסמים השונים, המקבלים גם "מטריה כלכלית" בדמות שיפוי מחברת הדיוור (החזר כל סכום שיידרשו לשלם בשל עבירה על החוק). בנסיבות אלה, המאזן הכלכלי נוטה לטובת המפרסמים, שאינם מפחדים מאימת הדין.
לנתון זה מצטרפת העובדה כי עד היום לא הוגשה לבית המשפט קובלנה פלילית נגד מי מחברות הדיוור בגין עבירות של פגיעה בפרטיות.
צריך גישה אחרת
הצעתי היא לנקוט דרך שונה מתביעה פשוטה מכוח חוק הספאם. לשיטתי, הגשת קובלנה פלילית לפי חוק הגנת הפרטיות נגד בעלי או מנהלי החברות המזמינות את הפרסום יכולה להתיר את מעגל האימה שממנו סובלים משתמשי האינטרנט. נזכיר כי גם בית המשפט העליון הכיר בתופעת הספאם כמטרד ממשי הגורם לנזקים רחבי היקף, בהם גם הפגיע בפרטיות.
קובלנה פלילית היא למעשה הליך פלילי שבו המאשים הוא אזרח מן היישוב ולא המדינה. למעשה, מדובר בהגשת כתב אישום בידי אזרח בגין רשימה סגורה של עבירות, אחת מהן היא עבירה על חוק הגנת הפרטיות.
יש לציין כי על מנת להרשיע בעבירה פלילית דורש חוק העונשין מחשבה פלילית, כלומר: מודעות למעשה ולאפשרות שיגרום לתוצאות מזיקות. ואולם, בהסכם שבין חברות הדיוור לחברות הפרסום השוכרות את שירותיהן נכתב כי חברת הדיוור מתחייבת שלא לשלוח דואר זבל. כלומר, המודעות של בעלי החברות לאפשרות שיישלח ספאם בניגוד לחוק מתבטלת. אלא שישנם מקרים שבהם המודעות "חוזרת". למשל, כאשר הוגשה תביעה נגד החברה בשל עבירה על חוק הספאם.
במצב כזה, ברור שמנהל החברה מודע לכך שחברת הדיוור מפרסמת דוא"ל זבל בניגוד לחוק, כך שקיימת מודעות לטיב המעשה, לנסיבותיו ולכך שייגרם נזק כתוצאה ממנו. מכאן שניתן בהחלט להוכיח שגם מזמיני הפרסום עברו עבירות על פי חוק הגנת הפרטיות, וכן על פי חוק כבוד האדם וחירותו.
עוד אציין כי בנסיבות שבהן הודעות הדוא"ל מכילות סקריפטים עם רכיבי תוכנה, ניתן לכלול בכתב האישום עבירות נוספות מכוח חוק המחשבים. בנוסף, איסוף מידע סטטיסטי על אודות פתיחת ההודעה, לחיצה על הקישור ועוד, עלול להוות עבירה של "בילוש" ע"פ סעיף 2(1)לחוק הגנת הפרטיות.
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- עו"ד ד"ר שני רופא עוסקת במשפט פלילי ודיני תקשורת ואינטרנט
לפנייה לכתב/ת 
