הומו, אתאיסט ואליהו הנביא
המקובל שבירך את הוריו בפרי בטן לא ייחל, כנראה, לתוצאה ששמה אליהו אריק בוקובזה. הוא אמן מצליח, הומו ואתאיסט, שמתמודד עם הזהות היהודית המפוצלת שלו - ורוצה לאתגר גם אתכם בתערוכה חדשה: "הכיפה עבורי היא סוג של תחפושת, אבל איש לא שואל איך אני חש כשאני נדרש לחבוש אותה בכניסה לרחבת הכותל"
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
במערת אליהו הם פגשו ברב שזקן לו לבן וארוך, שהציע להם להצטרף אליו למסע. עם ערב הכריז הרב, שהזדהה כחכם שמחון הלל, כי בשנה הקרובה ייפקדו בני הזוג בבן, ושמו יהיה אליהו. סילבי ניסתה להסביר לרב כי לוּ ייוולד ילד, הוא יקרא בוודאי משה, על שם אביה שנפטר, אך חכם שמחון התעקש: אליהו.
כל מה שקורה, חדש ומעניין - היכנסו לערוץ היהדות :
- החרדים שולפים סכינים - זה נגד זה/ אליעזר היון
- חייל חרדי שנחשף בחוברת ההסתה: "אין אמון במשטרה ובצבא"
- נייעס: חרדים בכאפיות בלב דובאי
כששאלו בני הזוג את חכם שמחון היכן הוא מתגורר, הגיש להם פתק קטן ובו כתוב בעברית (שפה שעוד לא קראו): "כל ישראל חברים". חלפה שנה, ולבני הזוג נולד בן בפריז - אליהו אריק בוקובזה שמו. כאשר היה בן 6, עלתה המשפחה לארץ וניסתה לאתר את חכם שמחון, הזקן המופלא, אך ללא הצלחה. בני המשפחה האמינו כי האיש לא היה אלא אליהו הנביא.
בוקובזה, "יהודי חילוני מובהק", כהגדרתו, מספר כי כעבור שנים, קצת לפני בר המצווה שלו, נסעה המשפחה בשכונת נווה צדק, ברחוב כי"ח (כל ישראל חברים), כשלפתע נשמעה זעקה נרגשת: הנה חכם שמחון. הישיש שמח לפגוש בנער, אבל בוקובזה אומר: "אני לא משוכנע שאני היהודי שהוא תכנן שאהיה".
לא "יהודי בר תיקון"
הדיסוננס הזה בין האמן החילוני התל-אביבי והאתיאיסט, שמגדל ילד עם בן זוגו, לילד היהודי שנולד בנס - מלווה את בוקובזה משחר לידתו, ומוצא אותו אפילו בשמו הכפול: אליהו - היהודי הטוניסאי, ואריק - הצרפתי איש התרבות. לשיאו מגיע הדיסוננס בתערוכה החדשה שהוא מעלה, United Colors of Judaica – מבט על זהות יהודית מפוצלת.
דרך ארוכה עשה הילד הרמת-גני שהתקשה להיות "כמו כולם" –
"זהות יהודית מפוצלת" היא סיפור חייו, אבל גם סיפורו של דור שגדל בישראל הרב-תרבותית. היצירות של בוקובזה נעות על הציר שבין יודאיקה לנגטיב שלה כמעט. בבסיסן עומדת הדמות של "אליהו", "היא האלטר-אגו שלי", מסביר בוקובזה. "הפער הזה בין מי שאני - יהודי טוניסאי חילוני - לבין מי שהחברה מצפה שאהיה".
זו הסיבה שאליהו מופיע בכל תמונה, לעיתים אפילו בצורה פרובוקטיבית, ולא פעם ליד הזקן המופלא, חכם שמחון הלל. כך מגיעה רקדנית בטן לציור בר המצווה של "אליהו", וכך מופיעים הילד אליהו וחכם שמחון בציור "מוות", על רקע "יד אבשלום" בירושלים.
"אני מציב את עצמי בחזית התמונה עם חכם שמחון, משום שבמדינת ישראל קיימת תפיסה הגמונית כאילו אני, אליהו אריק בוקובזה החילוני – יהודי בר תיקון. אפשר עוד לשנות אותי. משום-מה אף אחד לא שאל אותי איך אני מרגיש כשאני נדרש לחבוש כיפה בכניסה לרחבת הכותל המערבי, ומה זה עושה לי.
"בכל התמונות מופיע הילד אליהו עם כיסוי ראש, שמהווה עבורי סוג של תחפושת. אני יהודי גם אם אני לא מצוי במרחב של הקבוצות הדתיות, וגם אם אני 'בן סורר ומורה' מבחינתו של חכם שמחון, שציפה למשהו אחר".
"אני יהודי גם בלי להאמין באל"
הבחירה ב"בית התפוצות" דווקא לא הייתה מקרית. "זה אולי המוזיאון
היהודי ביותר במדינת ישראל. כשהאוצרת סמדר שפי וצוותה פנו אלי, ראיתי בכך הזדמנות גדולה להוכיח שהמוזיאון היהודי עשוי להכיל הכל, ואף נדרש לעשות זאת. בעיניי זו גם ביקורת על חברי האמנים, שאת יצירותיהם השיפוטיות על החברה בישראל הם בוחרים להציג בחוץ: בברלין, בפריז, רק לא כאן. בואו נראה אתכם אומרים את הביקורת שלכם לקהל פה".
התערוכה מגוללת את הכרונולוגיה של היהודי - מלידה ועד מוות, באמצעות אירועים מרכזיים בחייו, כמו חתונה ובר-מצווה, ומעגל השנה היהודי. במיצג "פמיליה" - על המשפחה שמסבה לליל הסדר מרובה זהויות ממזרח למערב, דתיים וחילוניים, יהודים ולא יהודיים, כשביניהם שתי דמויות טעונות: שפינוזה ואל ג'ולסון.
מה לברוך שפינוזה הפילוסוף, ולגו'לסון - גדול הזמרים והקומיקאים היהודים באמריקה של תחילת המאה הקודמת? אצל בוקובזה אין לתמיהה זו מקום. הוא מזמין את ג'ולסון לשיר את "כל נדרי" במקום ללכת לברודווי, ואת שפינוזה הכופר להאזין לו.
"הקריעה בין שני העולמות - הפילוסופיה והיהדות, המסורת והבידור - קשורה לגזענות. אנחנו נישאר תמיד יהודים. אני יהודי ואני לא יכול לברוח מזה. גם אם אני לא מאמין באל, אני יהודי, ואת החיבור הזה אפשר לעשות רק באמנות", הוא אומר.
חתונה חסידית הומואית
בוקובזה גם לא חושש להציג עמדות פוליטיות באמצעות ציוריו בל"ג בעומר אוחז נער (אליהו?) קשת גדולה בידו, על רקע גבעות ומטעי זיתים. המנהג מקבל אצל בוקובזה משמעות אקטואלית חריפה: דמות סטריאוטיפית של נוער הגבעות טעון בתחמושת, שמגן בסך הכל על התנחלות מבודדת, גם במחיר שריפת מטעי הזיתים הערביים.
"הדעה שלי תיתפס אולי כפרובוקטיבית בחוגים מסוימים, אבל אני רואה ב'נוער הגבעות' את הסמל לכוחנות היהודית המחודשת, שהיא כה מסוכנת בעיניי".
הנרטיב של חייו כהומו חוזר בציורים הכי "יהודיים": בציור "פורים" נראית המלכה אסתר עם הינומה ושרשרת, אך עטויה בשפם, כשהיא מחבקת חייל ותחפושת של יהודי תימני. "בפורים, כידוע, מותר להתחפש לכל דבר, ואני בחרתי להעלות באמצעות הציור הזה את סוגיית המגדר וההגירה. הגבר מבקש להיות אישה, והמהגר מתחפש לחייל. אולי באמצעות המדים הוא יהפוך לאזרח שווה זכויות".
בציור החתונה - אברך חבוש "שטריימל" חסידי, וגבר גלוי ראש ועירום עומדים זה לצד זה, כשלמרגלותיהם שוכב קוף האוחז בתפוח. "אני מזהה את עצמי גם באברך האורתודוקסי, וגם בגבר שלידו, המקיימים סוג של חתונה שנראית אפילו אורתודוקסית".
אז איך הופך האמן לאברך חסידי ממאה שערים? "אני עושה את כל צורות היהדות שאפשר", בוקובזה אומר, ומסכם את סיפור חייו, והחלום היהודי האישי שלו.
התערוכה United Colors of Judaica – מבט על זהות יהודית מפוצלת, נפתחה בסוף השבוע במוזיאון "בית התפוצות"
