זוכה חקלאי שהעסיק עובדים זרים מקיבוץ אחר
המדינה האשימה חקלאי מאליפז בכך שהעסיק זרים הרשומים בקיבוץ נווה חריף הסמוך. בית הדין זיכה אותו בנימוק שאין הוראות ברורות בנושא
חרף היעדר נוהלים ברורים המסדירים ניוד עובדים זרים בין מעסיקים, החליטה המדינה להגיש כתב אישום נגד חקלאי מקיבוץ אליפז בערבה, שהעסיק עובדים מקיבוץ שכן, לכאורה ללא היתר. אלא שבית הדין לעבודה בבאר שבע החליט לזכות אותו
בנימוק שללא הנחיות ברורות בנושא אין בסיס לכתב האישום.
המדינה טענה כי ישנן שתי דרישות להעסקת עובד זר: הראשונה מחייבת שלמעסיק יהיה היתר שבו יצוין מספר העובדים שהוא רשאי להעסיק. השנייה היא שלעובד תהיה אשרה על שם המעסיק הספציפי.
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- כתב האישום המיותר: האישה הדפה את בעלה
- רוצח, מה הסיכוי שיקצרו לך שליש?
- הנכדים או הדוֹד: למי שייכת הדירה של סבתא?
- תביעה: מתה עקב התקף אפילפסיה בבריכה
רוצים להתעדכן בחדשות הכלכלה והצרכנות? הצטרפו לעמוד הפייסבוק שלנו
המדינה הגישה את כתב האישום ב-2010 ובמסגרתו ייחסה לחקלאי עבירות של העסקת עובדים בניגוד לחוק עובדים זרים. לפי כתב האישום, בסוף 2006 ערכו פקחים מטעם המדינה ביקורת באליפז, ובמסגרתה נמצאו 27 עובדים זרים שהועסקו על ידי הנאשם, אולם תשעה מהם היו רשומים בקיבוץ נווה חריף הסמוך.
אישום
הורשע חקלאי מהדרום: שיכן עובד זר באדמה
עו"ד דוד אנג'ל
בעל משק העסיק שני עובדים זרים באופן לא חוקי: אחד התגורר במחילה והשני בחממת מלפפונים. חרף עברו הבעייתי, הוא לא יישלח לכלא
המדינה האשימה את החקלאי בהעסקת התשעה, והוסיפה שהוא לא מסר לעובדים חוזה, ולאחד מהם אף לא נמסר תלוש שכר.
החקלאי טען מנגד שהייתה לו שותפות עם קיבוץ נווה חריף והציג מסמכים בעניין. לדבריו, בעקבות קשיים החליטו בנווה חריף לנייד עובדים ממטעים שלא הייתה בהם עבודה, וביקשו ממנו להלין אותם במתחם המגורים של העובדים שלו. הוא הוסיף כי פעל לפי הנוהלים הקיימים, ובכל מקרה לאחר הביקורת תיקן את העניין.
במסגרת הדיון העלתה המדינה פקח שבעדותו דיבר באופן כללי ומסר שהוא זוכר את המקרה רק במעורפל. המדינה נאלצה להודות כי "לאחר בדיקה מקיפה של הממונים על התביעה, לא נמצא כי קיימות הנחיות מיוחדות בנושא, מעבר למדיניות הכללית כפי שבאה לידי ביטוי בעדותו של המפקח".
טענות לא מבוססות
השופט יוחנן כהן זיכה את החקלאי הנאשם והסביר שהעובדים שהתגלו בביקורת נוידו על שמו מיד לאחר הביקורת, ועובדה זו תומכת במסקנה שלמעסיקיהם "המקוריים" לא הייתה עבודה עבורם. לכן, קשה לקבוע כי עצם מתן אפשרות לממש את זכותם לעבוד מהווה עבירה פלילית.
בפסק הדין כתב השופט: "המאשימה לא טרחה לבדוק ולברר באופן יסודי את טענותיו של התובע לשותפות עם קיבוץ נווה חריף, דבר אשר היה נדרש בנסיבות העניין".
השופט הוסיף שהעובדה שאין אמות מידה או הנחיות ברורות בנוגע לניוד עובדים במסגרת של שותפות בין חקלאים, הופכת את האישום לבעייתי ופוגמת ביכולתו של הנאשם להתגונן ולהתמודד איתו.
בנוגע לחוזי עבודה ותלושי שכר העדיף השופט את גרסת החקלאי על פני זו של המדינה, לאחר שהשתכנע כי מדובר באדם נורמטיבי וישר. גם בהקשר זה מתח השופט ביקורת על המדינה, כשציין כי היא לא זימנה לעדות אף אחד מהעובדים שלטענתה לא קיבלו תלושי שכר והעלתה טענות לא מבוססות.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב"כ מאשימה: עו"ד דוד סלטון
- ב"כ הנאשם: עו"ד אלעד שרון
- עו"ד ערן לאופמן עוסק בדיני עבודה
- הכותב לא ייצג בתיק
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
