בג"ץ המקוואות: מחלישים את הנשים שלנו. מחובתנו להתערב
"פגשתי נשים שעברו בדיקות משפילות, ונשים שנאלצו להתווכח עם הרבנית כשרק מגבת לגופן. משום מה, גברים מניחים שמה שקורה במקווה נשאר במקווה, בין הטובלת לבלנית. אבל כל מי שבקיא במתרחש, יודע מי קובע בפועל את כללי המשחק: הרבנים. אנחנו חייבים להחזיר את השליטה במקוואות לנשים". עו"ד אלעד קפלן, ממגישי בג"ץ המקוואות, לא יכול לשתוק עוד
צריך להגיד את הדברים בצורה ברורה: אל לנו להפקיר את נשותינו במאבק לשינוי המצב במקוואות. זה אולי לא במרכז התודעה שלנו, אולי קל לנו יותר לדבר על גיור וכשרות ושבת; אולי זה גורם לנו להסמיק כשמדברים על הנושא, אבל האדישות שלנו מאפשרת לעוולות בלתי נסבלות להתרחש במעטפת של "הלכה" ו"יהדות".
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
יש אמונה רווחת בקרב גברים שקשיים ובעיות במקוואות, ככל שיהיו, הם עניין של הסתכלות. אפשר לחרוק שיניים, לעבור איזו בדיקה שרק צריך, לחזור הביתה עם חיוך על הפנים - ואם אפשר, אז לא להתלונן יותר מדי. מה שקורה במקווה נשאר במקווה, בין הטובלת לבלנית, וצריך להישכח ברגע שמגיעים הביתה, לחיק הזוגית.
כל מה שקורה, חדש ומעניין - היכנסו לערוץ היהדות :
במקוואות רבים (כנראה שברובם) המצב בסדר גמור ומכבדים את הנשים הטובלות. אבל המקרים הבעייתיים אינם כה חריגים כפי שהיינו רוצים לחשוב. במסגרת עבודתי בעמותת "עתים" עסקתי רבות בסיוע לנשים הטובלות, ונדהמתי מהדברים ששמעתי: נשים שעברו חקירות ובדיקות משפילות הנוגעות לצנעת חייהן האישיים; נשים שנאלצו להתווכח עם הבלנית, כשלגופן מגבת בלבד, על קיום הטבילה על פי מנהגן; נשים שנאסר עליהן לטבול באופן פרטי, כפי שנהוג במקוואות של גברים, מבלי שאישה זרה תביט בגופן – ובעיקר, נשים שלא התאפשר להן הדבר הכי פשוט: לשמור את המצווה שלהן לעצמן, ללא התערבות של עובדי המועצה הדתית. רובן, אגב, הגיעו לאחר בדיקה והתייעצות הלכתית, שלא כובדה על ידי הסמכויות ההלכתיות במועצות הדתיות.
הצטערתי כאשר חלקן התייאשו מול אטימות הממסד, וויתרו על הטבילה או שסיכנו את חייהן במסע לילי למעיינות מרוחקים. כעסתי כאשר פקפקו במניעיהן או הסתכלו על רצונן לטבול על פי אמונתן כשיגעון או כפירה. ובעיקר, התפעלתי מהדבקות ומיראת השמיים של הטובלות, ותהיתי כמה מאחיי הגברים היו מתייצבים למניין אם בכניסה היה הגבאי בוחן את גופם, או מתחקר אותם בעניין חיי האישות שלהם.
הנשים טובלות, אבל הרבנים קובעים
המצב במקוואות נתפס לא פעם כעניין נשי פנימי. טובלות ובלניות שצריכות להכריע בינן
לבין עצמן את חלוקת התפקידים. אבל כל מי שבקיא במתרחש, יודע מי קובע בפועל את כללי המשחק. בעוד לרבנים יש עצמאות כמעט מוחלטת, הבלניות הן בין העובדות החלשות ביותר בממסד הדתי, שנדרשות לבצע בהקפדה את הוראות הרבנים.
רק לאחרונה שמעתי מאישה שביקשה לטבול, כיצד הבלנית התחננה בפניה שתאפשר לה לבדוק את גופה כדרישת הרבנות המקומית, שמא תאבד את עבודתה ופרנסתה.
ויש משהו שאנחנו, הגברים, צריכים לדעת: משתמשים גם בנו. משתמשים בנו כתירוץ להתעמר בנשותינו, ולכפות עליהן בדיקות וחקירות בניגוד לרצונן ולהסכמתן. שמעתי לא פעם נימוק של גורמים ברבנות, ולפיו אם לא יקפידו על בדיקה, אכיפה וכפייה של עמדתם ההלכתית, הנשים הטובלות עלולות לחזור טמאות לבעליהן העיוורים, ולשים בפניהם מכשול.
אז העניין הוא שאנחנו לא עיוורים. אנחנו סומכים על הנשים שלנו. אנחנו אוהבים את הנשים שלנו. אסור לנו לאפשר שימוש בשמנו כדי להתנשא עליהן, לזלזל בהן, להטרידן ולשלול את חירותן.
זה גם עניין שלנו, הגברים
הקול שלנו יכול להישמע - לא במקום קולן של הטובלות, אלא לצדן, כמי שמיוצגים בממסד הדתי, בעוד
נשותינו מודרות. זו חובתנו הדתית והזוגית להביע סולידריות עם נשותינו. לדרוש לשלומן כשהן חוזרות מהטבילה, לא להשאיר את המתרחש במקווה מחוץ לדלת הבית, לא להפקיר אותן לבד מול הממסד, אלא לדרוש את זכויותיהן. גם אם זה אומר להרים טלפון לרב המקומי בשעות הערב המאוחרות.
כל עוד גברים בעמדות הכוח וההשפעה בממסד הדתי, מנצלים את מעמדם כדי לכפות על נשים מה לעשות בגופן – אנחנו, כגברים, חייבים לעמוד מנגד ולדרוש להחזיר את השליטה במקוואות לנשים. עלינו לעמוד לצד נשותינו, ולהחליף את הכפייה והחשדנות של הממסד הדתי באמון, כבוד הדדי והרבה אהבה.
ומעל הכל, עלינו ליצור מקוואות שבהם "טהרה" משמעותה, בראש ובראשונה, הקפדה על כבודה ופרטיותה של כל אישה.
- עו"ד אלעד קפלן מנהל את המחלקה למדיניות ציבורית ומשפטית בעמותת "עתים". ממגישי בג"ץ המקוואות אתמול (יום
א')
לפנייה לכתב/ת 
