צו פינוי בת"א: המסעדה בדיזנגוף הפכה לפאב

לאורך 4 עשורים, ותחת הסכם שכירות מוגנת, שינה נכס בעיר את ייעודו שוב ושוב. בסוף מאסו הבעלים בהפרת החוזה, וביהמ"ש המחזיר להם את הנכס

עו"ד משה ליןפורסם: 28.07.15 , 08:10

במשך ארבעה עשורים עבר נכס בבניין מגורים ברחוב דיזנגוף 91 בתל אביב גלגולים שונים, והפך בין השאר מחנות למסעדה ואז לפאב שעבד עד השעות הקטנות של הלילה והטריד את השכנים. המהלך האחרון היווה הפרה של זכויות השכירות המוגנת, ובית משפט השלום בעיר הורה לשוכרת לעזוב את המקום ולהחזיר אותו לבעליו לראשונה מאז 1976.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

רוצים להתעדכן בחדשות הכלכלה והצרכנות? הצטרפו לעמוד הפייסבוק שלנו

ראשית גלגוליו של הנכס כאמור בשנות ה-70, כשהוריהם של בעלי הנכס הנוכחיים חתמו על הסכם שכירות מוגנת של החנות מול שני שותפים. במרוצת השנים הפכה החנות למסעדה, ובשלב מסוים עזב אחד השותפים. ב-2003 הלך לעולמו השוכר היחיד שנשאר, ואשתו ירשה את זכויותיו כדייר מוגן בנכס.

מתחת לאדמה

נדחה אישום נגד אישה שגרה במרתף בת"א

עו"ד גוהר ראובן-חזן

אחרי 60 שנה נזכרה המדינה שיחידה של 49 מ"ר בבניין בעיר אינה מיועדת למגורים. בית המשפט קבע: הדיירת זכאית מטעמים של צדק

נדחה אישום נגד אישה שגרה במרתף בת"א

האישה, שנקלעה לבעיות כספיות, חתמה ב-2012 על הסכם עם חברת "דרינק פוינט", שהפעילה בנכס בר לילה, וזאת חרף התנגדותם ואזהרתם של הבעלים שהדבר נוגד את הסכם השכירות. בעקבות זאת, ב-2013 פנו בעלי הבניין לבית משפט בתביעת פינוי בטענה שהאישה העבירה את זכות השכירות שלה לצד שלישי.

הם הוסיפו שהבר פעל ללא רישיון עסק עד השעות הקטנות של הלילה והפך למטרד חמור לכל דיירי הבניין, תוך כדי שהוא מהווה מוקד לרעש, לכלוך והתקהלות של אנשים שתויים שעושים את צרכיהם בבניין.

השוכרת דחתה את הטענות נגדה והתעקשה כי חתמה עם "דרינק פוינט" על הסכם ניהול בלבד. לחלופין, הוסיפה, גם אם השכירה את הנכס לחברה אין כל סעיף בהסכם השכירות המוגנת המעניק לתובעים את זכות הפינוי במצב כזה.

אלא שננציג "דרינק פוינט" (שעזבה את הנכס בינואר 2015 עקב צו שהורה על פינויה), סיפר שהחברה השקיעה מאות אלפי שקלים בשיפוץ המקום, ובתמורה הייתה הנתבעת זכאית ל-20% מהרווחים. במהלך הדיון העידו דיירים מהבניין שטענו כי הנכס ממשיך להתנהל כפאב גם לאחר ש"דרינק פוינט" עזבה אותו.

השופטת כרמלה האפט קיבלה את התביעה של בעלי הנכס. היא קבעה שהשוכרת התקשרה בהסכם עם "דרינק פוינט" אף שהוזהרה כמה פעמים על ידי התובעים שלא לעשות זאת, ואף שידעה שהיא חשופה לתביעת פינוי.

השופטת סברה שהיא הפרה את הסכם השכירות בשני היבטים: הראשון, בעצם השכרת הנכס באופן שמהווה הלכה למעשה שותפות בדיירות מוגנת. השני, כאשר נתנה את ידה להקמת עסק ללא רישיון.

השופטת האפט ציינה שמדובר בנכס עסקי, ולא בדירת מגורים, מה שמאפשר את פינויו ללא כל בעיה. משכך, הורתה השופטת לנתבעת לפנות את הנכס תוך שלושה חודשים. כמו כן, היא חויבה לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 17 אלף שקל.