התגרש בשנית והבריח רכוש מאשתו הראשונה

כדי להתחמק מתשלום חוב מזונות של כחצי מיליון שקל חתם גבר על הסכם מפוקפק: הוא נפרד מאשתו החדשה, והעביר דירה לבתו מנישואיו השניים

עו"ד אתי אבדרפורסם: 03.08.15 , 22:11

בית המשפט לענייני משפחה בראשל"צ קיבל את תביעתה של אישה שטענה שבעלה לשעבר התגרש מאשתו השנייה וחתם איתה על הסכם סבוך שמטרתו להבריח ממנה רכוש: השופטת ורדה בן שחר בסכימה שהוא העביר את זכויותיו בדירה לאשתו השנייה רק כדי להימנע מתשלום חוב מזונות של כחצי מיליון שקל לילדיו מנישואיו הראשונים.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

רוצים להתעדכן בחדשות הכלכלה והצרכנות? הצטרפו לעמוד הפייסבוק שלנו

בני הזוג, שלהם שני ילדים, התגרשו ב-1995. בית המשפט המחוזי פסק שהגבר ישלם מזונות חודשיים בסך 2,250 שקל והוצאות אחזקת בית בסך 1,800 שקל, אך הוא מעולם לא עשה זאת וכך צבר חוב שתפח בהוצאה לפועל ליותר מחצי מיליון שקל. ב-1996 הוא נישא בשנית וכעבור כשלוש שנים נולדה לו בת. ב-2012 הוא התגרש מאשתו השנייה.

תביעה

מחיר הבגידה: הבעל לא יקבל זכויות בדירה

ynet

במשך שנים ניהל הגבר מערכות יחסים עם נשים אחרות. אחרי שהאישה מאסה במצב ובני הזוג התגרשו הוא דרש את חלקו בדירה שבה גרו

מחיר הבגידה: הבעל לא יקבל זכויות בדירה

האישה הראשונה הגישה תביעה נגד בעלה לשעבר וגרושתו השנייה בבית המשפט לענייני משפחה בראשל"צ. בתביעה היא ביקשה להצהיר שדירת המגורים שהועברה לבעלותה הבלעדית של האישה השנייה היא בעצם של הבעל. הסיבה להגשת התביעה הייתה רצונה לגבות את חוב המזונות מערך הדירה.

לטענתה האישה הראשונה, הנתבעים עשו יד אחת כדי למנוע את תשלום חוב המזונות, וגירושיהם היו למעשה קנוניה כאשר בפועל הם עדיין חיים יחד. היא טענה שהשניים יצרו חיוב מזונות גבוה לטובת בתם המשותפת שיעלה בחשיבותו על חוב מזונות לילדיה, שהיום הם כבר בגירים. את חוב המזונות הזה, טענה התובעת, ניסתה האישה השנייה לגבות מעיקולים על הדירה המשותפת במקום מקרנות הפנסיה של הבעל.

מהלך נוסף להימנע מתשלום חוב המזונות היה בהעברת זכויות בנכסי הנתבע. האישה הראשונה טענה שלגבר היו זכויות בדירת אמו שנפטרה, שמחצית מהן הועברו במתנה לאישה השנייה. בהסכם הגירושים בין הנתבעים, שהיה חריג מאוד לדעת האישה, נקבע כי במידה שיתגרשו הוא יעביר לה את כל הזכויות בדירתם המשותפת, ובכך בעצם ויתר כליל על הזכויות שלו.

הנתבע טען מנגד שהעביר את הזכויות בדירת אמו לבקשתה, במטרה שיועברו לבתו מנישואיו השניים. לטענתו אשתו הראשונה היא תובעת סדרתית שמגישה נגדו תביעות במשך יותר מ-20 שנה.

השופטת ורדה בן-שחר קבעה שטענת הבעל אינה סבירה, משום שאשתו השנייה אפילו לא הייתה בהריון בזמן שבו הועברו הזכויות בדירת אמו, מה גם שעד היום הן לא נרשמו על שם הנכדה.

לדעת השופטת, הסכם הגירושים בין הנתבעים מנוגד לכל היגיון של חלוקת משאבים בין בני זוג, משום שיוצא שהנתבע הסכים לכאורה להישאר ללא רכוש. כמו כן, במסגרת תביעת המזונות שהגישה האישה השנייה בשם בתה היא הודתה שמטרתם הייתה להשאיר את כספם אצלם ולא לשלם מזונות לילדיו מנישואיו הקודמים.

מסקנת השופטת בן-שחר הייתה שהנתבעים הבריחו רכוש במטרה לחמוק מתשלום חוב המזונות של הנתבע לילדיו, ובפעולותיהם יש יותר מ"אותות מרמה". לפיכך קבעה שהנתבע הוא הבעלים ב-60 אחוז מהזכויות בדירה עם גרושתו השנייה.