"חופשה בהפרעה": קלקלו לנו את האייטיז
חברי משפחת גריזוולד סחפו אותנו למסעותיהם בשנות ה-80 בזכות הדמויות שובות הלב והמגוחכות שהצחיקו אותנו בשלל סצנות קומיות. ב"חופשה נעימה" נוטשים הבמאים ג'ון פרנסיס דיילי וג'ונתן גולדסטין את הדמויות ומתרכזים ברגעים וולגרים, הקאות, פאניקה מינית ועוד כדי לאלץ אותנו לצחוק
את התסריט ל"חופשה נעימה" כתב התסריטאי ולעתיד במאי ג'ון יוז (עיבוד לסיפורו הביוגרפי "חופשה 58" שפורסם ב"נשיונל למפון"), והוא בוים על ידי הרולד ראמיס. "חופשה בהפרעה", לעומת זאת, נכתב ובוים ע"י ג'ון פרנסיס דיילי וג'ונתן גולדסטין. ההבדל בין היוצרים שעומדים מאחורי קלאסיקות כמו "בית החיות" ו"לקום אתמול בבוקר" (ראמיס) או "תקועים בדרך" (יוז) לבין שני התסריטאים של סרטי "איך להיפטר מהבוס" מדבר בעד עצמו.
במהותו זהו ההבדל בין הומור הנובע מחיבה בסיסית לדמויות, בעודו משתמש בחולשותיהן (האנושיות) כדי לייצר אפקט קומי, ובין סרט שכולו התפלשות בהפרשות, זדון ותסכולים מיניים. "חופשה בהפרעה" משתמש בדמותו של ראסטי, הבן למשפחת גריזוולד, שהפך כעת לאבי משפחה בעצמו (בגילומו של אד הלמס), ואף מציג הופעת אורח קצרה של צ'ייס וד'אנג'לו. הסרט גם כולל התייחסות מודעת לסצנות וגגים מתוך הסרט המקורי, אך מעניק להם את הטוויסט שלו.
הקשר, אך גם ההבדל, בין שני הסרטים ניכר מכותרות הפתיחה המשתמשת באותו שיר ("Holiday Road" של לינדזי בקינגהם), ואותו קונספט של תמונות "מצחיקות" אופייניות למזכרות מטיולים משפחתיים. בעוד בגרסא המקורית היו אלו גלויות קיטש, שלטים של מוטלים ואתרים סרי טעם באופן משעשע, בגרסה המעודכנת מוצגות תמונות משפחתיות שהחצי השני שלהן נחשף בהדרגה ומגלה את הפין המשתין של הסוס עליו רוכבת אישה, את האדם שמקיא על בני משפחתו וכך הלאה. הכיוון ברור.
עוד ביקורות סרטים בערוץ הקולנוע:
העלילה הפשוטה תואמת את השילוב בין סרט משפחה לסרט מסע. האב ראסטי מבין שהחופשה המשפחתית הקבועה בבקתה בשבוייגן מישיגן לא מספקת את רצונותיה של אשתו. הוא מחליט לשחזר את טיול הילדות, את היעד של הסרט המקורי, ולקחת את המשפחה לנסיעה משיקגו ועד פארק השעשועים (הפיקטיבי) "וואלי וורלד" בחוף המערבי.
מכונית הסטיישן הכעורה בה נסעה המשפחה בסרט המקורי מוחלפת ב-2015 במקבילה האלבנית שלה, עם שלל פגמי עיצוב וכפתורים שעושים כל מיני דברים משונים. המכונית החדשה היא דימוי הולם לסוג ההומור בסרט כולו. הסצנות לא בנויות על דמויות אלא על כפתורי מבוכה, השפלה או אלימות שנלחצים, בנקודה כזו או אחרת, בכל סצנה והן אלו שאמורות להקפיץ את הצחוקים.
דוגמא לכך היא הגג הזכור מהסרט המקורי שבו במהלך הנסיעה מופיעה מכונית פרארי אדומה הנהוגה על ידי דוגמנית העל כריסטי ברינקלי. סדרת מפגשים פלרטוטים בינה לבין אבי המשפחה המובילה לרגע שבו האב עומד בפני הפיתוי. בסרט הנוכחי יש הומאז' לגג זה, עם דוגמנית ספורטס אילוסטרייטד, רק שבמקרה הנוכחי (כפי שהטריילר של הסרט מסגיר) הפלרטוט על הכביש המהיר מסתיים בתאונה חזיתית בין המפלרטטת למשאית.
הגג החוזר האמיתי של הסרט מחליף את הדוגמנית בפרארי בנהג משאית זועם (וכנראה פדופיל) הרודף את המשפחה לאורך המסע. ההבדל בין שני הסרטים מאפשר להצביע על הממד האפל והפסימי יותר המצוי ברקע של הסרט הנוכחי.
הביקורת על הסרט אינה נובעת, לכשעצמה, מהשימוש בהומור של פאניקה מינית והפרשות. הבעיה היא שזה כל מה שיש בו. כשיש איזון בין סוג בדיחות זה לעיצוב דמויות וסיטואציות ("משתגעים על מרי", "שכנים") - התוצאה יכולה להיות מאוד מצחיקה. אך ללא איזון מה שנותר הוא מכניזם ציני שמנסה לחלוב צחוקים באמצעות אכזריות וגועל.
"חופשה בהפרעה" (ארצות הברית) - במאים: ג'ון פרנסיס דיילי וג'ונתן גולדסטין. שחקנים ראשיים: אד הלמס, כריסטינה אפלגייט, צ'בי צ'ייס, בוורלי ד'אנג'לו, סקיילר גיזונדו, סטיל סטיבנס, כריס המסוורת', לסלי מאן, צ'ארלי דיי ורג'ינה הול. אורך הסרט: 99 דקות.
