מה קרה בפעם האחרונה שהאמריקאים בגדו ביהודים?
האם ממשל אובמה דובר אמת כשהוא מבטיח שהוא יגן על מדינת ישראל מפני הגרעין האיראני? תזכורת לפעם הקודמת שבה יהודים לא היו חלק ממארג האינטרסים של ארצות הברית. רמז: הם עמדו מנגד ונתנו לשיירה לעבור
במאמר שפורסם באתר "מידה", חוזר ארז תדמור אל הפעם האחרונה בה הממשל האמריקאי בחר להעלים עין מפגיעה ביהודים על אף שהייתה לו את היכולת למנוע זאת.
תדמור נעזר בספר של ארתור ד. מורס, ,והעולם שותק – עת נספו ששה מיליונים", על מנת להסביר כיצד על אף המידע הרב שזרם ממקורות יהודיים וממקורות אירופיים, האמריקאים לא נקפו אצבע לעצור את התקדמות הפתרון הסופי.
>>עוד באתר ערוץ 20>>
ב-20 בדצמבר 1941 דיווח ה'ניו-יורק פוסט' על המתה של אלף יהודים מוורשה בגז, ובמרס 1942 כבר דווח ב'איסט לונדון אובזרבר' על רציחת יהודים באושוויץ. שגרירות הולנד בשווייץ מסרה דיווח על רציחת יהודים בגז במחנה מטהאוזן במאי 1942, ובאותו חודש העביר ארגון 'הבונד' דיווח ללונדון לפיו "הממשלה הגרמנית החלה לממש את התנבאותו של היטלר שבחמשת הרגעים האחרונים למלחמה... ישמיד את כל יהדות אירופה".
אדישות פושעת, סחבת בירוקרטית ואנטישמיות
תדמור מציין שבע דרכים בהן יכלו אמריקה ובריטניה לסייע ליהודים: קריאה ישירה לשחרור היהודים, ביטול זמני של מכסות ההגירה לאמריקה, הרפיית הסגר האנגלי-אמריקאי כדי להעביר ציוד הומניטרי, מאמץ של בעלות הברית לשכנע מדינות ניטראליות לפתוח את שעריהן בפני פליטים יהודים, תביעה מהבריטים לבטל את הספר הלבן של 1939 ופתיחת שערי הארץ לפליטים יהודים, סיוע כספי וארגוני לאלו שעסקו בהצלת יהודים והרתעת אנשי ממסדי גרמני מהשתתפות במסע ההשמדה.
"בכל אחד מהתחומים הללו הפגינו הבריטים, ובעיקר האמריקנים, שילוב מצמרר של אדישות פושעת, רפיון, אטימות לב, חדלות אישים, סחבת בירוקרטית, חוסר אכפתיות, רשלנות, מנהיגות כושלת מבחינה מוסרית וגם מידה לא מבוטלת של אנטישמיות בקרב עובדי מחלקת המדינה ושירות החוץ האמריקני והבריטי", מסכם תדמור.
הוא מציג מספר רב של דוגמאות, אך אחת השערורייתיות שבהן היא ועידת ברמודה, שהוקמה בלחץ בריטי על מנת לבחון דרכים יעילות להצלת היהודים.
ביום בו נפתחה הוועידה פרץ מרד גטו ורשה. ביום התשיעי למרד כתבו מנהיגיו: "רק כוחן של בעלות-הברית יוכל להושיט עתה עזרה פעילה ומיידית. בשם מיליוני יהודים נשרפים ונרצחים ונקברים חיים, בשם אלה המשיבים מלחמה שערה ובשם כולנו, הנידונים למוות, אנו קוראים לעולם כולו... בעלי בריתנו הקרובים ביותר חייבים סוף סוף להבין את מידת האחריות הנובעת מתוך אדישות כזו לנוכח פשע שאין כדוגמתו, המבוצע כנגד עם שלם, שסיומו הטרגי מתרחש בימים אלו. התקוממות הגבורה, שאין לה אח ורע בהיסטוריה, של בני הגטו הנידונים למוות, חייבת לעורר לבסוף את העולם למעשים ההולמים את חומרת השעה".
הדיפולמט מירון ס. טיילור סיכם כבר ב-30 באפריל 1943 (כשבוע וחצי לאחר פרוץ מרד גטו ורשה): "ועידת ברמודה היתה, לדעתי, בלתי יעילה בתכלית, ואנו ידענו כי כך תהיה". ריצ'רד קידסטון לאו, ראש המשלחת הבריטית, ציין ב-1965: "היה זה מאבק על צידוק עצמי. חיפוי על אי-פעולה. אמרנו כי תוצאות הועידה הן סודיות, אך אינני יכול להיזכר בתוצאות כלשהן".
ידעו על המחנות, סירבו להשמיד
הנקודה האחרונה בה נוגע תדמור היא אי המוכנות של האמריקאים להפציץ את מחנות ההשמדה ולגדוע את מפעל הרצח. לדבריו, ג'ורג' מקגוורן, מועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות בבחירות 72' (הפסיד לריצ'רד ניקסון) היה טייס מפציצי קרב במלחמת העולם השנייה. מקגוורן, שהוצב עם הטייסת שלו באיטליה, אמר כי החל מסתיו 1943 היה אושוויץ בטווח הגיחות של מפציצי חיל האוויר. הוא העיד כי בקיץ 1944 החלו חילות האוויר של בעלות הברית בהפצצת מפעלי שמן סינתטי בשלזיה, אחד מאותם מפעלים מוקם במרחק פחות מ-8 ק"מ מתאי ההשמדה באושוויץ
"אין כלל מקום לשאלה אם היינו צריכים לפעול באושוויץ", ציטט ראיון של מקגוורן לטלוויזיה הישראלית. "היה לנו סיכוי לא רע למחות את פסי הרכבת האלה מעל פני האדמה, מה שהיה פוגע בהעברת האנשים לתאי המוות האלה, והיה לנו סיכוי די טוב להשמיד את תנורי הגז האלה".
הממשל האמריקני, חשוב להדגיש, ידע בשלב הזה על המתרחש במחנה בעקבות עדותם של שני יהודים שנמלטו מהמחנה וחיברו את המסמך שנודע בשם 'הפרוטוקולים של אושוויץ'. צילומי אוויר של המחנה מלמדים כי מטוסי בעלות הברית חלפו מעל המחנה, ידעו היטב על המתרחש בו, ויכלו להפציצו באותה עת בוודאות. כמו רבות מהפעולות שיכלו להציל יהודים בשואה, דבר מכל אלו לא נעשה.
"הלקח שהיינו צריכים להפיק מהשמדת העם היהודי בשנות ה-30 וה-40 הוא בהיר וחד משמעי: אחרי הבריתות והיחסים ההדוקים, אסור לעם היהודי לסמוך על איש זולת על כוחו ויכולתו שלו", מסכם תדמור.
