מטוס הקרב הישראלי נפל בגלל אצבע אחת
דרמה בישיבת הממשלה השבוע לפני 28 שנים, וניצחון דווקא לפרס: הוא שכנע את שרת הבריאות לתמוך ברגע האחרון בהצעתו לבטל את פרויקט ה"לביא" הגרנדיוזי - והארץ סערה בגלל התעשייה האווירית. למה בכתה ארבלי-אלמוזלינו וכינתה את המהלך "אונס קבוצתי"?
הוא היה אמור להיות מטוס הקרב של חיל האוויר לשנות ה-2000, אולם בישיבת ממשלה דרמטית ב-30 באוגוסט 1987 החליטו השרים על סגירתו של הפרויקט הישראלי על חודו של קול - קולה של שרת הבריאות שושנה ארבלי-אלמוזלינו, ששינתה את דעתה ברגע האחרון. התוצאה: אלפי עובדים פוטרו מהתעשייה האווירית.
לכל הכתבות של השבוע לפני
מיזם הלביא נולד בשלהי שנות ה-70, כיוזמה עצמאית של התעשייה האווירית לתכנן מטוס קרב בהתאם לצרכיו העתידיים של חיל האוויר הישראלי. בשנת 1980 החליטה ממשלת ישראל לאשר את התוכנית ולהטיל על התעשייה האווירית לתכנן מטוס שכזה. כבר בתחילתו עורר המיזם מחלוקות בקרב אנשי צבא ופוליטיקאים. בין השאר נטען כי עלותו העצומה תגרום לשיתוק הצטיידותו הטכנולוגית של צה"ל, ולמעשה אין בכוחה של כלכלת ישראל לשאת בעול התקציבי.
בדצמבר 1986 המריא אב-טיפוס של הלביא לטיסת בכורה מוצלחת, אך הוויכוח על עתידו של הפרויקט המשיך להתנהל, הן במישור הפוליטי הן בתקשורת הישראלית, ונוספו לו הפגנות, חלקן אלימות, של עובדי התעשייה האווירית - ואיומים מוסווים מצד הממשל האמריקני.
שמיר, שהבין כנראה שיש לו רוב, הודיע לפרס כי יבקש לערוך הצבעה על התוכנית לביטול הפרויקט. פרס מצדו הודיע כי הוא מבקש לאפשר לשרי המערך לצאת להתייעצות של כחצי שעה.
פרס פנה לארבלי-אלמוזלינו, שרצתה להימנע בהצבעה, ותבע ממנה להצביע בעד הצעתו. הנימוק המרכזי, לפי הכתבה ב"ידיעות אחרונות", היה שהנושא הפך לפוליטי ולכן הצבעה בעד הלביא תהווה ניצחון לליכוד. שרת הבריאות אמרה: "אבל אתה הצעת בכל ישיבות 'שרינו' שלא להתייחס אל הנושא הזה כאל נושא מפלגתי. אני לא אשמה ששינית את עמדך כמה פעמים. אני עקבית בעמדתי. אתם רוצים לכפות עליי עמדה".
שרי העבודה חזרו לישיבת הממשלה ללא ארבלי-אלמוזלינו. "הייתי צריכה להתאושש. שתיתי מים, שטפתי את הפנים", הסבירה השרה שהלכה לשירותים. בעוד הנוכחים ממתינים לשרת הבריאות התפתחו חילופי דברים ברוח עוינת בין אריאל שרון לפרס. שרון אמר: "שכנעת את שושנה? הרי דיברת נגד קווים מפלגתיים... התוכנית שלך אינה נותנת תשובה ללביא ולהמשך הפיתוח הטכנולוגי".
פרס ענה: "למה כל דבר אתה רואה בהיבט האישי?" - שרון לא ויתר והשיב: "לא מדובר בהיבט האישי, אלא שכל התוכנית שלך אינה ניתנת ליישום". בשלב זה נכנסה ארבלי-אלמוזלינו לחדר הישיבות ושמיר הורה לקיים הצבעה. 12 שרים הצביעו בעד הצעתו של פרס (כולל שר האוצר משה נסים מהליכוד), 11 התנגדו.
ארבלי-אלמוזלינו, שטענה ש"העם רוצה לביא" והייתה מוכנה להטיל מסים מיוחדים למען המטוס, שמה קץ לפרויקט. אי הצטרפותה לתומכים הכריעה את הכף. "להרים יד בעד לא יכולתי, וגם להרים נגד אסר עלי מצפוני. מה נותר לי? רק להימנע", היא אמרה. לאחר ההצבעה התפטר השר משה ארנס.
בראיון לאורלי אזולאי, יום אחרי ההצבעה, אמרה ארבלי-אלמוזלינו: "את קוראת למה שהם עשו לי אונס קבוצתי? יכול להיות. אני רק מוכרחה להגיד לך, כשישבתי בחדר עם השרים הרגשתי בדידות איומה. ביקשתי כמה דקות כדי להיות עם עצמי, אבל הם אמרו לי את לא, עכשיו, תחליטי, אין זמן. הם אמרו לי, את לא נמצאת בממשלה הזו באופן פרטי, המפלגה שלחה אותך".
ארבלי-אלמוזלינו המשיכה: "פרס אמר לי 'אני מיניתי אותך, את חייבת לקבל מרות'. נעלבתי מהסגנון. אמרתי, אם זה כך – תיקח בחזרה את המנדט. לא צריך, אבל אז כולם מה פתאום אל תקחי את זה קשה".
מי שקיבלו את תוצאות בזעם היו עובדי התעשייה האווירית, שרבים מהם ידעו כי בעקבות ההצבעה יאבדו את מקום עבודתם. מנכ"ל התעשייה האווירית דאז, משה קרת, אמר כי מדובר ב-3,000 עד 4,000 עובדים, בעיקר מחטיבת ההנדסה, שיפוטרו. "החלטת הממשלה מוטעית ונסבול מהשלכותיה עוד הרבה שנים", הוא אמר.
"לא רק פרויקט הסתיים. הסתיימה תקופה שלמה", הוסיף קרת. "אני בספק אם אי פעם בעתיד תוכל ישראל להרים לאוויר מטוס קרב מתוצרתה". מאוחר יותר דובר על 6,000 עובדים שיפוטרו.
כמה ימים לאחר החלטת הממשלה מכתבי הפיטורים יצאו לדרכם. שמיר שוחח עם עובדי התעשייה האווירית ועם ראש מינהלת פרויקט הלביא וסגנו, וביקש מהם להמשיך את מסע ההסברה הציבורי למען הלביא. "חשוב שתשמיעו את נימוקיכם בצורה שתגיע לכל שכבות הציבור", אמר ראש הממשלה דאז. "הפסקת פרויקט הלביא פוגעת בתעשייה האווירית, אבל בראש ובראשונה במדינה כולה".
בהמשך אותו שבוע דרמטי כ-500 מעובדי התעשייה האווירית נכנסו לחצר משרד הביטחון בקריה בתל-אביב ושם ערכו "הלוויה" לדגם גדול של מטוס הלביא שהביאו איתם בידיהם. הם אחזו ורדים ומודעות אבל על מותו של מטוס הקרב העתידי של ישראל.
משם צעדו העובדים לשגרירות ארצות הברית, שהביעה את תמיכתה בביטול הפרויקט. "ויזה, תנו לנו ויזה", צעקו העובדים. לקראת הצהריים הם הגיעו לבית מפלגת העבודה, ששכן אז ברחוב הירקון, שם קיימו הפגנה סוערת וקולנית.
במקביל, הפגינו עובדים רבים בצמתים מרכזיים באזור נמל התעופה בן גוריון. הם הבעירו צמיגים וחסמו את כל הכניסות לנמל. בנמל עצמו נכנסו עובדים לבית הנתיבות ועוררו מהומות. עובדים עלו על דלפקי חברות התעופה ואחרים הניפו כרזות מול הנוסעים. כוחות גדולים של משמר הגבול הוזעקו, אך אז פינו העובדים את המקום.
קבוצה נוספת של כ-100 עובדים הצליחה לפרוץ את אחד השערים בגדר הנמל, סמוך לאור יהודה. הם התפרסו על המסלול, מול עיניהם הנדהמות של פקחי הטיסה. אחרי הפסקה קצרה בהמראות הן חודשו על המסלול "השקט" שהיה פנוי. במשך שעה שהו העובדים על המסלול, כשמפקד מחוז מרכז של המשטרה, ניצב אנוש גבעתי, מנסה לשכנע אותם להתפנות. הם עזבו את המקום רק כשהגיעה למקום מכונית להתזת מים.
למחרת הגיעו מאות עובדים של התעשייה האווירית לשגרירות ארצות הברית בתל-אביב כדי להתעניין בקבלת ויזה. אחד העובדים אמר: "אם יפטרו אותי, אין לי מה לעשות כאן בארץ. אני יכול להשיג עבודה בארצות הברית".
"פרס הביתה, נסים צריך להתפטר – לא צריך אותך יותר", צעקו העובדים. "אנחנו עצבניים היום", אמר אחד העובדים. "אני לא יודע מה יקרה אם יוחלט שלא להעלות את ה'לביא' להצבעה שנייה".
באותו יום הפגינו מאות עובדים ברחבת הכותל, נושאים איתם דגם של מטוס הלביא וארבעה ארונות קבורה, אותם ניסו להכניס לרחבת הכותל, אך השוטרים מנעו מהם להיכנס. קבוצה אחרת של כ-200 עובדים הפגינה מול בניין משרד האוצר בירושלים והם צרו על הכניסה לבניין, במטרה למנוע את יציאתו של השר נסים לכנסת. השר יצא בסופו של דבר ביציאה האחורית.
בינתיים החריפו עובדי התעשייה האווירית את מחאתם. בהפגנה שנערכה מול משרד החוץ בירושלים הגיעו מאות עובדים. המפגינים העבירו בקשה ללשכת שר החוץ פרס שיפגש איתם. כאשר התקבלה תשובה שלילית החלה מהומה.
עשרות מפגינים נהרו אל רחבת הכניסה למשרד החוץ, וכמה מהם אף טיפסו על גדרות המשרד בניסיון לפרוץ פנימה ובקריאות "פרס התפטר" ו"פרס הביתה". מפגינים אחרים טיפסו על מכוניות עובדי משרד החוץ שחנו בחניון הסמוך.
קציני משטרת מחוז ירושלים קראו לעובדים לשוב למקומותיהם. במקום נוצרה מהומה גדולה יותר והשוטרים השתמשו בגז מדמיע. המפגינים התפזרו לכל עבר, כשהם ממררים בבכי בגלל הגז. הם עלו על הכביש הראשי הסמוך למשרד וחסמו אותו. חלקם, כך על-פי הכתבה אז ב"ידיעות אחרונות", יידו אבנים לעבר הכביש ופגעו באחת מניידות המשטרה. תשעה מפגינים נזקקו לטיפול רפואי וחמישה נעצרו.
והיו כאלו שבכלל שמיר לא רוצה בהמשך הפרויקט. שרי מפלגת העבודה מתחו על ראש הממשלה ביקורת חריפה.
הם אמרו ששמיר מסית את העובדים נגד החלטת הממשלה, אך בתוככי תוכו הוא מרוצה מקרקוע הלביא. "שר הליכוד יודעים שלא היה מנוס מלקבל החלטה כואבת", אמרו שרי העבודה בישיבת "שרינו". פרס הסביר: "ההחלטה הייתה כואבת, אבל הכרחית. העתיד יוכיח זאת, כפי שהעתיד הוכיח שההחלטה על התוכנית הייתה הכרחית".
הלביא, אף שלא הושלם, הביא לפיתוח לא מעט מערכות טכנולוגיות מתקדמות שבהן נעשה שימוש עד היום, ובעיני רבים הוא נחשב למטוס שהיה יכול להיות הטוב בסוגו בעולם.
לפנייה לכתב/ת 
