הבעל התאבד - האישה תבעה בית מחמותה
אישה שהתאלמנה בזמן הליכי גירושים פנתה לבית המשפט ודרשה שאמו של בעלה המנוח תעביר אליה זכויות בבית במושב. היא נדחתה על הסף
בני זוג מושבניקים היו בעיצומם של הליכי גירושים כאשר הבעל שם קץ לחייו. לאחר מותו פנתה האישה לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה ותבעה מחמותה להעביר אליה את הזכויות בבית שבו התגוררו ושאמור היה לעבור אליהם כמתנה. אבל בית המשפט דחה אותה
לנוכח התנהגותה "המחפירה".
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- ילד, יש לך נשק בילקוט? אלו הן זכויות התלמיד
- כך עוקפים נושים? "רכש" תמונות מהמשרד
- ייצוגית: הנחת ארנונה אוטמטית לקשישים נכים
- חרדי זוכה מתקיפת שוטר – המדינה תשלם לו
משפחה שכזאת
הבת תבעה: יש לסלק את אבא מהדירה שלי
עו"ד אבירם מיכאל
ב-1999 רכש אב דירה בהרצליה, ורשם אותה על שם בתו אף שגר בה בעצמו. לימים דרשה הבת את הבעלות המלאה. מה החליט בית המשפט?
ב-2010 החליטו בני הזוג להתגרש ופתחו בהליכים משפטיים. האישה הגישה תביעה נגד הבעל ונגד אימו, שבה - בנוסף לענייני מזונות לשלושת ילדיהם - היא עתרה גם לזכויות ברכוש, כולל המשק שבו התגוררו ושייך לאם האלמנה.
גם לאחר ההתאבדות של הבעל כשלו ניסיונות רבים לגשר בין האישה לחמותה. בבית המשפט סיפרה האישה שלפני 20 שנה עברו היא ובעלה לגור במשק – שהיה שייך לסבו - ושיפצו אותו פעמיים. לדבריה, לאורך תקופה זו התחייבו הוריו של הבעל שבני הזוג יהיו בנים ממשיכים במשק. ב-2001 אישרה הנהלת האגודה את בקשתם, ובכך, לשיטתה, הושלם מינויים לבנים ממשיכים.
החמות טענה מנגד כי היא ובעלה אכן נעתרו בזמנו לבקשת בנה המנוח ואשתו, אולם הדבר אינו מהווה הסכמה מחייבת. לדבריה, כבר עם מותו של בעלה עברו אליה הזכויות בנכס, והיא הודיעה לאגודה כי בנה ורעייתו אינם בנים ממשיכים.
השופטת אליה נוס קבעה כי מעבר לאישור האגודה, על מנת למנות בן ממשיך צריך לקבל גם אישור ממינהל מקרקעי ישראל. אלא שהצדדים לא פנו למינהל והזכויות במשק עדיין רשומות על שם החמות. כלומר, הפנייה לאגודה יצרה למעשה התחייבות למינוי שעדיין ניתן להתחרט עליה.
לדעת השופטת, יש להניח שכוונת הנתבעת ובעלה המנוח למנות את בנם ואשתו לבנים ממשיכים הייתה מותנית בהמשך קיומם של חיי משפחה תקינים ביניהם. היא הבהירה שלפי החוק, נותן המתנה יכול לחזור בו, בכפוף לתנאים מסוימים, אם המקבל התנהג באופן "מחפיר". לעמדתה, כך היה במקרה הזה.
עם זאת נקבע שהתובעת זכאית לפיצוי על הכספים שהשקיעה בשיפוצים שונים לאורך השנים שבהן גרה בו עם משפחתה. על מנת לאמוד את גובה הפיצוי מונה שמאי שיעריך את עלויות השיפוצים.
במקביל, גם תביעת המזונות נדחתה. השופטת נוס הכריעה שאין לחייב את הנתבעת בתשלום מזונות נכדיה בשל הכנסתה של כלתה (כ-17 אלף שקל בחודש – משכורת פלוס קצבת שארים) וכן לנוכח הכספים שהיא צפויה לקבל בעקבות פסק הדין.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב"כ התובעים: עו"ד טמיר
- ב"כ הנתבעים: עו"ד שרם וקזלו
- עו"ד רן רייכמן עוסק בדיני משפחה
- הכותב לא ייצג בתיק
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
