טרטור נשים בשמירת היריון. הסוף?
למרות המלצת הרופא ללירז שתצמצם בעבודתה עקב כאבים במהלך ההיריון, סרבו בביטוח הלאומי לשלם לה גמלת שמירת היריון. שני מומחים שמינה בית המשפט צידדו בעמדת הביטוח הלאומי, אולם את השופטת, דעת המומחים לא הרשימה במיוחד
לירז בת ה-27 נכנסה בשעה טובה להיריון. בשבוע ה-23 להריונה תקפו אותה כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל. לירז פנתה לאורתופד.
עליך להימנע מישיבה ממושכת, המליץ הרופא, היא מחמירה את כאבי הגב. כאשר גילה כי עבודתה כגרפיקאית כרוכה בישיבה מול מחשב, הורה לה להפחית מעבודתה כדי מחצית המשרה.
עוד באותו היום פנתה לירז לרופא הנשים שלה ד"ר עודד ענבר. זה האחרון בדק אותה, ערך בדיקות והגיע למסקנה שלא די בהפחתת היקף משרתה. עליה לחדול כליל מעבודה עד ללידה.
מצוידת בהמלצת רופא הנשים שלה, פנתה לירז למוסד לביטוח לאומי כדי לקבל גמלת שמירת היריון. מצטערים, השיבו לה מסלקי התביעות במוסד, לדעת הרופאים שלנו העבודה בזמן ההיריון לא תגרום לך כל נזק.
לירז פנתה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. השופטת אריאלה גילצר-כץ מינתה את רופא הנשים ד"ר פטר יעקובי כמומחה מטעמה. אין ללירז כל בעיה להמשיך ולעבוד כמקודם, קבע הרופא המכובד, מצבה הרפואי לא נובע מעצם ההיריון אלא מעברה השופע בעיות גב, כולל עקמת ותאונת דרכים. "כאבי גב הינם שכיחים ביותר", הוסיף הרופא, "כ-70 אחוז מהנשים סובלות מכאבי גב בהיריון. ברור כי אין לשלוח את כולן לשמירת היריון".
השופטת גילצר-כץ קראה בעיון את חוות דעתו של ד"ר יעקבי וגילתה כי הוא לא התייחס כלל לסוג עבודתה של לירז. השופטת מינתה מומחה נוסף, את פרופסור אייל שיינר. אין כל ממצא המצדיק מנוחה שלמה בבית, קבע המומחה הנוסף ופסק כי שמירת ההיריון במקרה זה אינה מוצדקת.
החליטה לקחת אחריות
רוב רובם של השופטים היו עושים לעצמם בשלב זה מלאכה קלה. הם היו מתבססים על אינספור פסקי דין החוזרים כמו מנטרה על כך שמומחי בית המשפט הם "אורים ותומים". השופטת גילצר-כץ יכולה הייתה להסתמך על פסקי דין אלה ולשלוח את לירז חזרה לעבודתה. ממילא איש לא היה מאשים אותה אם חס וחלילה היה נגרם נזק לאשה או לעוברה.
אולם השופטת אריאלה גילצר-כץ החליטה לקחת אחריות ועשתה עוד מעשה לא שגרתי במקומותינו. היא לא ראתה את עצמה שומרת הסף של המוסד. היא שמה במרכז פסק דינה את טובתה של האישה ההרה.
אכן, הודתה השופטת גילצר-כץ, בפסקי דין רבים מספור נקבע כי "המומחה הוא אורים ותומים המאיר את עיני השופטים בשטח הרפואי", אבל לנו השופטים יש את שיקול הדעת והסמכות. במקום לטבוע בהכרעה בין מחלוקות מומחים רפואיים, השופטת החליטה להתבונן על כל הסוגיה מנקודת מבטה של אישה שבמהלך ההיריון תקפה אותה מחלה והיא אובדת עצות וחרדה לגורל עוברה ולגורלה שלה.
רופא הנשים האישי של לירז, מזכירה השופטת, בדק ומצא שלא די בכך שהיא תפחית את היקף משרתה כמצוות האורתופד, אלא שעליה לחדול מעבודתה כליל. לירז נהגה כפי שכל אחד אחר היה נוהג. על פי המלצתו. "לדעתי אך סביר הוא שאישה הרה, שבעת הריונה מורה לה רופא הנשים שלה לחדול מעבודה, תנהג על פי הוראת הרופא האישי שלה".
המילה האחרונה - של רופא הנשים
קשה לאמץ את עמדת מומחי בית המשפט, הסבירה השופטת. הם כלל לא ראו את המטופלת. את חוות דעתם הם מבססים על בדיקות של אחרים או על כך שאחרים לא שלחו את המטופלת לבדיקות הדרושות. לכן יש להעדיף את עמדתם של הרופאים המטפלים שראו את לירז בעת הריונה ועליהם הייתה מוטלת האחריות שלא יאונה לה כל רע.
"בכל הכבוד", הוסיפה השופטת, "מה מצופה מאישה בהיריון אשר מקבלת הוראה מרופא נשים להפסיק את עבודתה? לבקשו לשלוח אותה לבדיקות נוספות? לדרוש כי יפנה אותה לרופא תעסוקתי? הדעת נותנת שאין זו תוצאה המתיישבת עם תכליתו הסוציאלית של חוק הביטוח הלאומי".
אבל האורתופד שאליו הלכה לירז בתחילת הדרך הוא עצמו קבע כי היא יכולה לחזור לחצי משרה, התעקש נציג הביטוח הלאומי.
זה נכון, השיבה השופטת, אבל המומחיות בנושאי היריון ולידה שייכת לרופא הנשים והדעת נותנת שהמילה האחרונה בדבר שמירת היריון מסורה לו ולא לאורתופד.
פסק דינה היפה של השופטת אריאלה גילצר כץ מחזיר סוף סוף את הנשים ההרות למרכז הבמה ותשומת הלב. המבוטחות המשלמות כל חייהן למוסד לביטוח לאומי רשאיות סוף סוף להאמין כי ביום צרה הביטוח הלאומי יעמוד מאחוריהן ולא יתיש אותן בערכאות משפטיות בוויכוחים אינסופיים בין מומחים רפואיים.
לפנייה לכתב/ת 
