לשנה החדשה: להצליח לקבל את ההחלטות הנכונות עבורכן

בדיוק לפני 6 שנים התגרשתי. אני ובעלי-עדיין עמדנו מול שלישיית רבנים בטקס מוזר שבו בעלי-עדיין אמר לי "מגורשת מגורשת מגורשת", והתפוצצנו מצחוק.

הסיטואציה הייתה כל כך מגוחכת שהרגשנו כאילו שמצלמים אותנו לסצנה בסרט קומי, ומכל תהליך הגירושין שהיה לא נעים בלשון המעטה זה היה רגע שבו היינו קרובים מאי פעם. חוץ מזה, אומרים שצחוק זה תחליף לבכי. אז צחקנו. כמה רגעים מאוחר יותר לחצנו ידיים והייתי גרושה רשמית.

הכתבות הקודמות

את לא צריכה בן זוג כדי להעריך את עצמך

להתגרש ולשחרר: להמשיך הלאה אחרי הגירושין

הגירושין קיבלו תוקף ממש לפני ראש השנה ולפי החלוקה שעשינו בינינו הילדים היו אמורים לחגוג איתו. כל שנה היינו מתווכחים איפה עושים את החג, אצלי או אצלו (איך הזיכרון נמחק באופן פלא כשכל אחד רוצה שהחג יהיה אצל המשפחה שלו, הא?...) ועכשיו השאלה הזו קיבלה משמעות חדשה ובלתי מוכרת.

התחושות שעלו בי היו מוזרות, לא ידעתי איך אעביר ערב שלם כשכולם מנסים להתנהג בטבעיות אבל את יודעת שהם מתים להגיד לך מלא דברים שאת לא רוצה לשמוע ולא מתחשק לך לענות עליהם, רציתי להישאר לבד אבל לא רציתי להישאר לבד, חברים הציעו שנטוס לחו"ל, לא קניתי בגדים חגיגיים לילדים ולא תחתונים לאבא שלהם (יש איזו אמונה דבילית שצריך להיכנס לשנה החדשה עם תחתונים וגרביים חדשים).

המוח שלי רץ לאלף כיוונים, המחשבות עשו ביניהן תחרות, ואפילו קינאתי בילדים שלי שיאכלו ארוחה מרוקאית טעימה כשאני שוב אסרב לגפילטע פיש חיוור.

לא זוכרת מה עשיתי באותו יום. הייתי מכונסת בעצמי(צילום: Shutterstock)

ידעתי שאני מוקפת באהבה

מה עשיתי בסוף? אני לא זוכרת. אולי הייתי אצל הדודה, אולי נשארתי לבד בבית ורימיתי את כולם שאני חוגגת עם מישהו אחר שגם אותו רימיתי. אני לא זוכרת כי זה לא משנה. ידעתי שאני עטופה באהבה, מוקפת אנשים שרוצים בטובתי, אבל הייתי מכונסת בעצמי בכל מקום.

לא היה לי אכפת איפה ועם מי אני חוגגת, כי לא חגגתי. לא הייתי עצובה ולא הייתי שמחה, היתי בעיקר מבולבלת. ניתחתי מה רע ומה טוב עד שהמוח שלי ביקש ממני לסתום קצת, כי זה ראש השנה ואכלתי לו את הראש.

בחג הזה הילדים איתי, וכשחולפת בי מחשבה כמו 'הם היו שמחים אם גם אבא שלהם היה איתנו' אני מתגרשת ממנה במהירות. מחשבות שליליות מייצרות מציאות שלילית והופכת אנשים לעצובים.

אני נזכרת בפעמים שאבא שלהם ואני כמעט העפנו את הגג מצעקות בגלל הלחץ של החגים ומבינה שהאידיליה שמצטיירת במוח, לפיה כל פעם חגגנו כמו וואן ביג הפי פמילי, זה ניסיון פאתטי של המוח לטשטש את הרצון שלי להיות שמחה במה שיש לי עכשיו.

ראש השנה מסמל את כל מה שהשנה הקרובה תביא אלינו. אם נזמן טשטוש ועצבות וכאב הם יתיישבו איתנו לארוחת החג, אבל מי רוצה לשבת איתם (בינינו, גם ככה ארוחת החג המשפחתית די מבאסת במשפחות מסוימות...).

קבלו את ההחלטות הנכונות עבורכן

תחליטו שבשנה הבאה תקבלו את ההחלטות שנכונות עבורכן, תחליטו להיות רכות עם עצמכן, פחות ביקורתיות כלפיכן וכלפי הסביבה, תחליטו על זמן שיוקדש לילדים, תעבדו על הביטחון שלכן ובעיקר תבטיחו לעצמכן שהשנה נהיה לראש ולא לזנב.

השיר האהוב עליי בילדותי היה 'בשנה הבאה נשב על המרפסת ונספור ציפורים נודדות'. גרנו בקומה שלישית בלי מעלית, המרפסת הוסבה לחדר שינה, והדבר היחיד שספרתי היה כמה ימים נשארו לחופש הגדול.

אני לא זוכרת מה עשיתי בערב החג הראשון אחרי שהתגרשתי, אבל זוכרת מה עשיתי למחרת בבוקר. הכנתי כוס קפה, יצאתי למרפסת, נשמתי עמוק, הבנתי שהתגרשתי והחופש הגדול כאן כדי להישאר. ספרתי שתי ציפורים נודדות וצחקתי.

שתהיה לך שנה יותר טובה מזו שהייתה ופחות טובה מזו שתבוא אחריה.

שלך,

גאיה קורן

גאיה קורן היא עתונאית בידיעות אחרונות, יועצת בשיטת NLP, הפועלת על שינוי התודעה במוח באמצעות חשיבה חיובית. גרושה באושר, אם לשני מתבגרים. מלווה נשים לפני, אחרי ותוך כדי הליך גירושין, כולל המתלבטות שבדרך. בנוסף, מרצה להערכה עצמית "אני מלכה!" ומנחת סדנאות של העצמה נשית