הפרשת חלה עם ריח רע
"ערבי הפרשות החלה, המופתים והסגולות של הרבניות הסלבריטאיות מזכירים יותר מכל את ערבי 'הגמר הגדול'. על הבמה - 'תינוקת שנשבתה' שמברכת בקול לתשואות הקהל. שופרות מייללים, יונים מופרחות - אך ביום שאחרי היא נשארת לבד, עם הקשיים הגדולים והקטנים של החזרה בתשובה"
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
ובכל זאת, לא פשוט לי לעכל את מופעי ההמונים של רבניות מהסוג הסלבריטאי, המחזיר בתשובה, שממלאות את קיסריה וצורחות: "אאאבבבאאאא", משל היינו במשחק כדורגל רב משתתפים.
עוד דעות בערוץ היהדות :
- בקשו סליחה: כך מפלים רבנים את יוצאי אתיופיה/ הרב שרון שלום
- אנשים מחפשים מקלט - ומדינת ישראל שותקת/ פרופ' רוחמה וייס
- כך מבריחה הרבנות את יהדות התפוצות/ עו"ד אלעד קפלן
אחת היא לי אם מדובר במפרישת-חלות לפרנסתה, או בדרשנית שרוב הדוגמאות שלה לאמונה קשורות במעוברות שהתעברו, רווקות שהזדווגו וקשישות שהתקששו.
לא נוח לי. דרכים רבות לאהוב את הקב"ה, ובכל זאת בעיניי יש משהו בלתי יהודי אפילו, בתרועות ובמחולות, בפנייה לאפקטים כדי "לרגש את הקהל".
"הגמר הגדול" בז'אנר הריאליטי המחזיר בתשובה
לא מכבר חזיתי בסרטון המתאר מעמד הפרשת חלה נשי המוני, ובמרכזו העלו אל הבמה תינוקת
שנשבתה - בחורה חילונית שעלתה בגורל - וזו התבקשה לברך בקול רם ולענות אמן, וכל הקהל בדמעות החרה החזיק אחריה. יונים התעופפו, ציפורים חגו, שופרות ייללו, ואני לא מצאתי בזה שום דבר פרט לחיקוי של "הגמר הגדול" בז'אנר הריאליטי הנפוץ, כולל קונפטי ססגוני שנחת ברכות על הבמה.
וכמו בתוכניות הריאליטי, אף כאן נותרת שאלת היום שאחרי: לאן תוליך את הריגוש אותה עלמה שלרגע קיבלה אורות וזכתה לתשואות ולאהבה חובקת כל? מה תעשה ואיך תתמודד עם הדרך המפרכת שלה אל קיום עול המצוות, או נשיאה בעול הסתמי היומיומי, לאחר שהבטחת הרבנית הסֶלֶבית לגאולה נפשית ורוחנית תתמהמה?
אני מאמינה שעבודת ה' היא דבר אינטימי, חבוי, אישי. יש בו מאבקים אדירים, תהומות, גלים שנעים בין תחושת "קירבת אלוהים לי טוב" - לבין ניכור ו"מה העבודה הזאת לכם". ברור שזכותן של רבניות ורועות רוח להאמין ולנהוג אחרת. מן הסתם הן הביאו גם ריפוי ואושר לרבות ורבים, וכוונתן לטוב, אבל היום שאחרי הספקטקל, הוא המבחן.
ובמבחן המציאות, הן לא שם כשאותה בחורה חילונית צריכה לרשום את הילד לבית הספר הדתי, ולא מאפשרים לה כי היא לא מהבית הנכון, ולא חובשת את המטפחת הנכונה. הן לא שם בקשיי הפרנסה, ולא בקשיים הקטנים והגדולים של הזוגיות.
הן מסמנות את המטרה, יורות בתנופה עזה את המאמינות אל מרכז הלוח - ובאופן טבעי, מתפוגגות אל הכנס הבא, אל הבמה הבאה, כשמאחוריהן שובל של נשים תלותיות ומבולבלות: "הרי עשיתי הכל נכון, אז איך זה שלא קורה שום דבר?"
בגילוי הכי מדהים, הבין הנביא אליהו שלא ברעש ה' - אלא בקול דממה דקה. החזרה בתשובה, החיבור הרוחני, החיפוש אחרי נתיב דתי אישי הוא דרך שקולה ומדודה. התגמול איננו מיידי, ולא בטוח שהוא קיים. ישנו רק הרצון הפנימי, המוטיבציה להאמין בטוב, ולא במובן הניו-אייג'י - אלא מתוך החלטה מושכלת, שעדיף עולם בלתי שלם שיש בו אלוהים, מעולם מושלם שאין בו.
לפנייה לכתב/ת 
