קנאי הדת, אלוהים יעשה לכם בית ספר

אמת או חמלה

ביום הכיפורים מיטלטלים יהודים בין מחויבות לאמת, לכמיהה שהרחמים יפרצו את שורת הדין. אנחנו מצפים שביום כיפור אלוהים "יעמיד במשפט כל יצורי עולם", ובאותה איבחה מתחננים: "רחמנו כרחם אב על בנים".

לזמני הדלקת נרות ויציאת השבת - היכנסו לכאן

<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

פרק א': בנה של האמת

רמז שמן כלווייתן רובץ בשער הכניסה לספר יונה (א', א'): "דְּבַר ה' אֶל יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי". האיש הזה הוא בנה של האמת, וכשהוא נלחם למען האמת, הוא נלחם על כבודה של אמא, על זהותו ועל חייו. אין ליונה חיים ללא האמת (כך לפחות נדמה לו בראשית המסע), ולכן אינו יכול לוותר.

חוזה לך ברח

כשאלוהים אמר ליונה (א', ב'): "קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה ... וּקְרָא עָלֶיהָ כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי", חזה יונה את

התסריט המלא, את הטקס הידוע, את התרמית. יונה הבין שעליו לבגוד באמו הורתו - האמת. שוב יש בעולם אנשים שפשעו בפשעים שעונשם קצוב וידוע, ושוב אלוהים מעודד אותם לשוב, ואת עצמו לוותר על העונש.

לראשונה, יונה מגלה חולשה

בסערת הים מתחיל בן אמיתי לגלות את מורכבות יחסו לאמת. יונה יודע (א', י"ב) "כִּי בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה", ובכל זאת אינו מפיל עצמו לים, אלא אומר למלחים: "שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם". ומדוע לא יקפוץ יונה מיוזמתו? מדוע להעביר את האחריות המוסרית לידיים נקיות? האם יתכן שיונה, איש האמת, מקווה לחסד? האם הוא מקווה שהמלחים ימצאו מוצא, וחייו ינצלו שלא כדין? האם במסתרי לבו מבקש יונה רחמים? 

פרק ב': תפילות מודבקות

ליבת פרק ב' היא תפילה "מודבקת", הלקוחה מקובץ תפילות קיים; אין בתפילה התייחסות ספציפית לסיפור

יונה, ובנוסף, מקטעים ממנה מוכרים מספר תהלים (למשל, תהלים מ"ב, ח').

פרק ג': בן אמיתי משקר

בפרק ג' קורה מה שצריך היה להתרחש בפרק א'. כל אורכה של נבואת יונה חמש מילים (ג', ד'): "עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת". מילים אלה הופכות את קרביו. הוא יודע שאנשי נינוה יחזרו בתשובה, הוא יודע שאלוהים שוב יינחם על הרעה - ונינווה תיוותר על כנה.

פרק ד': מרצע הכאב יוצא מן השק

בצר לו ולאחר שקיים מצוות אנשים מלומדה את דבר האל, יונה מטיח באלוהים את כאבו האמיתי (ד', ב')

"הֲלוֹא זֶה דְבָרִי עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה".

מה הסיפור של הקיקיון?

מיובש מחום מצפה יונה לראות מה יקרה בנינווה. אבל הוא הרי יודע מה יקרה - לא יקרה דבר. יונה מחכה לראות את אלוהים שב ומאכזב אותו. אלא שאלוהים מחליט לבנות ליונה עוד ניסיון קטן ומכאיב מאין כמותו, בדמות קיקיון, שיח קטן ומצל.

יש מקום בו אמת עם חסד תרבץ

למקום הזה קוראים אינטימיות. שם, לפרקים, האמת פחות כואבת, ומִדי פעם היא יכולה אפילו ללטף.

זה ערב יום הכיפורים

ספר יונה מבקש להבהילנו מגישות דתיות הלוחמות למען אמת שאין עמה חסד, גישות קנאיות שלא חסות על ברואי-אל. אם מישהו מספר לכם שיש מצווה רצחנית, או שאנשים צרכים למסור נפשם, שפיותם ובריאותם למען הדת – עשו עמו חסד ושלחו אותו לבית הספר ששמו "יונה".

וחבריי בבית המדרש של הטוקבקים

אני מתפללת שניתן לאהבה שבנו לנצח, ותקוים בנו ברכתו של רש"י: "מלחמה שעל ידי ספר – אהבה יש בסופה", ואני מצרפת ממני אליכם – שיר תפילה:

רבי יוחנן לאחר שמסיים תפילתו אומר כך: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתציץ בבשתנו ותביט ברעתנו ותתלבש ברחמיך ותתכסה בעזך ותתעטף בחסידותך ותתאזר בחנינותך

ותבא לפניך מדת טובך וענותנותך (בבלי, ברכות טז ע"ב).

ואם החלה

ואני, שתדיר בצער כה עמוק

אומרת

יהי רצון שלא תתעטף

(ולפחות אל תמהר, למה לך?)

זו אינה בושתנו

ואין צורך להציץ

וכדאי להסתכל

לאט, ברחמים גדולים,

בעומק עירומנו

בעצבון קמטינו

בבושתנו ובגאוותנו

יהי רצון שנביט

שחנינות

שמדת טוב

שענוותנות

יעטפונו לאורך ימים

שבת שלום, וגמר חתימה טובה!