כשהארגון והמשפחה נפגשים
קצב החיים היום דינאמי כל כך, שארגונים חייבים לחשוב אחרת, וכן, גם חופשת לידה מקוצרת היא לפעמים פתרון לנשים שבחרו לוותר על חלק או כל חופשת הלידה שלהן, ובעצם, להתאים את חלוקת התפקידים בביתן למה שנכון עבורן
את המירוץ שלה לראשות העיר אור יהודה, עשתה ליאת שוחט במהלך החודשים האחרונים להריונה. לשאלה כיצד תתמודד עם כניסתה לתפקיד המאתגר של ראשות עירייה עם תינוק בן יומו, ענתה כי המשפחה כולה עומדת מאחורי ההחלטה, וכולם מגויסים לסייע באתגר. האם ראשת העיר החדשה היא דוגמא לתופעה שולית או שמה מדובר בסנונית ראשונה?
עוד דעות ב-ynet:
התשובה לשאלה זו חשובה במיוחד נוכח האתגרים הגדולים עמם מתמודדים ארגונים בשנים האחרונות. קצב השינויים גבוה כל כך ומחייב אותם ליצירתיות וחדשנות במינון הולך וגדל. החדשנות הזו איננה מושגת בקלות, אלא מותנית בהתגייסותם של עובדים יצירתיים ובעלי מחויבות רגשית עמוקה לארגון, עובדים שפועלים מתוך אכפתיות עמוקה לארגון ולהצלחתו. מנהלים רבים כבר הפנימו כי הדרך למחויבות גבוהה כל כך איננה נגמרת במתן הטבות חומריות אלא מחייבת הבנה עמוקה של גורמי המוטיבציה של העובדים, ואלו השתנו לבלי הכר בשני העשורים האחרונים.
הבנת אותם צרכים של העובד, ראשיתה בהכרה בכך, שבעידן האינטרנט יותר ויותר אנשים חיים "בהתאמה אישית". לאורך כל שנות ההיסטוריה האנושית, נקבעו הנורמות החברתיות על-ידי אלו שהיו בעלי התשובות לשאלות הגדולות שהעסיקו את בני האדם, מהשאמן של השבט, עבור בכמרים והרבנים, ועד ל"מומחים" של התקופה המודרנית- מפוליטיקאים ורופאים ועד מחנכים.
בעידן שבו התשובות לכל השאלות נמצאות בכף ידינו, תרתי משמע, כל אדם הופך אוטומטית לבעל הסמכות על עצמו. הגישה לכל פרט מידע אפשרי, הביאה למצב בו רבים מחוברים יותר לעצמם ומחפשים את הדרך המותאמת ספציפית עבורם. השאיפה לחיים בהתאמה אישית באה לידי ביטוי בכל אספקט של החיים בעולם העבודה מדברים ומכירים כבר שנים בצרכי העובדים בהגשמה עצמית, בגיוון ובתחושת משמעות, אך מה לגבי ההשפעה של תפיסת המשפחה וההורות? בעשורים האחרונים מתחולל שינוי עצום בתפיסת המשפחה בכלל ובתפקיד ההורה בפרט, האופן בו תופס העובד את תפקידו במשפחה, מחייב גם את הארגון לשנות את התנהלותו.
מה השתנה? עד למהפכה התעשייתית היוותה המשפחה יחידת ייצור כלכלית, וכל בני המשפחה נטלו חלק במאמצי הפרנסה. המהפכה התעשייתית ותנועות חברתיות שהגיעו בעקבותיה, הפכה את המשפחה ליחידת צריכה שמהותה לספק לילדים סביבת גידול מאושרת. חלוקת התפקידים בין האב לאם נסובה סביב האמונה
שאבות יכולים לספק את הבסיס הכלכלי ליחידה והאימהות הן היחידות שמסוגלות לספק את התמיכה הרגשית הנחוצה לילדים. בשנים האחרונות כאמור, התגברה המודעות של ההורים לצרכים שלהם עצמם, וגם הסטראוטיפים בכל הנוגע לאינטליגנציה הרגשית הגברית נופצו.
לאט לאט, במקום החלוקה הנוקשה ל"תפקיד האב" ו"תפקיד האם", יותר ויותר אנשים מתאימים את התא המשפחתי לצרכיהם האישיים- לעיתים האב יהיה המפרנס העיקרי, לפעמים תהיה זו האם, לעיתים מדובר במשפחה הכוללת רק אבות או רק אמהות, ולפעמים בכלל הסבא הוא שמטפל בנכדים. כראיה לכך, יעל אנדורן, מנכ"לית משרד האוצר, מריסה מאייר מנכ"לית יאהו ועכשיו גם ליאת שוחט, ראשת העיר אור יהודה, כולן נשים שבחרו לוותר על חלק או כל חופשת הלידה שלהן, ובעצם, להתאים את חלוקת התפקידים בביתן למה שנכון עבורן.
מנהלים בעלי מעוף, שמעוניינים לייצר חיבור רגשי עמוק ומשמעותי של עובדיהם לארגון צריכים להבין כי שונות בתנאים ובשכר בין העובדים על בסיס מגדרי, מהווה סתירה גדולה למבנה המשפחתי הגמיש שמאמצים רבים מהעובדים שלהם. אישה שהיא גם מפרנסת לא צריכה לקבל שכר נמוך מגבר מפרנס, ובאותה מידה גברים לא צריכים לעבוד שעות ארוכות יותר מאלו של נשים.
ואם לרוץ על כנפי העתידנות החברתית, אולי עוד לא ירחק היום, בו יפתחו לדיון מחדש גם נושאים נוספים שזוכים כיום למעמד של טאבו חברתי כמו השוואת גיל הפנסיה בין גברים ונשים, נקודות זכות במס הכנסה או באורך השירות הצבאי...? אולי זו הדרך הנכונה להגיע לשוויון בין המינים?
מיטל קארה-פוליאק, יועצת ארגונית ומומחית לעתידנות חברתית, מחברת הספר "אנשי המחר"
לפנייה לכתב/ת 
