האופטימיות הישראלית
יותר ויותר עולים מגיעים אלינו לא מחוסר ברירה, אלא מתוך בחירה מודעת, ומתוך ויתור על אלטרנטיבות מפתות המצויות בהישג ידם. זוהי עלייה מתוך בחירה, וכאשר אני שואל אותם מדוע בחרו לבוא לישראל דווקא, הם משיבים שהם בוחרים במה שמעניק לחייהם משמעות
רבים סבורים, כי העלייה לישראל מושפעת בעיקר מנסיבות פוליטיות וכלכליות. דעה זו משמשת על פי רוב תשתית להצעות לשיפור המצב המדיני של ישראל (דרך קידום תהליך השלום עם הפלסטינים, למשל) או לרפורמות כלכליות מרחיקות לכת שיציבו את ישראל בשורה אחת עם הכלכלות החזקות במערב.
עוד דעות ב-ynet:
צעירי יהודי התפוצות: הנכס הגדול שלנו
הגיע העת לחלוקה מחודשת של ההון בין הרשויות
פולקסווגן - שיעור באתיקה לעסקים
בתחילת שנת 1988 נתקלתי לראשונה בתפיסה זו, כאשר התרעתי בפני יצחק שמיר ז"ל ושמעון פרס, יבדל"א, על כך שגל עלייה גדול מברית המועצות ממשמש ובא, וישראל אינה ערוכה לקראתו. שמיר אמר לי שלא צפוי גל עלייה כי אם יפתחו שערי ברית המועצות, כל היהודים יעדיפו להגר לארה"ב, שם האפשרויות הכלכליות קורצות יותר. ואילו פרס טען כי היהודים לא ימהרו לעלות ארצה כל עוד לא הושכן שלום בינינו לבין שכנינו.
בסוף שנת 1989 הוסרו המחסומים בפני היהודים בבריה"מ הקורסת, והשאר ידוע: למעלה ממיליון עולים באו ארצה במהלך העשור ההוא והעשירו את המדינה והחברה בכל התחומים.
ברוכים הבאים לישראל. עולים שעלו לארץ בתשע"ה(צילום: ירון ברנר)
גם כיום יש מי שסבור שרק קידום השלום או זינוק כלכלי יכולים להביא לישראל המוני עולים. אומר מיד ובגלוי: אין כל ספק שהשלום הוא יעד אסטרטגי חשוב ביותר, ואף שהייתי עד, מאז עלייתי ארצה, לזינוק מרשים בהישגי הכלכלה הישראלית, ברור לגמרי שרפורמות כלכליות דרושות בתחומים רבים. כולנו נתברך בהישגים של מדינת ישראל בתחום המדיני והכלכלי - אלא שלא זה המניע העיקרי של אותם יהודים בתפוצות שבוחרים לעלות לישראל.
אם נתבונן על המספרים של השנים האחרונות, ניווכח כי בשנת 2010 , לפני פרוץ הטלטלה הגדולה במזרח התיכון, עלו ארצה כ-19,300 איש, ואילו ב-2014 עלו ארצה כ-26,400 איש. מגמת הגידול בעלייה נמשכת גם השנה, ואנו בסוכנות היהודית מעריכים, כי בתום 2015 נגיע ל- 30,000 עולים. הדברים האלה קורים כאשר לצערנו המתיחות עם חלק משכנינו אינה שוככת, ארגוני טרור פועלים לאורך חלק מגבולותינו וישראל נאלצת, מדי תקופה, לצאת למבצע צבאי נגד משגרי טילים בצפון או בדרום.
והנה, למרות המצב המדאיג הזה, נראה שהישראלים לא איבדו את בטחונם בעתיד. אדרבא: בסקר של ה-OECD משנת 2013 מדורגת ישראל במקום השמיני מבחינת האושר של אזרחיה, כפי שהם מעידים עליו, על אף נתונים כלכליים וחומריים שרחוקים מצמרת הטבלה. בסקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה (2012) העידו 76% מהישראלים כי הם אופטימיים לגבי עתידה של המדינה. ואילו מסקר גלובאלי של מכון PEW מספטמבר 2014 עולה, כי הישראלים הם הציבור האופטימי ביותר בכל המדינות המערביות, אחרי גרמניה.
האופטימיות הזו ביחס לעתיד מתבטאת גם במגמת הגידול בילודה, הניכרת בקרב האוכלוסייה היהודית (כאשר המגמה ההפוכה, בקרב האוכלוסיה המוסלמית, מצביעה על עליה ברמת החיים). התחושה של ביטחון בעתיד, למרות מכשולים וקשיים בהווה, היא קו אופי טיפוסי של העם היהודי, אשר סייע לו להתגבר על תקופות קשות בהיסטוריה הארוכה שלו. התחושה הזו היא שמביאה לכאן עולים רבים, רבים מאוד, שיכלו לבחור לעצמם בקלות מקום אחר.
יותר ויותר עולים מגיעים אלינו לא מחוסר ברירה, אלא מתוך בחירה מודעת, ומתוך ויתור על אלטרנטיבות מפתות המצויות בהישג ידם. זוהי עלייה מתוך בחירה, וכאשר אני שואל אותם מדוע בחרו לבוא לישראל דווקא, הם משיבים שהם בוחרים במה שמעניק לחייהם משמעות. אנו מציעים להם לממש את המשמעות היהודית של חייהם באופן חופשי וריבוני, וזה קוסם להם הרבה יותר מחיים המבוססים על ערכים חומריים בלבד. זהו כנראה גם המפתח לאופטימית של הישראלים, המפתיעה חלק ניכר מהסוקרים והחוקרים: קיומה של ישראל ממלא ישראלים ויהודים רבים בהרגשת סיפוק, והם שמחים על הזכות שניתנה להם לבחור בחיים יהודיים משמעותיים ומלאי אמונה בעתיד.
נתן שרנסקי, יו"ר הסוכנות היהודית
לפנייה לכתב/ת 
נתן שרנסקי
צילום: גיל יוחנן
מומלצים
