"הומלנד": אי אפשר לברוח מהמזרח התיכון
העונה החמישית של "הומלנד" אולי נפתחת בברלין, אבל היא לא מציעה שום בריחה מהמציאות המדממת שלנו - בדיוק כמו שהגיבורה שלה לא מסוגלת לברוח מעצמה ומהעבר שלה
כלל לא בטוח שבשבוע בו אנו חוזים בהתחדשותה המדממת והמפחידה של האינתיפאדה, סדרה כמו "הומלנד" תציע לכם רגיעה משגרת חייכם המעיקה, ובטח שאין מה לדבר על אסקפיזם כשמדובר בסדרה שיצר ישראלי (גדעון רף), ומושתתת על המציאות המסועפת והמוכרת מדי של המזרח התיכון.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
רוצים שינוי? "חיים חדשים" לא תעזור לכם
"יפה שלי": לאהוב שוב את יפה ירקוני
"שוברי קופות": כספומטים בהתקף אפילפטי
ובכל זאת, העונה החמישית של "הומלנד", שנפתחה אמש (ב') ושודרה ב-yes בצמוד למועד שידורה בארה"ב (וכל הכבוד שמקפידים על כך!), מזכירה לנו בעיקר שמהרגלים מגונים - ולעתים מאזוכיסטיים, קשה עד בלתי אפשרי להתנתק. לא רק עבורנו, הצופים שנשבו בקסמה של הסדרה, סלחו לה על פרקים מייגעים ובכל זאת הגיעו עד הלום, גם לקארי מתיסון (קלייר דיינס), יש הרגלים מגונים שהיא לא באמת מעוניינת להיגמל מהם, גם אם היא מצהירה שהם בפירוש מאחוריה. ומכאן והלאה - זהירות, ספוילרים.
שנתיים אחרי, ואנחנו כבר לא בפקסיטן אלא בברלין, בירת גרמניה, שחוץ מכ-15 אלף היפסטרים ישראלים שהיגרו לשם ועדיין לא הצליחו להיכנס לברגהיין (אגב, קלייר דינס דווקא כן עברה סלקציה), העיר מאכלסת כעת גם את קארי, שמתגוררת בה ומכהנת בתור ראש מחלקת האבטחה של קרן הפילנטרופיה ע"ש אוטו דורינג.
לכאורה, נדמה היה לה שהיא התרחקה מהכל. ניצחה את השיטה. במקום כפיות טובה, תככים וסכינאות פרנואידית מבית ה-CIA, היא יכולה כעת לעשות לביתה, לדאוג לחיים עצמם, ולעבוד עבור טייקון גרמני (שאולי מבקש לעזור לפליטים, אך השאלה "מה אתה עשית במלחמת העולם השניה?" עלולה ליצור תשובה שלאיש לא יהיה נעים לשמוע). אך האם באמת אפשר להתנתק מהעבר ולהתחיל מחדש?
"עברתי לפה כדי לברוח ולהתרחק מהחיים הישנים שלי, וכעת נדמה שהם חוזרים אליי", אומרת קארי לבן זוגה הנוכחי והנאה, ג'ונס הולנדר (אלכסנדר פלינג), ומזכירה לנו שאם קוראים לך קארי מתיסון, זה כנראה לעולם לא יקרה. מה שנקרא, אפשר להוציא את קארי מה-CIA, אבל אי אפשר להוציא את ה-CIA מתוך קארי. הדברים שעשית איומים מדי, המידע אליו נחשפת – אפל ומסובך מדי, וחוץ מזה, אין שום סיכוי שמישהי שהיתה עדה לכזאת רמה של חיסולים ופיגועי טרור, תוכל באמת לשנות רעלותיה ולהפוך לסתם עוד אמא בורגנית, שמעבירה את ימיה בין בילוי בכנסייה המקומית להפקת ימי הולדת לג'ינג'ית הקטנה.
קלייר דיינס והברגהיין
שם הפרק "חרדת נטישה" מאפיין אם כן במדויק את קארי, שמפחדת להתנתק באמת מחייה הישנים ב-CIA, ובמידה זו, ישנה הקבלה מלאה בינה ובין שותפיה לקרב, קווין וסול. אף צלע מהמשולש הזה לא מצליחה להיגמל מתחושת השליחות והמסירות העמוקה לארגון, גם אם הוא בגד בה – כמו במקרה של קארי, וגם אם היא לא הצליחה לקבל בו את הקידום אליו השתוקקה – כמו אצל סול.
המקרה של קווין, לעומת זאת, קשה עוד יותר. קווין, שהעביר את השנתיים האחרונות בסוריה, שם שימש בתור ראש המחלקה למשימות מיוחדות, מהווה כעת סוג של היטמן, מאסטר לחיסולים ממוקדים שעובד עבור סול ונדמה כי לפחות נכון לרגע זה של העונה, מתפקד כרובוט מלחמה מהופנט וחסר רחמים.
כך, גם אם חשב בזמנו שהוא וקארי יכולים לפרוש ולהקים ביחד חיים חדשים, שפויים יותר ורחוקים מהמלחמה היומיומית בטרור, הרי שהזוועות שאליהן נחשף בשנתיים שבהן למד להכיר מקרוב את מלחמת האזרחים של סוריה, סילקו כל סממן של נורמליות או תקווה לאיזושהי שפיות עבורו. הרי כשאין באמת אלוהים, פתרון כמו להשטיח את כל א-ראקה שבסוריה, הופך לאופציה לגיטימית למדי.
כולי תקווה שבהמשך העונה נחזה בקווין מתפכח מהסוגסטיות ועובר לצד החומל והשמאלני יותר של המפה. מה שבטוח הוא ששלווה או אסקפיזם אולי לא נקבל מהעונה הזאת, אבל נקודות תצפית אחרות על המתרחש אצל שכנותינו – יש סבירות גבוהה שכן.
