"הרומן": זה רק מסתבך והולך
אחרי הפרסים והבאזז של העונה הראשונה, "הרומן" חוזרת ומוסיפה עוד כמה דרכים לספר את הסיפור - מה שהופך אותה עמוקה ומעניינת יותר, וגם מורכבת יותר. האם הסבלנות תשתלם? תלוי בנקודת המבט שלכם
איך אומר צוקרברג כששואלים אותו מה הוא מתכוון לעשות עם כל האינפורמציה המרגשת על החיים שלנו? איטס קומפליקייטד. ואם חשבתם שהעונה הקודמת של "הרומן" היתה מורכבת מאחר שסופרה מנקודת מבטם של שני אנשים, העונה השנייה שעלתה אתמול (ד', 22:00, HOT plus ו-HOT VOD) תעלה את רף המורכבות, כשתכפיל את מספר נקודות המבט לארבע.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"הומלנד": אי אפשר לברוח מהמזרח התיכון
רוצים שינוי? "חיים חדשים" לא תעזור לכם
"יפה שלי": לאהוב שוב את יפה ירקוני
אם בעונה הראשונה ראינו את העולם דרך העיניים של נואה (או נוח, תלוי מאיזה צד אתם) ואליסון (דומיניק ווסט ורות וילסון), בעונה השנייה יצטרפו ליציע שני האקסים שלהם, הלן וקול (מאורה טיירני וג'ושוע ג'קסון). זה אומר שההפקה תצטרך לעבוד קשה כדי להחזיק את כל קצוות החוטים האלה ביחד מבלי שהם יסתבכו יותר מדי אחד בשני, אבל המהלך הזה כנראה יחזיר ל"רומן" משהו מהריגוש שאפיין אותה בתחילת העונה.
היא חזרה הביתה עם פרסים (שני פרסי גלובוס הזהב לדרמה הטובה ביותר והשחקנית הטובה ביותר) והרבה באזז, אבל מסיום העונה הראשונה של "הרומן" עלתה צרימה דקה. קו העלילה המרכזי - הרומן בין נואה לאליסון - יצא מורווח מהשימוש במשחק הזיכרון, אבל קו עלילת המתח, כלומר חקירת הרצח של סקוטי לוקהארט, לקח את הכלי הזה קצת רחוק מדי. התוצאה היתה על גבול המופרכת מבחינת ההבדלים בין הגרסאות של אותה סצנה, מגמה שהגיעה לשיא בפרק האחרון. יש אלמנט מאתגר בסדרות שמתפענחות לאט, תשאלו את דומיניק ווסט, אבל אם לא מספקים במוקדם או במאוחר הסבר הגיוני, האניגמה הופכת לחוסר אמינות.
לפי מפת הדרכים שהתווה היוצר חגי לוי, העונה השנייה היא עונת הייסורים. הפרידה של שני הזוגות כרוכה בהרבה כאב והיערכות מחדש, והעונה הזאת תתעמת עם ההשלכות של הרומן המסעיר של העונה הראשונה. מהבחינה הזאת הזוויות של הלן וקול מגיעות בדיוק בזמן. אליסון ונואה כבר יחד. המרדף המסעיר שלהם נגמר ואת ההבדלים בין התפיסות שלהם הם כבר יצטרכו ליישב אחד מול השני, בריבים משעממים כמו אצל כולם. אבל אנחנו, להבדיל, פותחים חזית חדשה בצורת הצצה אל הקלפים של שני שחקני הפוקר האחרים בשולחן.
ריבוי אספקטים מאפשר לצופה להזדהות עם יותר מדמות אחת, עוד הוכחה למורכבותם של החיים, והחלק בפרק הראשון שהוקדש להלן היה הזמן של טיירני לפרוח. תצוגת המשחק שלה הפכה את הלן לדמות הכי לייקבל בסדרה (פלוס בונוס - מפשעה גברית גלויה לחלוטין, מישהו בשואוטיים כנראה התעייף מסתם סצנות סקס). אף אחד, אגב, לא יתפלא אם ג'קסון יעשה לקול את אותו השדרוג.
דעה היא כמו חלחולת, אמר פעם מישהו, לכל אחד יש אחת. למזלה של "הרומן", הדעה של שאר הדמויות - או לצורך העניין נקודת מבט - מרחיבות את המנעד של הסדרה ומעמיקות אותה (מבחינתי הבאה בתור היא אמא של הלן). אם תצליחו להשתלט על ארגון הזמן מחדש (החקירה נגמרה ואיתה גם הפלאשבקים שנשזרו סביבה), ולא תעצרו את הנשימה עד שתגלו מי רצח את סקוטי לוקהארט, יש מצב שהעונה השנייה תיגע בכם לא פחות.
