הלם בימין: בדמוקרטיה, בית המשפט קובע
בג"ץ הורה להרוס את בית הכנסת בגבעת זאב, שנבנה ככל הנראה על קרקע של ערבים. התגובות האוטומטיות לא איחרו לבוא: מחאות רבנים ואיומי התבצרות. אולי הגיע הזמן להפנים שמדינה דמוקרטית לא יכולה לסבול אי-ציות לחוק ולהחלטות בית המשפט, ולהימנע מראש מהסתבכויות כאלו
הפתעה! בית המשפט הורה להרוס את בית הכנסת בגבעת זאב, על רקע טענת בעלות ערבית על הקרקע. ונדמה שאת המחנה הלאומי - אחיי ואחיותיי - ההחלטה הזו הכתה בהלם, לא פחות.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
מדובר בהחלטה מקוממת, ואינני שולל את הטענות לפיהן החלטה דומה כלפי מסגד ערבי, לא הייתה ניתנת על ידי אותו בית משפט, גם בנסיבות זהות. ייתכן וגם היה אפשר, כמקובל, לפצות הבעלים ולא להחריב את מקדש המעט.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- קמפיין "הציידים": צה"ל חוקר מי הדליף את פרטי החיילים החרדים קמפיין המזוזות של כבל ורגב: גאים לנשק מזוזות
- סקר: המגזר הדתי לא מאמין בערביי ישראל
אבל - וזה אבל גדול - מה שמקומם לא פחות היא תגובת המתנגדים להריסת בית הכנסת. אלה שקוראים למחאה, תגובת הרבנים ותגובתם האוטומטית של פוליטיקאים מהימין, לפיה הם לא יתפנו מהמקום, ולא יתנו להרוס, ויש להילחם נגד ההחלטה וכהנה.
במדינת חוק, בית המשפט הוא שקובע
את הזעם הציבורי ואת מאמצי הסיכול המשפטיים היה צריך להשקיע בהתחלה, ולא בסוף. לבדוק באלף
עיניים שהבנייה חוקית, שהקרקע מוסדרת, שאין סיכון משפטי, שקיים ביטחון משפטי שהרכישה נשענת על רגליים יציבות - וזאת דווקא בגלל אותה ידיעה שבית המשפט מקפיד ומחמיר עם רכישות קרקע על ידי יהודים הרבה מעבר לנדרש - ודווקא בגלל הטענות הציבוריות שמופנות עכשיו כלפי בית המשפט, כמפלה בין יהודים לערבים.
וכמו בריקוד מעגלי אנחנו חוזרים ושוב ושוב על אותו דפוס התנהגות: שוב מאיימים שלא לכבד את החלטת בית המשפט, שוב עולה חשש של התבצרות ועימותים עם מערכת אכיפת החוק, שוב אנחנו מסתכנים בפצועים ובמראות אלימים.
וכמו תמיד, בסופו של יום המבנה ייהרס גם ייהרס. כי ככה זה במדינה דמוקרטית, בית המשפט הוא שקובע. הוא הריבון העליון, המכריע, של אכיפת החוק ואין בלתו.
מדינה דמוקרטית לא יכולה לסבול אי-ציות לחוק ולהחלטות בית המשפט גם כשאלו מרגיזות ומפלות - וגם אם אנחנו משוכנעים באי הצדק שבהן. אפילו אם אנחנו צודקים בכך שהשופטים מביאים את עולמם האישי לתוך החלטותיהם השיפוטיות.
גם ההתנפלות על שר הביטחון ועל ראש הממשלה בדרישה להפעיל את כוחם כדי להפר את רוע הגזירה, מפספסת את ההבנה כיצד בנויה ההיררכיה המנהיגותית במדינה דמוקרטית. האם מישהו חושב שנתניהו ויעלון באמת רוצים להרוס בית כנסת במדינה יהודית? מישהו מאמין ברצינות שיש להם כלים משפטיים למנוע את החורבן, והם מסרבים לעשות בהם שימוש?
במקום למחות, תפעלו במסגרת החוק
צריך להחליף את המחאה הרפלקסיבית למאבק משפטי מתמשך. לשינוי חקיקה אם צריך, למינוי שופטים בעלי זיקה לאומית יותר, להשתלבות במערכות המשפטיות.
אם רוצים לשנות, יש להיכנס פנימה. בדיוק כפי שהציונות הדתית עשתה בצבא וכפי שהיא מנסה לעשות בתקשורת. חשוב להיות חלק מהמערכת ולהטמיע בתוכה את עולמה הפנימי.
במקביל חובה לפעול בתוך הזירה המשפטית מתחילת התהליך ועד סופו. לא להסתמך על שתדלנות וקיצורי דרך. לא לבנות על הבטחות של פוליטיקאים, ועל קריצות-עין שיהיה בסדר.
חובה להגיע לזירה המשפטית מצויידים בכלים המתאימים, ולהיאבק שם מתוך ידיעה שזה המתרס האחרון לעשיית הצדק, ולקוות לטוב. ואם לא יהיה טוב, אנחנו חייבים לקבל עלינו את הדין. רבותיי, אלה כללי המשחק.
- עו"ד עודד רביבי הוא ראש מועצת אפרת
לפנייה לכתב/ת 
