נולדה עם שיתוק מוחי, ההורים לא יוכלו לתבוע

לפני 3 שנים קבע העליון את "הלכת המר", ששינתה את עילת התביעה של בעלי מום בגין אי-זיהוי הבעיה בהיריון. זוגות רבים נפלו בין הכיסאות

עו"ד ענת גוטמןפורסם: 25.10.15 , 23:05

אחת הבעיות שגרמה ההלכה שביטלה את עילת "החיים בעוולה" ('טוב מותי מחיי') לפני כשלוש שנים היא שאלת ההתיישנות בתביעות העצמאיות של ההורים לפיצוי על "הולדה בעוולה". פסק דין שניתן לאחרונה מבהיר שוב מתי תביעות שהתיישנו יתקבלו ומתי הן יידחו.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

"הלכת המר" ביטלה את עילת התביעה "חיים בעוולה", שאפשרה לבעל מום קשה לתבוע בין השאר על כך שניתן היה לזהות את הבעיה במהלך ההיריון של אמו ולמנוע ממנו להיוולד. במקום זאת הרחיב בית המשפט העליון את מעגל הפיצוי שיוכלו הורי בעל המום לתבוע בתביעה עצמאית (עילת "הולדה בעוולה"), כך שיוכלו לזכות גם בכיסוי הוצאות גידול הילד למשך כל חייו.

תביעה

בגלל המלצת הרב: עובר נולד עם שיתוק מוחין

עו"ד טל לביא

רופא של קופת חולים מאוחדת המליץ לזוג דתי להפסיק הריון בסיכון, אבל הם בחרו להקשיב לרב. בית המשפט העליון קבע שהאחריות המלאה עליהם

בגלל המלצת הרב: עובר נולד עם שיתוק מוחין

הלכה זו הייתה בעייתית עבור הורים שהמתינו עם הגשת התביעה העצמאית כיוון שהסתמכו על כך שהילד יוכל לתבוע בעצמו או כדי להגיש אותה יחד עמו, ובינתיים חלפו שבע שנים ועילת התביעה שלהם התיישנה (בעוד שתקופת ההתיישנות בתביעת הילד מתחילה להיספר מיום הגיעו לבגרות).

בעיה זו הביאה לשורה של הכרעות שיפוטיות שקבעו טווח זמן נוסף להגשת תביעות בעילה שבוטלה. כך, באפריל 2013 קבע העליון שניתן לדון בתביעות כאלה אם הוגשו לפני הלכת המר ולאחר שתביעת ההורים התיישנה.

עוד נקבע שעד אוגוסט 2015 ניתן יהיה להגיש תביעה בעילת "החיים בעוולה" גם כאשר תביעת ההורים התיישנה לאחר הלכת המר, אך לא אחרי 28 במאי 2013.

פסק הדין המדובר התקבל בתביעה שהוגשה ביולי 2015 (כחודש לפני המועד האחרון להגשה) לשופט ד"ר אחיקם סטולר מבית המשפט המחוזי בלוד: ילדה בת שמונה, שנולדה עם מום מוחי קשה, תבעה פיצוי משירותי בריאות כללית, בעלת בית החולים שבו נולדה.

מנגד טענה הכללית להתיישנות. לדבריה, מאחר שתביעת ההורים התיישנה בינואר 2015 – הרבה אחרי המועד שקבע העליון (מאי 2013) – הילדה כבר לא יכולה לתבוע. היה על ההורים להגיש תביעה עצמאית בלבד לפני תום ההתיישנות. מאחר שלא עשו זאת, יש לדחות את התביעה על הסף.

ההורים דרשו לאפשר להם לממש את זכותם לפיצוי. הם ציינו כי פסקי הדין שניתנו לאחר הלכת המר נועדו למצוא פתרון עבור הורים וילדים כמותם, שנפלו בין הכיסאות. בכל ההכרעות הללו, טענו, "הותוותה מדיניות שיפוטית ברורה ומפורשת שאינה מותירה כל פתח להיסוס בדבר הרצון המוחלט לפצות בגין הולדה בעוולה", ולמנוע מההורים להישאר "קרחים מכאן ומכאן".

אבל השופט סטולר קיבל את עמדת הכללית וקבע שההורים איחרו את המועד. עילת התביעה שלהם נולדה ביום הולדת בתם בינואר 2008 והתיישנה בינואר 2015 – הרבה אחרי המועד שקבע העליון. מיום מתן הלכת המר ועד למועד ההתיישנות היו להורים כשנתיים וחצי להגיש את התביעה, אך הם לא עשו זאת.

הוא הסכים שמטרת הפסיקות הייתה לדאוג לצורכי בעל המום ולוודא שלא יישלל ממנו פיצוי רק בשל שינוי במצב המשפטי, אולם יש הבדל בין תביעות שהתיישנו ממש בסמוך למתן פסק דין המר לבין מקרים כגון זה.

לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
ב"כ התובעים: עו"ד ריטה פרייס
ב"כ הנתבעת: עו"ד אסף אלרום
עו"ד ענת גוטמן ממשרד עורכי הדין גוטמן-אמיר עוסקת ברשלנות רפואית בכלל, וברשלנות רפואית בהריון ולידה בפרט
הכותבת לא ייצגה בתיק