נטש את בתו, ולימים דרש להכיר בו כאב שכול

התאבדות חיילת פתחה מאבק בין אביה הביולוגי לבין משפחת האומנה על ההטבות שבהכרה כהורים שכולים. ביהמ"ש לא הסתיר את סלידתו

עו"ד שלמה רכביפורסם: 31.10.15 , 08:09

בית משפט השלום בחיפה הכריע לאחרונה בפרשה טרגית ומקוממת שבמסגרתה התאבדותה של חיילת שסבלה מנסיבות חיים קשות פתחה מאבק מכוער סביב השאלה במי יכיר משרד הביטחון כהורים שכולים. השופט יעקב וגנר דחה את הבקשות שהגישו אביה הביולוגי, שנטש אותה בילדותה, ושל משפחת האומנה שאצלה חיה – וקבע ששני הצדדים מעוניינים רק בכסף.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

המנוחה ושני אחיה נולדו ברוסיה בשנות ה-90. זמן קצר אחר כך נטש אותם האב ולאחר מכן גם האם, שעקבותיה נעלמו עד היום. הם נמצאו בבית נטוש, בתנאים של רעב וקור עז. הם הועברו לבית יתומים עד ש-1995 הובאו לישראל באמצעות פרויקט "גשר לפנימייה" ובהמשך פוצלו בין משפחות אומנות. האב הביולוגי הגיע לארץ כשלוש שנים אחריהם, ומאז נע בין ביתן של אמו ואחותו לבין הרחוב.

תביעה

המדינה התנגדה להפריה מזרע של חלל צה"ל

עו"ד רן רייכמן

אמו של חייל שנפל בעשור שעבר בהיתקלות עם מחבלים הקפיאה את זרעו וביקשה להעמיד לו צאצא. היועמ"ש התנגד, והיא נאלצה לפנות לבית המשפט

המדינה התנגדה להפריה מזרע של חלל צה"ל

הפעם האחרונה שהמנוחה שוחחה עמו הייתה בבת מצווה שלה. מאוחר יותר, יצא שנתקלה בו ברחוב במקרה, אך הוא בכלל לא זיהה אותה.

הילדה התגוררה עשר שנים במשפחת אומנה עד שב-2007 עברה להוסטל לנערים. בסוף 2010, במהלך שירותה הצבאי, היא נמצאה בבסיס ירויה בראשה וידה מונחת על הנשק.

הן האב הביולוגי והן משפחת האומנה הגישו תביעה להכיר בהם כהורים שכולים, אך קצין התגמולים דחה את שתי התביעות, ועל כך הוגשו ערעורים לבית משפט השלום בחיפה.

האב הביולוגי הסביר שלא היה בקשר עם בתו מאחר שישב בכלא ברוסיה ורק לאחר שהשתחרר גילה שילדיו בישראל. הוא עלה בעקבותיהם אך לא הצליח לקבל אותם לחזקתו בשל מצבו הכלכלי.

בני משפחת האומנה טענו שהם אלה שעונים להגדרת "הורה של בן נספה". לדבריהם, במשך עשר שנים המנוחה גדלה בביתם והם לא חסכו ממנה דבר.

קצין התגמולים, שהתבסס על תיעוד של גורמי צבא שביקרו בבתים של האב ושל משפחת האומנה, וכן על עדויות של האחים, טען שלא מתקבל על הדעת להכיר במי שזנח ונטש את המנוחה מלידתה ועד מותה. לדבריו, כשהגיעו לבשר לאב על מותה הוא סינן ברוסית לאחותו כי "צריך לבדוק מה יוצא להם מזה".

בנוגע למשפחת האומנה, טען קצין התגמולים שהם מעולם לא היו הוריה המאמצים או אפוטרופוסים של המנוחה. הוא הוסיף שהמציאות שונה מאד מגרסתם: אב המשפחה מעולם רצה בילדה, וככל הנראה גם אשתו לא התעניינה בה. ההורים בילו תקופות ממושכות בחו"ל עד שהרשויות נאלצו להתערב ולמצוא לילדה מסגרת חלופית הולמת.

השופט יעקב וגנר דחה את הערעורים ולא בחל בביטויים החריפים ביותר בהתייחסו למערערים. משפחת האומנה, קבע, כלל לא עומדת בקריטריונים של החוק. מאפריל 2007 היא פסקה להיות משפחת אומנה וקיבלה תפקיד של משפחה מארחת בשכר. ביקוריה של המנוחה בבית המשפחה נרשמו בקפדנות והוגשו לתשלום, כך שהם כבר קיבלו עליהם כסף.

בנוגע לאב הביולוגי השופט הבהיר כי "אין זה מתקבל על הדעת להכיר במי שהתנכר, זנח ונטש את המנוחה כבר מינקותה. העובדה שהאב הביולוגי לא זיהה את בתו, זועקת לשמיים כאלף עדים".

הוא ציין שהאב נטש את בתו רעבה וקפואה, ומאז מעולם לא הושיט יד: "ביטוי נורא מכל למצב הנטול מכל רגש של אב או הורה ואף של בן אנוש, הינה תגובתו לידיעה המרה על מותה 'צריך לבדוק מה יוצא להם מזה'... עקרונית הדבר הוא בבחינת 'הרצחת וגם ירשת?'".