מי צריך להיות אחראי לבדיקת נהגים קשישים?
במקום שהמדינה תטיל על הקשישים את האחריות לבצע את הבדיקות, עדיף שמי שינהל את המעקב יהיה רופא המשפחה
לאחרונה צוין בארץ היום הלאומי לבטיחות בדרכים. התחושה השנה הפכה מחגיגית לעגומה, כאשר בעשרת החודשים הראשונים של השנה נהרגו למעלה מ-300 בני אדם ונפצעו כ-20,000. טענות רבות לנתונים הכואבים הופנו כלפי הנהגים הקשישים, כשהטענה המרכזית היא שבמדינת ישראל אין גיל מקסימלי לנהגים, דבר הגורם לתאונות קטלניות רבות בהם מעורבים נהגים קשישים. יש אף שהביאו כ"הוכחה" את המקרה שאירע בחודש ספטמבר, שבו נהג בן 81 נהרג ופצע שני אנשים נוספים כאשר נסע נגד כיוון התנועה.
עוד דעות ב-ynet:
חג שמח אחיי העבדים
דרוש ביטחון כלכלי לעסקים בירושליםמקרה זה אכן התרחש, אך הוא יוצא דופן ואינו מעיד על הכלל. לפי נתוני עמותת אור ירוק, ישנם כיום בישראל למעלה מ-400 אלף נהגים מורשים בני 65 ומעלה (כ-10% מכלל הנהגים בארץ). תוחלת החיים העולה בהדרגה מלמדת כי בשנים הבאות מספר הנהגים המוגדרים "קשישים" רק יילך ויעלה. מרבית הקשישים כיום הם נהגים טובים ואחראיים, ולראייה - נתוני הלמ"ס מראים כי למרות העלייה במספר הנהגים בני הגיל השלישי, כמות הנהגים הקשישים שנפגעים בתאונות דרכים יורדת משנה לשנה (604 עד כה בשנת 2015, 798 בשנת 2014 ו-842 בשנת 2013). גם מספר הנפגעים הכללי מתאונות דרכים בקרב קשישי ישראל נמצא במגמת ירידה; 1606 נפגעים עד עתה בשנת 2015, 2047 בשנת 2014 ו-2168 בשנת 2013).
על פניו, הנתונים לגבי הנהגים הקשישים מעודדים. הבעיה נעוצה בבדיקות הרפואיות שהם נאלצים לעבור. החוק בישראל קובע כי נהגים מגיל 70 מחוייבים לעבור בדיקות רפואיות ובדיקת ראייה אחת לחמש שנים, ואילו מגיל 80 עולה תדירות הבדיקות לפעם בשנתיים. לשם ההשוואה, אין צורך בבדיקות כאלה עד גיל 40, ומגיל זה עד גיל 70 נדרשים הנהגים לבצע בדיקת ראייה בלבד, וגם היא מבוצעת פעם בעשור.
עבור נהגים קשישים רבים, הבדיקות הללו הן מקור לחרדה והם נכשלים בהן לעתים גם כשהם כשירים לחלוטין. מהו מקור החרדה? הקשישים כיום תלויים מאוד ברכבם הפרטי. מעבר לנוחות הנסיעה, עבור הקשישים הרכב מהווה מקור עצמאות; בלעדיו יתקשו לבצע סידורים ופעולות יומיומיות, לשמור על קשרים חבריים, לעשות קניות, ללכת להצגות, לבקר את הנכדים וכך הלאה. התחבורה הציבורית אינה נותנת מענה מספק לכל אלה, ולכן איבוד רשיון הנהיגה משמעו איבוד ה"רגליים" ופגיעה באיכות החיים. כפי שצעירים מהם מתרגשים לפני מבחן באוניברסיטה או פרזנטציה חשובה בעבודה, כך גם חלק מהקשישים מתרגשים לפני בדיקות כאלה.
הגיל הוא לא הגיל
בעולם הולך ומתבגר, הגיל הכרונולוגי לבדו לא יכול להוות מדד. מרבית הקשישים, אם לא כולם, אחראיים ואכפתיים מאוד. הם כמובן חפצי חיים ואינם רוצים לפגוע בסביבתם, והם הראשונים להרגיש ירידה בתפקוד ובכשירות לנהיגה. תדירות הבדיקות שדורשת המדינה מקשישיה אינה תואמת גם את המצב הטכנולוגי העכשווי בעולם הרכב, כאשר מרבית הרכבים מצוידים במערכות מתקדמות שעוזרות לנהגים (לא רק קשישים) להיות ערים לסכנות בסביבתם ולנהוג בבטחה.
אז מה הפתרון? האדם שמכיר טוב מכולם את ההיסטוריה הרפואית של הקשישים הוא רופא המשפחה שמטפל בהם. רופא המשפחה הוא האדם הראשון שהקשיש פונה אליו במצוקתו, הוא מתמודד מדי יום עם עשרות "חידות" רפואיות, הוא שמקבל ועוקב אחרי הבדיקות, מכיר וחווה את הקשישים באופן יומיומי והוא יהיה הראשון לזהות ולהתריע כאשר יצוץ משהו שעלול לפגוע ביכולתם לנהוג. כמובן שרופאי המשפחה יודעים להפנות את הקשישים למומחים כאשר הם מוצאים לנכון, והם רואים אותם הרבה יותר מפעם בשנתיים ולכן אפקטיביים יותר מהבדיקות הנהוגות כיום.
לכן, במקום שהמדינה תטיל על הקשישים את האחריות לבצע את הבדיקות, עדיף שמי שינהל את המעקב יהיה רופא המשפחה. שינוי זה ישפר משמעותית את המצב כיום, יגביר את הפיקוח והבקרה על הנהגים הקשישים מחד ויוריד מהם לחץ מיותר מאידך.
דורון רז, יו"ר איגוד נותני שירותי הסיעוד בישראל
לפנייה לכתב/ת 
