למה שוטט יעקב בלילות?
יעקב אבינו מתעכב בשל כמה כלי חרס. כמה כלים פשוטים הנצרכים לשימוש יומיומי. למה הוא צריך אותם? מה הוא עושה בחוץ בלילה? ומה הקשר בין פך קטן - לפרשת השבוע?
יעקב משוטט
תמונתו של יעקב שנותר לבדו בלילה שלאחר המעבר בנחל יבוק, מעוררת את חז"ל לשאול מדוע עשה כך. על מה ולמה הוא מסתובב בגפו בחוץ, בשעות העלטה? הגמרא בחולין מתארת: "ויוותר יעקב לבדו (בראשית ל"ב, כ"ח) - אמר רבי אלעזר: שנשתייר על פכין קטנים" (חולין, צא, א).
לזמני הדלקת נרות ויציאת השבת - היכנסו לכאן
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
יעקב אבינו מתעכב בשל כמה כלי חרס. כמה כלים פשוטים הנצרכים לשימוש יומיומי, אולי להדלקת הנר. אולי לצורך אחר, אולי הם נושאים עמם מזכרת נעימה?
העיסוק בפיצ'עפקעס
הצעת ר' אלעזר לתלות את שוטטותו של יעקב בליקוט כלים חסרי ערך, מתמיהה מאוד לנוכח המצב שבו נמצא יעקב. רוב
האנשים, כשהם נמצאים במעבר דירה, משתדלים להיפטר ממשא מעיק; מכלים שתופסים נפח אך הם חסרי ערך.
יעקב, לדברי ר' אלעזר, עסוק בליקוט החפצים הפחות משמעותיים שרכש, ובהעמסתם. מעשה תמוה. בפשטות, ניתן היה להציע שיעקב מצוי בחרדה קיומית שלקראת המפגש עם עשיו אחיו. מוטלת עליו אחריות על משפחה שלימה. הוא טרוד בעסקי המעבר והשינוי בחיים גם בהיבטים רוחניים.
היה סביר יותר לומר שהליכתו בלילה מובנת, שכן נדודי שינה תקפוהו בשל הדאגה לעתיד. אולי אפשר היה לומר שכוונת המדרש היא לומר שנדודי השינה והמחשבות מתבטאים בעיסוק ב"פיצ'עפקעס". בחיפוש אחר "תעסוקה" מיותרת שתסייע לפירוק המתח הגדול.
חבל על כל פרוטה
אבל הגמרא איננה מותירה את המניע לחזרת יעקב על פכים קטנים פתוח, והיא מסבירה את המעשה בפירוש: "מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם, וכל כך למה - לפי שאין פושטין ידיהן בגזל".
מה שחז"ל ביקשו להדגיש הוא, שלא הנחיצות של הכלים או הקישור הנפשי אליהם עמדו למול עיני יעקב, אלא דווקא ערכם הממוני, גם אם הוא זעיר. יעקב מתעכב כי צר לו על כל פרוטה.
חז"ל מוסיפים ומסבירים שאת ערכו של הכסף מבין לעומקו רק מי שמשקיע ועמל להשיגו. יעקב באמת נדרש לעבוד קשה מאוד כדי להתקדם אל מעמדו. את עושרו הרב רכש בעבודת כפיים ממושכת. ובאמצעות תוכנית פעולה לא מפנקת, יעקב אוסף פרוטה לפרוטה, מצרף רווח לרווח, ומתקדם.
הוא גם נדרש לכלכל מעשיו תוך שהוא מפרנס משפחה מתרחבת, ומתאמץ לספק צרכים גדלים והולכים. אולם, המדרש בוודאי הכיר את כל האפשרויות הפרשניות האלטרנטיביות, ובחר בהצעה הגורסת התעסקות מודעת בזוטות.
צדיקים עוסקים בחומריות?
ועדיין, עניין הזוטות הללו ומשמעותן ליעקב – קשה ומצריך ביאור. חכמי הדורות הבאים ניסו לבארו, ולהלן דברי
שלושה מהם:
הר"ן בדרשותיו כותב: "וזהו הדבר המטעה ההמון, וזה הטעות הוא נמשך בכל הכוונות, כי ההמוני, כשרואה האנשים הטובים והחסידים מתעסקים בענייני העולם, כמו שאנו רואים האבות שהיו עושים עיקר מהזריעות והמקנה" (דרשות הר"ן, דרוש שישי).
לפי הר"ן, מי שפוגש את יעקב המתעכב באיסוף פכים ופחיות, סבור לרגע שהוא עסוק, ככל האדם, בשמירה על ממונו. אבל נקודת המבט הזו נובעת מהתבוננות ברובד החיצוני של המעשה, "ואוי להם לבריות רואות ואינן יודעות מה רואות, כי אינם רואים רק את חיצוניות הדברים לא פנימיותם" (דרשות הר"ן, שם).
לדבריו, למעשהו של יעקב יש פשר רעיוני רוחני. יעקב אבינו הוא הראשון מהאבות שידע לשלב תורה עם חיי מעשה, והוא עסק בשאלות הקטנות ביותר של חיי המעשה, מתוך הודאה לה' על כל מה שנתן לו. הטענת כל כלי פשוט בחשיבות של חינו של הקב"ה, היא שגרמה ליעקב להסתובב בלילה האפל, ולא לזלזל במתנת ה'. יעקב אוסף את הפתקים הקטנים שהקב"ה שלח לו בעבודתו. את הארת הפנים, שלעיתים יש לה לבוש פשוט, פך קטן.
הסברו של ה"משך חוכמה" שונה. לדעתו, הכלים של יעקב, הם כלים כשרים ושמורים מאיסורים. לכן הם חשובים לו. אין מדובר בעיסוק ממוני גרידא, אלא גם בעיסוק רוחני. יעקב מחפש אחר הזכויות הקטנות שלו, כי במאבק בינו לבין עשיו ינצח הטוב את הרע, הצדיק את הרשע, העוסק בתורה את הזד - והטהור את הטמא.
כלים חסרי חשיבות - כמשל
רבי צדוק הכהן מלובלין סבור שהחשבת הכלים הזעירים הללו, שימת הלב לדברים שאדם רגיל להזניחם, הוא משל לפשוטי העם. אלה שאיש לא שת ליבו אליהם, הם הדמויות שבאפילת חיינו. יעקב אבינו מקבץ את אותם נדחי ישראל לא משום חמלתו עליהם, אלא משום שהוא מכיר בערכם.
פעמים רבות פשוטי העם הם נפשות טהורות המתהלכות עם ה' בתמימות. הם מתפללים שלוש תפילות גם אם אינם מבינים כל מילה, ולא למדו את מסכת ברכות למן הסוגיה ועד ההלכה. הם שומרים שבת גם אם אינם יודעים כל פרט הלכתי ודיון פלפולי בשאלת בישול על גבי פלטה חשמלית, ולא מכירים את האפשרויות ההלכתיות לקילוף ירקות בשבת.
בתמימותם זו הם משמרים ערך רוחני שאינו קיים אצל הצדיקים המפולפלים והידענים. אצל אלה, מכהה התחכום את האהבה הפשוטה והטהורה, את האינטואיציה הבריאה. דבריו של ר' צדוק משתלבים בדברי ה"משך חוכמה". הפכים הקטנים שיעקב מחזר אחריהם אינם בעלי חשיבות חיצונית, להיפך. אך ערכם נובע מייחודם. אצל ה"משך חוכמה" - בחיים הפרטיים של יעקב. בדברי ר' צדוק - בעיניו של ישראל.
אחד מאותם "פכים קטנים" יתגלה לימים בבית המקדש, בתקופת החשמונאים. פך קטן חתום בחותמו של כהן גדול, טהור וזך (ר' צדוק הכהן מלובלין, ליקוטי מאמרים, עמוד קצג).
