הסופר אמיר גוטפרוינד הלך לעולמו
אבדה גדולה לעולם הספרות: הסופר אמיר גוטפרוינד הלך לעולמו בגיל 52 לאחר מאבק במחלת הסרטן, והותיר אחריו אישה וחמישה ילדים. מבין ספריו "שואה שלנו", "אחוזות החוף" שזיכה אותו בפרס ספיר ו"בשבילה גיבורים עפים" שעובד לסרט "פעם הייתי"
אבדה לעולם הספרות: הסופר אמיר גוּטפרוינד הלך לעולמו אמש (ו') בגיל 52, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. גוטפרוינד, מחבר הספרים "שואה שלנו", "אחוזות החוף" ו"בשבילה גיבורים עפים" וחתן פרס ספיר, נפטר בבית החולים רמב"ם שבחיפה. הלוויתו תיערך מחר בצפון הארץ, בטקס מצומצם וסגור לתקשורת, לבקשת משפחתו. גוטפרוינד הותיר אחריו את אשתו השנייה וחמישה ילדים. אשתו הראשונה נפטרה גם היא מסרטן לפני כארבע שנים.
ההתמודדות הראשונה שלו עם הסרטן - זה שתקף את אשתו הראשונה - החלה בזמן שעבד על ספרו "מזל עורב". "במהלך כתיבת הספר חלתה אשתי במחלת הסרטן, ולאחר שנפטרה, לא הייתי מסוגל לחזור אליו", כתב שנתיים לאחר מכן בטור מיוחד ל-ynet. "אבל יום אחד, כמעט שנה לאחר מותה, בהחלטה ספונטנית, שבתי אל כתיבתו. אולי נקשר הדבר בעובדה יוצאת הדופן שאשתי קראה את מה שהספקתי לכתוב עד שחלתה - היא אהבה מאוד את ההתחלה והאמצע, אבל 'פסלה' את שלושת הפרקים האחרונים... אולי בגלל ההערות שלה, שנותרו תלויות באוויר - אולי בגללן שבתי אל הספר, על מנת לתקן".
אחרי מותה גוטפרוינד נישא מחדש, אולם בשנה שעברה התבשר שהסרטן מקנן גם אצלו. "אני חסר אונים מול המחלה", סיפר אז בראיון ל"ידיעות אחרונות". "אני לא שואל את עצמי מה עשיתי לא נכון, כי התשובה היא לא שם, אני יצור בריא מטבעי, לא מעשן, לא שותה; מין יצורון שיצא מתוך הפלקטים של האגודה למלחמה בסרטן. כל השנים חשבתי שאני ממש פוסטר מהלך של 'חיה נכון' - והנה זה נפל עליי".
גוּטפרוינד נולד בחיפה ב-1963 להורים ניצולי שואה, נושא שהשפיע עמוקות על כתיבתו. הוא שירת בצה"ל כעתודאי, לאחר שסיים תואר ראשון בטכניון במתמטיקה שימושית. בהמשך השלים תואר שני בחקר ביצועים, ושירת בחיל האוויר עד לגיל 42. הוא השתחרר מהצבא כסגן אלוף.
גוּטפרוינד על ספרו "בשבילה גיבורים עפים"
ספרו הראשון, "שואה שלנו", התפרסם בשנת 2000 וזיכה אותו בפרס בוכמן. על ספרו השני, "אחוזות החוף", זכה בפרס ספיר ב-2003. בהמשך יצאו לאור ספריו "העולם, קצת אחר כך", "בשבילה גיבורים עפים" (שעובד לקולנוע על ידי הבמאי אבי נשר, בסרטו "פעם הייתי"), "מזל עורב", ו"אגדת ברונו ואדלה". כתביו עסקו ברובם בנושא השואה ובילדות חיפאית המבוססת בחלקה על ילדותו שלו, ותורגמו לשפות רבות, ביניהן גרמנית, צרפתית והונגרית.
כשהעניקו לו את פרס ספיר, כתבו עליו השופטים כי "גוּטפרוינד מביא אל הספרות העברית קול מיוחד ומפתיע. את הקול הזה בנה באמצעות סגנון בשל ומדויק. שפה פשוטה וגבוהה גם יחד, ובכל דף מדפי ספריו נוכחת אירוניה מדודה ואפקטיבית".
לפנייה לכתב/ת 
